Quotation_auto על שמות 21:36

ואם שור נגח הוא מתמול שלשום איזהו מועד כל שהעידו בו שלושה ימים. ותם שחזר בו שלושה ימים דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלושה ימים. ותם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח. מאי טעמא דרבי יהודה אמר אביי תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא. ולא ישמרנו בעליו אתא לנגיחה רביעית. רבא אמר תמול ומתמול חד הוא והכי קאמר אם מתמול שלשום הוא ולא ישמרנו האידנא חייב. ורבי מאיר מאי טעמא דתניא אמר רבי מאיר קל וחומר אם ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן. אמר ליה רבא (ראיה) [זבה] תוכיח ריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה. אמר לו הרי הוא אומר וזאת תהיה טמאתו בזובו גזרת הכתוב היא ולא ילפינן מינה. אמר רב נחמן אמר ר' אדא בר אהבה הלכה כרבי יהודה שהרי רבי יוסי מודה לו ורבי יוסי נמוקו עמו. דתניא איזהו מועד כל שהעידו בו שלושה ימים. תם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח כרבי יוסי. רבי שמעון אומר מועד שהעידו בו שלושה פעמים ולא אמרו שלושה ימים אלא לענין חזרה בלבד. ואם שור נגח הוא בא הכתוב לחלוק בין שור תם למועד. חמשה דברים בין שור תם למועד. מועד צריך עדים ותם אינו צריך עדים. מועד משלם את הכופר ותם פטור מן הכופר. מועד משלם שלשים שקלים ותם אינו משלם שלשים שקלים. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. מועד משלם מן העליה ותם משלם מגנפו. [מתמול שלשום] והועד בבעליו מגיד שאינו חייב עד שהתרו בו שלשה ימים:

והמת יהיה לו תנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבלה. מנא הני מילי אמר רבי אמי אמר קרא מכה בהמה ישלמנה אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה. רב כהנא אמר מהכא אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם [עד טרפה ישלם] טרפה עצמה [לא[ישלם. חזקיה אמר מהכא והמת יהיה לו לניזק. או אינו אלא למזיק אמרת לא כן היה דאי סלקא דעתך נבלה דמזיק הויא לכתוב רחמנא שור תחת השור ולשתוק והמת יהיה לו למה לי שמע מינה לניזק. וצריכא דאי כתב קרא מכה בהמה ישלמנה משום דלא שכיחא אבל טרפה דשכיחא אימא לא. ואי אשמועינן טרפה דממילא אבל מכה בהמה דבידים אימא לא, ואי אשמועינן הני תרתי הא משום דלא שכיחא והא משום דממילא, אבל המת יהיה לו דשכיחא ובידים אימא לא. ואי אשמועינן והמת יהיה לו משום דממונא קא מזיק אבל הנך דבגופא קא מזיק אימא לא צריכא. אמר ליה רב כהנא לרבה טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לאו הכי הוא אמינא דמזיק הויא, השתא אית ליה לדידיה יהיב ליה דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף דידיה מבעיא, לא צריכא אלא לפחת נבלה: