Quotation_auto על שמות 23:19

דבר אחר למה בבי"ת לפי שיש לה שני עוקצין אחת למעלה ואחת מלמטה מאחוריו אומר לבי"ת מי בראך בעולם והוא מראה להם בעוקצו של מעלה ואומר להם זה של מעלה בראני ומה שמו והוא מראה להם עוקצו של אחריו ואומר להם ה' אחד ושמו אחד. ר' אלעזר בר אבינא אומר כ"ו דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי אמר לו הקב"ה העולם ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ למחר אני עתיד ליתנה בסיני ואיני פותח אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך. בר חוניא אמר למה נקרא שמו אל"ף שהקב"ה מסכים ליתן תורה לאלף דור שנאמר דבר צוה לאלף דור. ר' הושעיא רבה פתח ואהיה אצלו אמון אומן התורה אמרה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטרין ואינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת האומן והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דפטראות ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים והיאך הוא עושה פשפשין כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית בי ראשית ברא אלקים שנאמר בראשית ברא אלקים. ואין ראשית אלא תורה כמה דאת אמר ה' קנני ראשית דרכו. רבי ברכיה אומר בזכות משה נברא העולם שנאמר בראשית וכתיב וירא ראשית לו רבי הונא בשם רבי מתנה בזכות שלשה דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשר ובזכות בכורים שנאמר בראשית ברא אלקים. ואין ראשית אלא חלה כמה דאת אמר ראשית עריסותיכם חלה. ואין ראשית אלא מעשר כמה דאת אמר ראשית דגנך. ואין ראשית אלא בכורים כמה דאת אמר ראשית בכורי אדמתך:

דבר אחר אחת בין בארץ בין בחוצה לארץ. ואחת בפני הבית. ואחת שלא בפני הבית. לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך ולא שמענו אלא בזמן שהבכורים נוהגין שם בשר בחלב נוהג בזמן שאין הבכורים נוהגין לא שמענו תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו מה נבלה נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית, אף בשר בחלב יהא נוהג וכו'. רבי עקיבא אומר מפני מה נאמר בשלשה מקומות פרט לבהמה טמאה פרט לחיה פרט לעוף. רבי יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב, עוף שהוא אסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר לא תבשל גדי בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם, יצאה בהמה טמאה אחת בשחיטתה ואחת במיתתה. לא תבשל גדי אין לי אלא שהוא אסור בבשול, מנין שהוא אסור באכילה, אמרת קל וחומר ומה אם הפסח שאין בו משום לא תבשל יש בו משום בל תאכל, בשר בחלב שיש בו משום לא תבשל דין הוא שיהא בו משום בל תאכל. לא אם אמרת בפסח שאיסורו בכל דבר, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו בכל דבר לפיכך לא יהא אסור באכילה. רבי עקיבא אומר אינו צריך אם גיד הנשה שאין בו בל תבשל יש בו בל תאכל וכו'. לא אם אמרת בגיד הנשה שאיסורו קודם מתן תורה, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו קודם למתן תורה לפיכך לא יהא אסור באכילה, והרי נבלה תוכיח שאין איסורה קודם למתן תורה ואסורה באכילה. היא תוכיח על בשר בחלב שאף על פי שאין איסורו קודם למתן תורה יהא אסור באכילה, לא אם אמרת בנבלה שהיא מטמאה במשא לפיכך אסורה באכילה תאמר בבשר וחלב שאינו מטמא במשא לפיכך לא יהיה אסור באכילה. והרי חלב ודם יוכיחו שאינו מטמא במשא והם אסורין באכילה. לא אם אמרת בחלב ודם שחייבין עליו כרת תלמוד לומר לא תאכלנו להביא בשר בחלב שיהא אסור באכילה. איסי אומר לא תאכל הנפש עם הבשר להביא בשר בחלב שיהיה אסור באכילה. איסי בן (גור אריה) [גוריא] אומר נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה מה להלן אסור באכילה אף כאן אסור באכילה. אין לי אלא שהוא אסור באכילה בהנאה מנין. אמרת קל וחומר ומה אם ערלה שלא נעבדה בו עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שיהיה אסור בהנאה. לא אם אמרת בערלה שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בבשר בחלב שהיתה לה שעת הכושר. הרי חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. הוא יוכיח על בשר בחלב שאף על פי שהיתה לו שעת הכושר יהא אסור בהנאה. לא אם אמרת בחמץ בפסח שחייבין עליו כרת, תאמר בבשר בחלב שאין חייבין עליו כרת לפיכך לא יהא אסור בהנאה. כלאי הכרם יוכיחו שאין חייבין עליהן כרת ואסורים בהנאה. הן יוכיחו על בשר בחלב שאף על פי שאין חייבין עליו כרת יהא אסור בהנאה. רבי אומר או מכור לנכרי לא תבשל אמרה תורה בשעה שאתה מוכרו לא תבשלנו ולא תמכרנו. הא למדנו שהוא אסור בהנאה. לא תבשל גדי בחלב אמו אין לי אלא חלב אם אחותו מנין. אמרת קל וחומר ומה אם אמו שאינה נכנסת עמו לדיר להתעשר אסור להתבשל בחלבה. אחותו שהיא נכנסת עמו לדיר להתעשר דין הוא שאסור להתבשל בחלבה. חלב עצמה בבשרה מנין, אמרת קל וחומר ומה אם במקום שהתיר פרי עם פרי אסר פרי בשחיטה עם האם כאן שאסר פרי עם פרי בבשול דין הוא שיהא אסור פרי עם האם. חלב עזים ברחלים מנין, אמרת קל וחומר ומה במקום שהתיר פרי עם פרי ברביעה אסר פרי עם האם וכאן שאסר פרי עם פרי ברביעה דין הוא שנאסר פרי עם האם. הוא הדין אף לבקר ומפני מה דבר הכתוב בגדי מפני שהחלב מרובה באמו. רבי אומר נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה אמו האמור להלן בשור וכבש ועז הכתוב מדבר, אף אמו האמור כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר. לא תבשל גדי בחלב ואמו, בשר בחלב אתה אוסר לבשל ולא שאר כל האיסורין שבתורה. והדין נותן ומה אם בשר בחלב שזה מותר בפני עצמו וזה מותר בפני עצמו הרי זה אסורין בבשול, שאר כל האיסורין שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו, אינו דין שיהו אסורין בבשול תלמוד לומר לא תבשל גדי בחלב אמו. בשר בחלב אתה אוסר לבשל ולא כל שאר איסורין שבתורה. לא תבשל גדי בחלב אמו אין לי אלא בחולין, במוקדשין מנין, אמרת קל וחומר אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין, לא אם אמרת בחולין שכן נאסר מליקה בחולין, תאמר במוקדשין שלא אסר מליקה במוקדשין תלמוד לומר בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו:

עשר תעשר מה כתיב למעלה מן הענין לא תאכלו כל נבלה, האוכל פירותיו טבלים כאוכל נבלות וטרפות מה טעם לא תאכלו כל נבלה עשר תעשר, האוכל פירותיו טבלים למעשר עני חייב מיתה. אמר רבי יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי, אחד לענינו, ואחד לענין מעשרות, ואחד לעניני תורה לענינו מה כתיב ראשית בכורי אדמתך [וגו' לא תבשל וגו'] מה כתיב בתריה הנה אנכי שולח מלאך לפניך. לענין תורה מה כתיב ראשית בכורי אדמתך מה כתיב בתריה ויאמר ה' אל משה כתוב לך את הדברים האלה, א"ל הקב"ה למשה עד דסנדלא ברגלך דרוס כובא, מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך את הדברים האלה. לענין מעשרות לא תאכלו כל נבלה וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו מה כתיב בתריה עשר תעשר (אלא) אמר הקב"ה אל תגרמו לי לבשל גדיים עד שהם במעי אמותיהן שאם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי רוח אחת של קדים אני שולח והיא שדפתן כמה דאת אמר ושדפה לפני קמה. זה שאמר הכתוב נבהל להון איש רע עין וגו' רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי [מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי] והיתה לו שדה עושה אלף מדות והיה מוציא ממנה מאה מדות למעשר וממנה היה ניזון כל ימיו וממנה מתפרנס כל ביתו, בשעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו בני תן דעתך בשדה זה, כך [וכך מדות היא עושה כך] וכך הייתי מוציא למעשר ממנה, והייתי מוציא ממנה כל מזונותי כל ימי וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, בשנה ראשונה עשתה אלף מדות והוציא ממנה מאה מדות למעשר, בשניה הכניס בה עין הרע והיה פוחת עשרה והיא פתחה מאה, וכן בשנה שלישית רביעית וחמישית פחת לה עשרה והיא פחתה מאה עד שעמדה על מעשרותיה, וכיון שידעו בו קרוביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו, אמר להם מה באתם לשמוח על אותו האיש שנדוהו, אמרו לו חס ושלום לא באנו אלא לשמוח עמך, לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית. אמר ר' לוי איפחית לה שנה מן שנה שנה עליו עידנא. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם עשר תעשר. בטח ה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. רבי חגי מסרס הדין קריא בטח ועשה טוב עשה טוב ובטה בה'. משל לאגר נימוס שיצא לשער את המדות וראה אותו אחד והיה מיטמן מלפניו, אמר לו מה לך מיטמן עשה מדותיך ביושר ואל תתירא הדא הוא דכתיב בטח בה' עשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה, עשה שכונה של ארץ הוי זורע הוי נוטע, ורעה אמונה רעה אמונתן של אבות כמה דאת אמר עיני בנאמני ארץ. ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי בזכות שני דברים ישראל מתחטאים לפני המקום, בזכות שבת, ובזכות מעשרות. בזכות שבת, כתיב אם תשיב משבת רגלך, מה כתיב בתריה אז תתענג על ה'. ובזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב.