Quotation_auto על שמות 30:10

ועשית מזבח מקטר קטורת. הנה חתם מלאכת המשכן במזבח הקטורת. לפי שהוא הכלי היותר נבחר. זולת הארון שצוה בראשונה. לפי שהוא מכפר ומעשיר ומשמח. כאומרו שמן וקטורת ישמח לב. ותחלת המחשבה סוף המעשה. כי תכלית עשיית המשכן הוא לכפר על מעשה העגל. והתורה היא מכפרת. והקטורת הוא עוצר המגפה ומסלק חרון אף מישראל. וכבר ידעת מאמרם ז"ל הכל הולך אחר החתום. ולכן חתם כל דברי המשכן במזבח הקטורת. לפי שהוא מקשר כל דברי המשכן. ומקשר הדברים התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים. ולכן נקרא קטורת לשון קישור כמו שרי קטרין. לפי שמקשר כל הדברים ומחברם. ולכן אמר ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות אשר אועד לך שמה. וצוה להקטירו בבקר ובערב. כדי לסלק מדת הדין של לילה ומדת הדין של בין הערבים. ולהורות יותר על מעלתו אמר וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. שזה היה ביוה"כ. להורות שכפרת ישראל של יוה"כ תלויה בה. וזהו אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם. ומזה הטעם בעצמו אנו אומרים הקטורת בכל יום ויום בבקר ובערב אחר כל התפלה. לפי שהקטורת היא חותם הכל וקישור הכל. וחותם התפלה היא הקטורת. שמקשר כל התפלה ועושה ממנה עטרה וקושרה כתר לקונו יתברך:

כי תשא. לפי שלמעלה חתם במזבח הקטורת שהיא עוצרת המגפה. ומסלקת חרון אף מישראל בהקטרת הקטורת. בעצת השם יתברך שהוא יועץ ודורש טוב לעמו. ובעצת המלאכים שגילו סוד זה למשה ע"ה כשעלה למרום. שהקטרת עוצר המגפה. כאומרו ויקח אהרן כאשר דבר משה וגומר. לכן סמך לכאן כי תשא את ראש בני ישראל וגו'. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. לרמוז שאחר שהש"י רוצה להישירנו בדרך ישר ולהסירנו מן המכשלות. אין ראוי שנעשה דברים שמתוכם יבא לנו שום מכשול או אבן נגף. וזהו כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו. בענין שלא יהיה בהם נגף. ולכן סמך פרשה זו לפרשה של מעלה של מזבח הקטורת. ורז"ל רצו לקשר הפרשה באופן אחר. ואמרו מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. תינח בזמן שבהמ"ק קיים ומזבח הקטורת עומד. אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים במה תהא כפרתם. לזה סמך כי תשא את ראש בני ישראל. כביכול אמר משה לפני הקב"ה. תהיה נושא להם פנים פעם אחת בשנה ואימתי ביוה"כ. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. לפי שהמנין שולט בו עין הרע. כאומרם אין ברכה שורה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין. שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. וא"ת והלא כל דברי המשכן היו במנין ואיך שרתה עליהם ברכה. והשיבו בזוהר כי דברי המשכן אינם כדברי העולם. לפי שהמשכן קדש וכל כליו קדש וכל מנייניו קדש. ולכן אין שולט בהם עין הרע ולא קללה. וא"ת והלא ישראל נקראו קדש דכתיב קדש ישראל לה'. והשיבו שאעפ"י שנקראו קדש. צריכין קדש אחר על מה שתחול הברכה. ולכן צוה שיתנו איש כופר נפשו שנקראת תרומת ה'. בענין שלא יהיה בהם נגף. ואולי שרמזו בזה שצריכין דבר מה. על מה שתחול הברכה. שהרי השלחן היה קדש והיה צריך לחם הפנים לשתחול הברכה. ואלישע ואליהו לעדים. וזהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. בתבואה שהיא באסמיך. אבל אם הם חסרים אין ברכה שורה עליהם. ולכן צוה בכאן לתת מחצית השקל. וזהו ולא יהיה בהם נגף אבל יוסף ה' עליכם ברכה:

כי תשא את ראש בני ישראל זה שאמר הכתוב בטנך ערמת חטים למה נמשלו ישראל בחטים. אמר ריש לקיש מה החטים הללו כולן עולין במדה כך היו ישראל כולן עולין במנין הזקנים והחסידים והחכמים. אמר רבי יצחק אין אדם מצוה (נ"א מונה) על בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ולא של קש ומהו מצוה על בן ביתו משפלות של חטים. של זבל מהו עושה ממחה אותו במים וכן דור המבול מה כתיב בו ויאמר ה' אמחה וגו'. משפלות של מוץ מזרה אותן לרוח וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם. וכן חבילות של קש ומהו עושה נותן אותן בקמין וכן עשה למצרים יאכלמו כקש. ומהו מונה משפלות של חטים כי תשא את ראש בני ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם אמר לפניו רבונו של עולם לא כן אמרת אחת בשנה. אמר לו הקב"ה לך זקוף אותו עכשיו כי תשא את ראש בני ישראל, אמר רבי יהושע הכהן בר נחמן אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל אמר משה לפני הקב"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לך מנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם. אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם רי"ש מראובן שי"ן משמעון למ"ד מלוי וכן כל שבט ושבט. משל למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער אמר ליה פקוד לי מעות האלו אמר ליה היאך אני יכול לספור אותם אמר ליה ספור ראשי שורות של מעות ותעמוד על החשבון כך אמר הקב"ה למשה רי"ש מראובן מאתים אלף נו"ן מנפתלי חמשים אלף שי"ן משמעון שלש מאות אלף יו"ד מיהודה יו"ד מיששכר יו"ד מיוסף שלשים אלף זי"ן של זבולון שבעת אלפים דל"ת של דן ארבעת אלפים גימ"ל של גד שלשת אלפים בי"ת של בנימין אלפים אל"ף של אשר אלף הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבע אלף היכן שלשת אלפים אלו שנפלו בעגל שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם וגו' כשלשת אלפי איש לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו. ונתנו איש כפר נפשו כששמע משה כן נתירא אמר עור בעד עורו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. רבי יהודה ברבי אילעאי אומר אמר משה מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף שנאמר והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. רבי יוסי אומר ממוציא שם רע אתה למד שנאמר וענשו אותו מאה כסף ואנחנו הוצאנו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף. ריש לקיש אמר מן האונס למד כתיב ונתן האיש השוכב עמה וגו' ואנו אנסנו הדבור שכתב לא יהיה לך וגו' ועשינו עבודה זרה כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף. רבי יהודה בר' סימון אמר משור נגח למד שנאמר אם עבד יגח השור ואנחנו המרנו כבודו בשור שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל. ידע הקב"ה מה בלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו. אמר רבי מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו. אמר משה מי יתן אמר לו הקב"ה כל העובר (בים) [על סכומיא]. מחצית השקל רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל שהוא עושה ששה גרמיסין . רבי יהודה בר נחמני אמר בשם רבי יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות יתנו עשרה גרה שהוא מחצית השקל. רבי ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר אמר הקב"ה אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף שנאמר ולקחת חמשת חמשת וגו'.