Quotation_auto על שמות 2:21

ויואל משה לשבת את האיש בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו משה מה הוא. אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו. אמר לו השבע לי וישבע לו שנאמר ויואל משה לשבת אין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם (וכן הוא אומר הואל קח ככרים ). לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צר. וירף ממנו רבי יהודה אומר אין ויואל אלא לשון דירה שנאמר הואל נא ולין כיון שנטל בתו קבל עליו לרעות צאנו. וישמע אלקים את נאקתם (כתוב ברמז ל"א). כי התרפים דברו און משל לשני נערים אחד מת אביו וקברו ואחד אביו קיים. זה שאביו קיים קורא לו אביו ומיד עונה אותו. וזה שמת אביו הולך על קברו וצועק אבי אבי עד שתש כחו ולא משיבו. כך ישראל אביהם קיים ומיד הוא עונה אותם שנאמר וישמע אלקים את נאקתם. והיה טרם יקראו ואני אענה ואומר יקראני ואענהו. אבל הגוים יצעקו אליו ולא יענה ואומר ויקחו את הפר וגו'. ר' עקיבא אומר ספקלטורין של פרעה מחנקין את ישראל בקירות בתים לבנין והיו צועקין מתוך הבנין צועקין מתוך הקירות והקב"ה שומע נאקתם שנאמר וישמע אלקים את נאקתם. ועוד שהיו שורפין את בניהן בכור אש זבח לאלקיהן שנאמר ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים. כתיב הכא וירא וכתיב התם וכל העם רואים וגו'. וכן הוא אומר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים. רבי יהושע בן לוי אומר בזכות המשכן דכתיב וירא משה את כל המלאכה וכתיב אשר הוצאתי אותם לשכני בתוכם. רבי אלעזר אמר בזכות חנניה מישאל ועזריה כתיב הכא וירא אלקים וכתיב התם כי בראותו ילדיו ילדים אשר אין בהם כל מום:

ויאמר ה' אל משה במדין תני המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנא הני מילי אמר רב נחמן דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין אמר ליה במדין נדרת לך והתר נדרך דכתיב ויואל משה לשבת ואין אלה אלא שבועה דכתיב ויבוא אותו באלה וכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים. ר' אליעזר אומר פותחין בנולד וחכמים אוסרין. כיצד שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו אמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. מאי טעמא אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד. ורבנן מאי טעמא קסברי הנהו מי מתו והאמר מר כל מקום שנאמר נצים נצבים אינו אלא דתן ואבירם אלא שירדו מנכסיהם. וילך משה וישב אל יתר חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב אל מצרים ולמה שב אל יתרו להתיר נדרו מה עשה הקב"ה קשר ענן שם כביכול התיר נדרו של משה.

אחרי הכותו את סיחון. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות, אמר להם אפרכוס בשביל שהמלך בשר ודם מטריחין אתם עליו מאין לו רחים מאין לו תנורים במדבר, כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל תחלה עכשיו יאמרו ישראל אלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו, והוא לא עשה כן אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל את סיחון ועוג לפניהם אח"כ הוכיחן לכך נאמר אחרי הכותו. את סיחון אלו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון, קשה היה שהמדינה קשה, ואלו לא היתה מדינה קשה וסיחון שרוי בתורה, קשה היה שהמלך קשה, עאכ"ו שהמלך קשה והמדינה קשה. ואת עוג מלך הבשן אלו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות, קשה היה שהמדינה קשה, ואלו לא היתה המדינה קשה ועוג שרוי בה, קשה היה שהמלך קשה, עאכ"ו שהמלך קשה והמדינה קשה. (ו) בעשתרות שהיה קשה כעשתרות. אדרעי זה מקום המלכות. בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו' רבי יהודה אומר אין הואיל אלא התחלה שנאמר הואל נא וילין וייטב לבך ואומר ועתה הואלת לברך את בית עבדך. וחכמים אומרים אין הואיל אלא לשון שבועה שנאמר ויואל משה לשבת את האיש. ואמר ויואל שאול את העם: