Quotation_auto על שמות 23:5
צרור המור על התורה
אח"כ אמר לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת. להדריך את ישראל במדות טובות ובמדת הרחמנות וכיוצא בזה. לפי שהתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך. ולכן ראוי שיעשה לחבירו כמו שהוא רוצה שיעשו לו. שיחזירו לו שורו ושיו לאבידתו. ולכן אמר לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים. כי זה אין דבר ראוי. והוא אכזריות גדולה להעלים עין. שהוא הגורם. וזה ג"כ הוא כנגד יצר הרע שהוא מטעה אותו. ואומר לאדם מה לך לילך אחר השוורים והכבשים. יבא בעל השור ויעמוד על שורו. ואתה לך לבקש פרנסתך והעלם עין כאלו אינך רואה. זאת היא עצה נבערה מעצות יצר הרע. לזה אמר לא תראה ולא תאמין לדבריו ולא תשמע אליו להעלים עין. אלא השב תשיבם לאחיך. לזה באה זאת האזהרה בלשון לא תראה. וכן לא תוכל להתעלם. לשבר מתלעות עול הוא נחש הוא יצר הרע. וכן אמר על זה הדרך לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם. בעצת יצר הרע. לא תעשה כן אלא הקם תקים עמו. וזהו כעין מה שאמר בואלה המשפטים כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו. בעצת יצר הרע. לא תעשה כן אלא עזוב תעזוב עמו. ולפי שזה מדבר כנגד יצר הרע. אמר שם שונאך. שהוא שונא ואויב לנו. כאומרו אם רעב שונאך האכילהו לחם הנאמר על יצר הרע. כי להתיש כחו צריך להאכילו מלחמה של תורה. ולכן משימין כלי [עם] עפר בשעת המילה להשליך שם הערלה שכרתו מהמילה. שהוא במקום מזבח אדמה. וזה למדוהו מג"ש נאמר בערלות פלשתים וימלאום למלך. ונאמר במקום אחר וימלאום עפר. מה כאן עפר אף להלן עפר. וכל זה לפי שהוא מאכל נחש דכתיב ונחש עפר לחמו. ולכן אחר שאנו כורתים הערלה ומחלישים כחו והוא רעב. צריך להאכילו ממאכלו שהוא עפר. וזהו אם רעב שונאך האכילהו לחם. ולכן יש להשליך הערלה בעפר או בחול. ואולי הטעם בזה הוא להורות שבזכות המילה יהיו זרע ישראל כעפר הארץ וכחול אשר על שפת הים. ולא יפחדו מלהכניס בניהם לברית מילה אולי יסתכן. כי כבר הבטיחנו והיה זרעך כעפר הארץ וכחול אשר על שפת הים. ולכן לזכר זה משימים בשעת המילה כלי בעפר או בחול כדי להשליך שם הערלה. ולכן בכאן כנגד זה השונא אמר כי תראה חמור שונאך רובץ. שהוא רומז ליצר הרע:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צרור המור על התורה
בלידת יהודה כתיב הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת. ובברכת יעקב כתיב יהודה אתה יודוך אחיך וגו'. גור אריה יהודה וגו'. לא יסור שבט מיהודה וגו'. אוסרי לגפן עירה וגו'. חכלילי עינים וגו'. ובברכת משה כתיב וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו. הנה לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה כי יהודה גבר באחיו ויצלח למלוכה מכל בניה. ולכן אמרה הפעם אודה את ה'. כלומר כי ידוע כמו שכתב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי בפסוק ומשה עלה אל האלהים. כי האדם כשזוכה זוכה למעלה או לעושר או למלכות. ומשה עלה מעלה אחת למעלה שעלה למדרגת אלהים. וזהו ומשה עלה אל האלהים. וכן אמרה לאה אחר שראתה שהיו לה בנים והיו להם הבכורה והברכה כראובן ולוי. ועכשיו ביהודה השיגה המלכות שאין במעלות האדם מעלה למעלה ממנה. לכן אמרה הפעם במלכות הזה. אודה את ה'. אחר שהשגתי קדושה ומלכות בלוי ויהודה. ולכן אמרה על כן קראה שכתב בכאן על כן כמו בלוי כמו שכתבתי למעלה. כי על כן הוא סוד ק' ברכות כמלת על. כמו שאמר נאום הגבר הוקם על. שזהו המלך שהוקם על מעלות שאר האנשים. וכן מכאן סמכו ק' ברכות ולמלך ראוי הברכות וההודאות כמו שאמר ויברך דוד את ה'. וכן בשלמה כתבתי למעלה. וא"כ שלמלך ראויות הברכות וההודאות. ראוי שיקרא שמו יהודה שהוא מורה הודאה. וכן מורה על מלת כן שהם ע' שהוא רמז על ע' סנהדרין הראוים למלך. וכן מורה על שם המפורש של ע"ב שהוא שם ה' העולה בצירופי שבעים ושנים. ואחר שזה כן ראוי לקרוא שמו יהודה שיש בו שם יהו"ה שעולה ששה ועשרים. ודלי"ת של יהודה הרי שלשים כנגד שלשים מעלות של מלכות. ולכן כתבתי בספר קהלת שנקרא שמו קהלת. על שם שהיה דומה לקהת בחכמתו והיה מקהה שיני מולידיו. כמאמרם זכרונם לברכה והלמ"ד נוספת בו כנגד שלשים מעלות של המלכות שהיו נוספות בשלמה. כאומרם והמלכות בשלשים מעלות. ולפי שהשיגה מעלה גדולה ביהודה תמצא שכתב בכאן ותעמוד מלדת. מה שלא כתב בשאר השבטים. וכן ראתה במראה הנבואה שיהודה אף על פי שיהיה מלך לא יתבייש מחטאתו. אבל יודה עלי פשעיו לה' בענין תמר שאמר צדקה ממני והודה ולא בוש. וכן בענין יוסף הודה על חטאתו ועל מכירת אחיו שהוא סבב הדבר. אחר שאחיו היה נשמעים אליו. ולכן כתיב פה וירד יהודה מאת אחיו שהוא עצמו נפרש מאחיו להתאבל ולהצטער על חטאתו אשר חטא והלך למקום שאין מכירין אותו. כאמרם זכרונם לברכה. ילבש שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו. ולכן שם שמות בניו להורות על חטאתו ועל צערו כמו שאפרש בעזרת השם יתברך. ולפי שהוא ירד מגדולתו מעצמו והיה בעל תשובה. אמר השם יתברך כשישראל אמרו מי יעלה. יהודה יעלה בתחילה. אחר שהוא ירד מעצמו מגדולתו. ראוייה לו העלייה. וזהו יהודה יעלה. ואחר שיהודה עמו ההודאה ראוי שיקרא שמו יהודה. ולכן אמר יעקב בברכתו יהודה אתה יודוך אחיך. אחר שלא קראה שמו יהודה [אלא] על שם ההודאה. וכן קראה שמו יהודה על שם המלכות כמו שכתבנו יהודה אתה יודוך. כלומר אחר שאתה בעל הודאה ראוי שיודוך אחיך. כי המכבד את השם גופו מכובד על הבריות מעין הכבוד שהוא נתן לשם יתברך. ולכן אמר יהודה אתה. כלומר מצד שאתה יהודה בלי מעלת מלך. אלא מצדך שאתה בעל הודאה ראוי שיודוך אחיך. ומצד השני שאתה מלך ואמך נתנה לך המלכות במה שאמרה הפעם אודה ה'. וכן במה שקראה שמו יהודה להורות על שלשים מעלות של המלכות שזהו ידך בעורף אויביך. וכולם ינוסו מלפניך כמאמר דוד עליו השלום. ואויבי תתה לי עורף. ראוי שישתחוו לך בני אביך. אחר שאתה המוציא והמביא את ישראל. ומושיעם מאויביהם. ולפי שנתן לו המלכות והגבורה רצה לתת סבה למה זכה לכך. וזהו שאמר גור אריה. כלומר אחר שהוא כמו האריה שלא ישוב מפני כל וכולם נסים ושבים לאחור מפניו ראוי שיהיה מלך. או שרמז כי מצד שמו זכה למלכות. אחר ששם ה' נקרא עליו ובשמו כלול שם ההויה שהוא שם המפורש של שבעים ושנים שמות. והוא שם היוצא מויסע ויבא ויט. ובכל שם ושם מאלו השבעים ושנים יש בו שלשה אותיות בזה הסדר. וה"ו יל"י סי"ט על"ם. וכל אותיותיו עולות מאתים ושש עשרה כמנין אריה. וזהו ויעבור ה' שיש בו מאתים ושש עשרה שבעים ושנים והוא יהו"ה שמתגלגל בצירופו לשבעים ושנים. וזהו ה' כאריה ישאג. אם כן ראוי הוא שיהיה מלך אחר שהיא אריה. ומהיכן זכית לכך מצד ההודאה שהודית במעשה תמר ובמעשה יוסף. וזהו מטרף בני יוסף עלית וסילקת עצמך והודית על עוניך. וכרעת ורבצת כמו האריה שכורע ומשתחוה על טרפו. ורמז בזה שאף על פי שהוא מלך אין לו גאוה ושררה אלא השתחואה וכריעה כמו האריה שהוא גבור בבהמה. והוא כורע ורובץ תחת משאו וטרפו. ואם כן מי יקימנו ויסירנו ממלכותו. וזהו שסמך מיד לא יסור שבט מיהודה. אחר שלו ראוי המלכות מצד מדותיו. וכן לא יסור שבט מיהודה. אחר שיש בשמו שם ה'. וכמו שהשם קיים ומלכותו קיימת כן יהיה הוא קיים במלכותו. עד כי יבא שילה הוא מלך המשיח:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
זה שאמר הכתוב ועז מלך משפט אהב כל העז והגבורה והשבח להקב"ה הן, אמר דוד לך ה' הגדולה אתה מוצא מי שהוא בעל זרוע מעביר על המשפט אבל הקב"ה הוא בעל זרוע ואוהב משפט. אתה כוננת מישרים אמר רבי אלכסנדרי שני חמרים היו מהלכין בדרך והיו שונאין זה לזה רבץ לו חמורו של אחד מהן ראה אותו חברו ועבר משעבר אמר כתיב בתורה כי תראה חמור שונאך. מיד חזר וטען עמו התחיל לשיח בלבו אמר כך היה פלוני אוהבי ולא הייתי יודע. נכנסו לפונדק ואכלו ושתו מי גרם להם שעשו שלום ביניהם על ידי שהבינו זה בתורה הוי אתה כוננת מישרים. ואלה המשפטים הדא הוא דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ זה הקב"ה כשבא ליתן תורה לישראל פתח במשפט מה כתיב שם שם לו חק ומשפט וכאן למד משה את המשפטים שלמד לישראל. אמר ר' אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים אלה תולדות השמים פסל תהו ובהו וחשך. וכאן ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים. שם שם לו חק ומשפט זה שאמר הכתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל אמר הקב"ה למשה נתתי להם את התורה תן להם את המשפטים (כתוב ברמז רע"ג):
Ask RabbiBookmarkShareCopy