פירוש על שמות 23:19

עיין בספרי ג"ו בפתיחה ג"פ לא תבשל תירץ על קושית הגאון מהרא"ב ז"ל ולהר"מ ז"ל דפסק בפ"ח מהמ"א דאם אינו ענין דאין לוקה עליה ומש"ה הוצרך לק"ו דבראשית רבה כמ"ש הלח"מ שם קשה דלמא דאי תרי אסור ב"ח כשאר איסורין ולא מצי למכתב לא יאכל דהוה לקי דאי תרי ולכך כתיב לא תבשל באא"ע וק"ו דב"ר ליתיה באי תרי. ואי מק"ו דאיסי בן יהודא והא דלא לקי על הנאה נאמר תירוצים אחרים עמ"ל פ"ה מיסודי התורה והא דנקיט הר"מ ז"ל ק"ו דבראשית רבה שהוא יותר פשוט אכתי קשה אם נאמר ק"ו ולאו באם אינו ענין דלקי משום דלמה לי קרא הא מק"ו נפקא ונאמר מק"ו יליף איסור לאו עמ"מ פ"ך מהלכות שבת א"כ איתרי אי לא כתיב לא תבשל לאכילה רק מק"ו דאיסי והיינו דק"ו אף באי תרי איתיה דנהי דלא נעבדה עבירה באי תרי מ"מ ומה ערלה שלא נאסר הבישול כ"ש בב"ח דאף בבישול נאסר כו' הא מק"ו לחוד מאכילה איכא למימר חורש בש"ו יוכיח וע"כ להיפוך דלאו באא"ע לאיסורא וק"ו עושה פעולה למלקות והשתא ליכא יוכיח ממחש"ו דמותר לגמרי וא"כ מוכח שפיר שיטתו בשרש הב' ופ"ב מהל' מ"א דבר הנאסר בביאור וק"ו לקי שפיר והבן זה דרך פלפול.

ראשית בכורי אדמתך וכו', לא תבשל גדי בחלב אמו. מצוה זו מורה על מדת מתינות וזה נקרא במדרש, גבורי כח שיוכל לעצור חמדתו וכתוב (ישעיה כ"ח,ד') כבכורה וכו' בעודה בכפו יבלענה. וציותה התורה להיות מתון ולא לאכלה רק להוליכה לכהן. לא תבשל גדי בחלב אמו, זהו מורה להיפך על מדת מהירות כאיתא בגמ' (סוכה י"ד:) כדי שיזדקר הגדי בבת ראש, ואמר הכתוב כי במקום שצריך להיות זריז לא תהיה מתון, וזהו לא תבשל היינו שלא תעכב את המהירות, וחלב מורה על מתינות כי מדת מתינות נקרא תדיר, כי תמיד טוב להתנהג בה, אך לפעמים צריך האדם למדת מהירות כמבואר בפסוק סוס מוכן ליום המלחמה וכו' [ליקוטים הושע], ואז המדה הזאת משובחת מאד יותר ממדת ישוב הדעת שהוא נקראת תדיר, ומדת מהירות בזמנה נקראת מקודש כדאיתא בגמ' (זבחים צ':) תדיר ומקודש איזה מהם עדיף וזה הענין בגמ' ברכות [כ'.] הראשונים מסרו נפשייהו אקדושת השם וכו', היינו שלהם היה נמצא מדה זאת של מהירות שהוא מדה יקרה מאוד בזמנה, שאז צריך האדם לצאת מגדר המתינות, ומחמת מדה הזאת אתרחיש להו ניסא.

ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך. ראשית מורה על מובחר ובכורים מורה ג"כ על המיופה ומנוקה ומבורר ביותר וראשית ביכורי היינו עידי עידית אעפ"כ כשהם אדמתך, כשיתראה בהם שום גוון מפעולת אדם אז הוא העצה תביא בית ה' אלהיך לברר בבירורים היטיב בתפלה ועבודה וצריך לרחמים גדולים שיוטבו בעיני ה' והאדם יצליח בהם, כי כל מה שנתראה בו פעולות אדם אף שהפעולות היה ישרים וטובים מ"מ אינם מבוררים בשלימות וכמו שנתבאר בחלק ראשון (תהלים) כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פ"א,ה') מה שנדמה להאדם בדעתו שכבר נגמר בחוק עוד צריך לזה משפט מה יענה אלהים.