תלמוד על שמות 30:10

מְנַיִין שֶׁהוּא זָקוּק לְהֶעָרוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְעוּרָבִין. יָכוֹל מִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוֹ וּמִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֶּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַת֭ בַּשָּׁנָ֑ה. אַחַת בַּשָּׁנָה הוּא מְכַפֵּר. וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתַּיִם בַּשָּׁנָה. אוֹ נֵימַר. דַּם הַפָּר אַחַת בַּשָּׁנָה. לֹא שְׁתַּיִם בַּשָּׁנָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם. אַחַת בַּשָּׁנָה הוּא מְכַפֵּר. וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתַּיִם בַּשָּׁנָה. הַכֹּל מוֹדִין בְּשֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁלְּמַטָּן שֶׁהוּא צָרִךְ לְהֶעָרוֹת. דִּכְתִיב [שֶׁבַע] וָלֹא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה.

הלכה: תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְָּעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים בְּבִגְדֵי לָבָן. אֲבָל בְָּעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב. אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. וַלֲכָמִים אוֹמְרִים. אַף הַנַּעֲשׂוֹת בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב. אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֲן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת. רַבָּנִן אָֽמְרֵי. עֲבוֹדוֹת שֶׁהוּא נִכְנָס [פַּעַם] אַחַת בַּשָּׁנָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מְקוֹם שֶׁהוּא נִכְנָס בּוֹ [פַּעַם] אַחַת בַּשָּׁנָה.

מכדי איתקושי איתקוש להדדי ונכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ונפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון אמר קרא (שמות ל, י) אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות