Quotation_auto על שמות 30:34

ואתה קח לך בשמים ראש, מנין למרדכי בתורה שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דיכי. תנו רבנן המפטם את השמן ללמוד בו [או] על מנת למסרו לצבור פטור. לסוך ממנו חייב. והסך ממנו פטור שאין חייב אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד. אמר מר ללמוד בו [או] על מנת למסרו לצבור פטור מנא לן. אתיא מתכנתו מן במתכנתה דקטרת. בשמן כתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וגבי קטרת כתיב והקטרת אשר תעשה וגו' לכם הוא דאסור אבל למסרה לצבור פטור גבי שמן למסרה לצבור נמי פטור. ותיהדר קטרת ולילף מתכנתה מן מתכנתו דשמן מה שמן כי מפטם ליה לחצאין פטור אף קטרת כי מפטם ליה לחצאין פטור. אלמא קסבר רבא קטרת שפטמה לחצאין חייב. אמר לך רבא גבי שמן כתיב ובמתכנתו לא תעשו כמוהו כמוהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי, גבי קטרת כתיב והקטרת אשר תעשה במתכנתה אשר תעשה כל דמקטר ואפילו פרס שחרית ופרס בין הערבים. תנו רבנן שמן המשחה מר דרור חמש מאות, קדה חמש מאות, קמנן בשם מחציתו חמש מאות וקנה בשם חמשים ומאתים נמצאו כולן אלף ושבע מאות וחמשים. תנא מנינא קא משמע לן, האי תנא הא קשיא ליה אימא קנה בשם כי קנמן בשם מה קנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים אף קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים והוו להו תרין אלפין. ואימא הכי נמי אם כן נימא קרא קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים. אמר ליה רב פפא לאביי כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל או עין בעין הוא שוקל. אמר ליה כתיב בד בבד ואת אמרת בהכרע, אמר ליה והאמר רבי יהודה המקום יודע בהכרעות. אמר ליה הכי קאמר קנמן בשם אמאי מייתי מחציתו חמש מאות חמשים ומאתים בחד זמנא והדר מייתי חמשים ומאתים כיון דכולהו חמש מאות הויין נייתו כולהו חמש מאות בבת אחת מדקא מייתי ליה בתרין זימנין הכרע אית ביה והמקום יודע בהכרעות, ומאי בד בבד, אמר רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול תנו רבנן שמן שעשה משה במדבר בו שלקו העיקרין דברי רבי יהודה. אמר ליה רבי יוסי לסוך את העיקרין אינו ספק אלא באיזה צד עשו הביא העיקרין ושרן במים הציף עליהן השמן וקלע את הריח וקפחן. אמר רבי יהודה וכי נס אחד נעשה בו בשמן המשחה והלא הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו תחלתו לא היה בן אלא שנים עשר לוג ובו נמשח משכן וכל כליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימטריא שנים עשר לוגין הויין:

תנו רבנן היו מחזירין אותה במכתשת פעמים בשנה בימות החמה מנערה כדי שלא תתעפש. בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג את ריחה וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק. ושלשה מנים יתרין שמהן כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים נותן אותו למכתשת מערב יום הכפורים ושוחקו יפה כדי שתהא דקה מן הדקה, דתניא דקה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק ומה תלמוד לומר דקה שתהא דקה מן הדקה. אמר מר כשהוא שוחק אומר הדק היטב מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדבור רע ליין כך הדבור יפה לבשמים. אמר רבי יונתן אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא מאי קראה דכתיב קח לך סמים הא תרין נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה וסמים אחריני חמשה כחמשה קמא הא עשרה ולבונה זכה הא אחד עשר. אימא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל שקוטר ועולה וריחו נודף. וכי תימא אם כן ניכתוב קרא חד פרטא לא מצרך צריכי דאי כתב נטף הוה אמינא מין אילן אין אבל גדולי קרקע אימא לא להכי כתב תו שחלת. ואי כתב שחלת הוה אמינא גדולי קרקע אין אבל מין אילן אימא לא משום הכי הדר כתב תו נטף, וחלבנה לגופה אחת מפני שריחה רע אם כן מקח לך נפקא ליה. ואימא סמים בתראי תרין נינהו כי סמים קדמאי אם כן נכתוב קרא סמים סמים גבי הדדי וסוף נכתוב נטף ושחלת וחלבנה. דבי רבי ישמעאל תנא סמים כלל נטף ושחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל שקוטר ועולה וריחו נודף. או אינו כלל ככלל ראשון ופרט כפרט ראשון אמרת לאו הא אין עליך לדון בלשון אחרון אלא כלשון ראשון. אמר מר או אינו אלא כלל ככלל ראשון וכו' מאי קא קשיא ליה הכי קשיא ליה כי היכא דקשיא לן אימא סמים בתראי תרין כי סמים קדמאי תרין. הדר שניא כדשנין דאם כן ניכתוב קרא סמים סמים נטף ושחלת וחלבנה מאי פרט כפרט ראשון. הכי קא קשיא ליה מיני אילנות ילפינן מן נטף וגדולי קרקע ילפינן מן שחלת. ונילף נמי מן לבונה זכה דאפילו בחד צד דניתי דבר שריחו נודף ואף על פי שאינו קוטר. הדר אמר אם כן ניכתוב קרא ללבונה זכה בי מצעי דנילף מניה וחלבנה לבסוף. רבי שמעון בן לקיש אמר מן גופה מה לשון קטורת דבר שקוטר ועולה. אמר רב חנינא בר ביונא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בהן מן פושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בסמני הקטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה:

וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק. ישמור אדם שלא ירבה שיחה ותפלות. אמר רבי עקיבא שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה אין שחוק אלא עבודת אלילים שנאמר וישב העם וגו'. אין שחוק אלא שפיכות דמים שנאמר יקומו נא הנערים וגו'. ועתה אל תתלוצצו וגו' שמעו דבר ה' אנשי לצון וגו' אמר להם הקב"ה לישראל בני אני הוא שישבתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם עד שדרשתי וחקרתי צרפתי ובחנתי את דברי כל התורה כולה ומיום שנברא העולם עד אותה שעה ישבתי על כסא הכבוד שלי שליש היום אני קורא ושונה ושליש היום אני דן את הדין ושליש היום אני עושה צדקה זן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ואין לפני שחוק אלא שעה אחת בשעה שאומות העולם אומרים בואו ונעשה עמו מלחמה שנאמר למה רגשו גוים ואומר יושב בשמים ישחק וגו' ואף במקום אחר יש לפני שחוק ואינו שחוק שנאמר קח לך סמים וגו'. וחלבנה אינה אלא מסרחת אלא לפי שהקב"ה רחמיו מרובין על ישראל לעולם בין על רשעים שבהם בין על כשרים שבהן. ואימתי יש לפני שחוק ואינו שחוק בזמן שרשעי ישראל מבלעין את הכשרים שבהן שנאמר זומם רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכתיב ה' ישחק לו. יודע היה אהרן בעצמו שבא דבר גדול לישראל על ידו ועמד קשר חבל ברזל במתניו והיה מחזר בכל מחנות ישראל מי שאינו יודע תפלה למדו תפלה מי שאינו יודע קריאת שמע למדו קריאת שמע מי שאינו בקי בגופה של תורה הכניסו בגופה של תורה ולא אהרן בלבד אלא כל מי שמלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים המקום מרחם ונותן בו חכמה ובינה ודעה והשכל ונותן חלקו עם שלשה צדיקים אברהם יצחק ויעקב. לעולם ינהוג אדם את עצמו בשמונה עשרה מדות יהא נאה בביאתו חסיד בישיבתו בענוה ביראה חכם בתורה פקח במעשים טובים נאה מקבל ומתקבל על הבריות ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו ומודה ועוזב ואוהב את הקב"ה אהבה גמורה בין כשהוא רע לו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד מתאוה ומצפה לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גלויות רוח הקודש בדבריו שנאמר כי עוד חזון למועד וגו'. יהא אדם נאה בביאתו אל בית המדרש כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה וכדי שימלא את ימיו ירבה אדם דברי תורה שאין לך שכר גדול יותר ממנו. יהא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבית המדרש כדי שתתרבה חכמתו וכדי שלא יבוא לידי תנומה שנאמר וקרעים תלביש נומה לפי שאין לך מדה קשה בעולם אלא המתנמנם בבית הכנסת ובבית המדרש. ישאל אדם את הפסוק אף על פי שהכל משחקים עליו שנאמר אם נבלת בהתנשא וגו' אומרים לו לאדם עד שאתה מבקש רחמים על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיך בקש רחמים על עבירות שעברת שימחלו לך ומתוך כך יהא אדם שומע וזוכרה מתוך ארבע שלפניה ולא עוד אלא כל המרבה בשחוק שיחה ותפלות מביא חרון אף לעולם והפירות מתמעטין ואם היה בתוך המשפחה ובני המשפחה שמחין בו מגלה כל בני המשפחה וכן בני חצר בני מבוי בני השכונה בני העיר מגלה כל בני העיר שנאמר אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ מפני מה מפני שאינן מוכיחין לישראל שנאמר אך איש אל ירב וגו'. מצאו כהן ושחק עמו חולק עמו בפורענות וכן נביא ונשיא שנאמר וכשלת ביום ההוא וכשל גם נביא נדמו עמי מבלי הדעת. שנו חכמים הוי עניו לכל אדם ולאנשי ביתך יותר מכל אדם צא ולמד מן הקב"ה שכן מאה ועשרים יום מיום שנתנה תורה עד יום הכפורים. ארבעים יום ראשונים עלה משה למרום כו'. למלך שנשא את האשה והיה אוהבה אהבה גמורה שלח והביא בן אחד מאצלם לעשותו שליח בינו לבינה והראהו כל חופות וחדרים וסתרים שלו אמר לו בני לך אמור לאשה אני איני צריך ליך כלום אלא עשי ליך חופה קטנה בשביל שאבוא ואדור עמך בשכונתך כדי שידעו עבדי ובני ביתי שאני אוהבך אהבה גמורה עד שמלך עסוק לשגר לאשה מתנות רבות באו ואמרו לו זנתה אשתו עם אחר. מיד הניח המלך הכל מידו ושליח נדחף לאחוריו שנאמר לך רד כי שחת עמך וכתיב עד שהמלך במסבו היה לו שיאמר נרדי נתן (שיריו) [סרחון] ואמר נתן ריחו אלא כיון שקבלו ישראל מלכותו של הקב"ה עליהן ואמרו נעשה ונשמע זכר את הראשונה והעביר את האחרונה. מה כתיב באהרן תורת אמת היתה בפיהו וכי תעלה על דעתך שאהרן עבד אלילים והלא לא עבד אלא עכב עד שיבוא משה ויש אומרים כדרך שנתכוון יעקב אבינו ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר קיים יעקב את התורה קודם שניתנה לפניו כך נתכוון אהרן ואף על פי כן העלה עליו הכתוב כאילו עבד עבודת אלילים שנאמר ויגוף ה' את העם וכו'. ארבעים יום אמצעים נטל משה את האהל שנאמר ומשה יקח את האהל והיו ישראל נוהגין כל אותן הימים אבל בעצמן עד שאמר הקב"ה למשה משה מה יעשו אותן העניים מנודים לי מנודים לך מנודים לרב מנודים לתלמיד חזור בך והכנס למחנה שנאמר ודבר ה' אל משה וגו' ושב אל המחנה מלמד שהתיר לו הקב"ה את (נדרו) [נדויו] והחזיר את האהל למחנה. ארבעים יום שעלה משה למרום להביא תורה לישראל היו ישראל נוהגין כל אותן הימים צום ותענית ויום אחרון שבכולן גזרו תענית ולנו בתענית. למחר הסכימו ועלו לפני הר סיני והיו בוכים לקראת משה ומשה בוכה לקראתם עד שעלתה בכיתם לפני הקב"ה. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וקבל אותם בתשובה ובשרה אותם רוח הקדש בשורה טובה מלפניו. אמר להם בני נשבעתי בכסא הכבוד שלי שתהא לכם בכיה זו בכית שמחה ויהא לכם יום כפרה וסליחה לכם ולבני בניכם עד סוף כל הדורות. וישבר אותם תחת ההר נסתכל משה בלוחות וראה שפרח הכתב מעליהן והשליכו מידיו מיד נתאלם ולא היה יכול להשיב דבר. באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו אותה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדחק ומתוך שאין להן מזונות. ובשביל אותו הצער שהן מצערין עתיד הקב"ה לשלם להם שכרן לימות המשיח כפול ומכופל שנאמר הנה אדני אלהים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו וגו'. ואומר מי הקדימני ואשלם. לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכרתי שלמה. וכן אהרן אמר אילולי קרח לא עמדה עלי אותה הברית שנאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו' אמר לטובתי נשברה רגל פרתי. אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם ארד מלפניך ואעשה בהם את הדין אם עבדוהו כולם בלב שלם ימותו כולם ביום אחד ירד מלפניו נטל את העגל ושרפו. ויעמוד משה בשער המחנה וגו'. מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר לו הקב"ה למשה עמוד בשער המחנה ואמור מי לה' אלי כה אמר ה' אלהי ישראל. אלא שהיה משה דן קל חומר בעצמו אם אומר אני להם הרגו איש את אחיו יהיו ישראל אומרים לי לא כך למדתנו סנהדרין ההורגת אחת בשבוע נקראת חבלנית ומפני מה אתה הורג שלשה אלפים ביום אחד לפיכך תלה הדבר בכבודו של מעלה. חזר משה ובקש רחמים אמר רבונו של עולם צדיק אתה חסיד אתה וכל מעשיך באמונה יגולו רחמיך הרבים על בניך בשביל שלשה אלפים שעבדוהו בלב שלם ימותו תנו רבנן אלף מעשרים שנה ולמטה בני שמונה עשרה בני שש עשרה בני עשר בני שלשה בני ב' בני א' וכמה גרים וכמה עבדים נתוספו עליהם שאין לדבר סוף מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתרצה עמהם. משל למה הדבר דומה למלך שסרח לפניו בנו בכורו ותפסו בידו ונתנו ביד עבדו אמר לו צא והרוג את זה ותנהו לחיה ולכלבים מה עשה אותו עבד הוציאו מלפניו והניחו בביתו ורץ ובא ועמד לפניו בסוף שלשים יום כטוב לב המלך עליו והיו עבדיו ובני ביתו מסובין לפניו וכיון שהוא נושא את עיניו ואינו רואה בנו בכורו מכניס יגון ואנחה בלבו ואין בריה מכרת בו אלא עבדו שר ביתו מיד רץ והביאו לפניו. כתר יפה שהיה מונח לפניו נטלו ונתנו בראש עבדו שר ביתו. לכך נדמה משה הצדיק כיון שעמד בתפלה בארבעה וחמשה מקומות והציל את ישראל מן המיתה אמר לו הקב"ה משה הואיל ועמדת לפני והצלת את ישראל מן המיתה כתר תורה שמונח להן לישראל ולבניהן ולבני בניהן בשביל תורה שעשו הרי הוא מונח לך לעולם שנאמר וראו בני ישראל את פני משה. שמא תאמר הואיל ונכנס משה לבית עולמו ניטל ממנו אותו מאור פנים ואותו הכתר תלמוד לומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' מה פנים של מעלה אורן עליהם לעולם ולעולמי עולמים כך מאור של משה שנאמר ומשה בן מאה ועשרים. שנה במותו לא כהתה עינו וגו'. ולא משה בלבד אלא כל תלמיד חכם שהוא יושב ועוסק בתורה מקטנותו ועד זקנתו ומת עדיין לא מת אלא בחיים הוא לעולם ולעולמי עולמים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ולמה זווג הכתוב לומר את ה' אלהיך. אלא לומר לך מה ה' אלהיך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך תלמיד חכם שהוא יושב ועוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו הוא בחיים לעולם ולעולמי עולמים והיכן הוא ישיבתו תחת כסא כבודו. ולא זו בלבד אלא שכרו של משה כאלו הוא ברא אותם לכך נאמר ויזכור ימי עולם משה עמו וגו'. וכל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאוה ומצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות ורוח הקדש בדבריו [איה השם] בקרבו את רוח קדשו אותו תלמיד חכם אינו צריך לא חרב ולא רמח ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו ומלאכי השרת עומדים לו סביב וחרבות ביד כולם ומשמרין אותו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם: