Quotation_auto על שמות 3:2

ואמר וישמע אלהים את נאקתם. לפי שהאדם עושה טובה לאחר בשביל ג' דברים. או בשביל זכות האדם עצמו. או בשביל זכות אבות. או בשביל זדון האיש המדכא עני בשער. אע"פ שלא יהיה לו זכות ולא זכות אבות. וזה תמצא מפורש בנביאים ראשונים בכמה מקומות באחאב עם מלך ארם. וכן בירבעם בן יואש שהיה רשע גמור. ונאמר בו כי השיב את גבול ישראל כי ראה ה' את עוני ישראל. וכנגד זאת אמר בכאן וישמע אלהים את נאקתם. שהם נואקים מן העבודה. וכנגד זכות אבות אמר ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וגומר. וכנגד זכותם אמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. כי למה אמר וירא אלהים וכי עד עכשיו לא ראה אותם. ועוד מהו וידע אלהים. אבל הרצון בזה כי השם אמר אע"פ שיש בכאן זדון ועושק המצריים וזכות אבות. ראוי לי לראות אם הם ראוים קצת מצד עצמם או אם שינו שמם ולשונם. לז"א וירא אלהים את בני ישראל אם היו בני אביהם או אם נהפכו כקשת רמיה. לז"א וידע אלהים. כלומר שראה אותם שהיו בני ישראל והכירם במעשיהם שהיו דומים לאביהם. כי עדיין היו בהם קצת מעשים טובים והיו ראוים לגאולה. וכשראה זה שלח להם מושיע ורב ונאמן. וזהו שסמך מיד ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו בנחת ובבטחה. וראוי לרעות צאן ישראל האובדות והנדחות. ולזה וינהג את הצאן אחר המדבר ששם מרעה טוב. ויבא אל הר האלהים חורבה. אולי שעזב הצאן אחר המדבר והלך הוא לבדו אל הר האלהים. והטעם לפי שראה בחכמתו שאותו הר חמד אלהים לשבתו כי ראה ב' סימני שכינה. ולזה אמר ויבא עד הר האלהים. כי מאין ידע כי הוא הר האלהים. אלא שראה בו מראה שכינה וראה עינו שלא היה ראוי לרעות שם צאן. כפי מה שנאמר לו בסוף גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. ולזה ויבא לבדו אל הר האלהים. לפי שהוא היה נקרא איש האלהים לפי שהיה ראוי. ואמר בלבת אש. להורות על הצער הגדול שהיו ישראל בו ועכ"ז לא יוכלו להם. וזהו וירא והנה הסנה בוער באש. ועם כ"ז איננו אוכל כן יהיו ישראל:

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד, עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה שנאמר ויקרא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה [אח"כ דבר עמו במדין שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין]. אחר כך דבר עמו במצרים שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. ואחר כך דבר עמו בסיני שנאמר וידבר ה' אל משה בהר סיני. כיון שעמד אהל מועד אמר יפח היא הצניעות שנאמר והצנע לכת עם אלקיך, מתחיל לדבר עמו באהל מועד. וכן דוד הוא אומר כל כבודה בת מלך פנימה, בת מלך זה משה שנאמר [ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ונאמר] וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה, אלו המכות שבאו על המצריים, ומלך עז ימשל בם זה משה שהוא מלכה של תורה שנקראת עז שנאמר ה' עוז לעמו יתן יברך את עמו בשלום:

דבר אחר אתה החלות תחלה לבא אצלי שנאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וגו' משגדלת אותי אתה מוריד אותי מגדולתי, אמר לו הקב"ה והלא נשבעתי, אמר לו אתה החלות את השבועה לא נשבעת שאתה מכלה בניך וחזרת בך שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.