Quotation_auto על שמות 29:34

ואכלו אותם אשר כפר בהם. מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין. ושרפת את הנותר באש אמר רבי סימאי אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא בגזרה שוה. מאי טעמא יליף קדש קדש כתיב הכא ואוכליו עונו ישא כי את קדש וגו' וכתיב התם ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא. לא יאכל כי קדש הוא תנן התם הפגול והנותר אין מצטרפין. אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת ידים ומדרבנן הוא אבל לענין אכילה מצטרפין. דתניא רבי אלעזר אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו:

לא יאכל באש ישרף אין לי שטעון שרפה אלא הטמא והנותר של שלמים וחטאת שנכנס דמה לפנים מנין לרבות כל הנותר. ת"ל ואם יותר מבשר המלואים וגו' ושרפת את הנותר באש שאין ת"ל את הנותר באש אלא זה בנה אב כל הנותר טעון שרפה, אין לי אלא נותר מנין לשנחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא חוץ לקלעים והלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלוהו פסולין וזרקו את דמו והנתנין למטה שנתנין למעלה והנתנין למעלה שנתנן למטה והנתנין בפנים שנתנן בחוץ והנתנין בחוץ שנתנן בפנים והפסח [והחטאת] ששחטן שלא לשמן. ת"ל לא יאכל כי קדש הוא כל שהוא קדש טעון שרפה יכול אף שמתו ושהפילו ושנטמאו בחוץ ישרפו ת"ל הוא. ר"י אומר יכול חטאת הבאעל הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו ת"ל הוא. והבשר לרובת בשר הפנימי שיהא מותר. שהיה בדין הואיל והטמא פסול והיוצא פסול מה הטמא אם נטמא מקצתו כולו פסול אף [היוצא] וכו' ת"ל והבשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותרמכאן אמרו אבר שיצא מקצתו חוץ לחומה בפסחים חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק מתירו מן הפרק וחותך ובמוקדשין גורר בכל מקום שירצה שאין בי משום שבירת עצם: