Chasidut על שמות 30:34

ואתה קח לך בשמים ראש (שמות ל כג). בתרגום יונתן בשמים בשרוייתא. נראה שכיוון לפירוש הרשב"ם שהם תיכף בשמים התחלת יציאתן מן הקרקע, מה שאין כן בגדולי אילנות כנ"ל, והתרגומין שמתרגמות מר דרור מרי דכי, וכן הוא במסכת מגילה (דף יו"ד (י') ע"ב), הוא כמו שפירש הרמב"ן שהוא דרור ונקי מזיוף, ועיין בחולין (דף קל"ט ע"ב) דהתורה מרמזת כאן על מרדכי. והנה על פי זה נ"ל לפרש הפסוק על דרך רמז, ואתה קח לך, דידוע דמשה ומרדכי ביטלו הגזירה משה למעלה ומרדכי למטה, דהכי איתא (אס"ר פ"ז י"ג) דמשה אמר לאליהו המקיצו אם יש אחד בעולם, והשיב לו יש מרדכי, בשמים ראש כמו שפירש רש"י שם בחולין (ד"ה מר), מר דרור זה מרדכי כמו שדרשו. חמש מאות, על פי שאמרו חז"ל במסכת מגילה (י"ב ע"ב) מרדכי מוכתר בנימוסי היה. ופירשו בנימוס הדת בכתר תפילין שהוא אות, וכן בעטרה ששמר בריתו שהוא אות. והיינו חמש לשון מזוין, כמו וחמישים עלו בני ישראל (שמות יג יח), מאות ר"ל תפילין והשאר שנקראו אות. והנה איתא במסכת כריתות (דף ה' ע"א) שם תנו רבנן שמן המשחה וכו', שם כתב רחמנא (שמות ל לד) בד בבד, ר"ל דמפרש שיהיו בד אחד של המשקל השוה כמו השני עין בעין בלי שום הכרע, וקאי על בדי המשקל כמו בדי ארון, ומסיק שלא יניח משקל במשקל וכו'. ולפי זה ב"ד כמו בדד, שישקל כל אחד לבדו כנגד הברזל, והבן. והא דאמר המקום יודע הכרעות עיין רש"י (ד"ה המקום). ואין לו מובן. ולדעתי הפירוש יודע, כמו אשר ידעו ה' (דברים לד י), וכמו כי ידעתיו (שמות יח יט), שהשי"ת מחבב הכרעות, ומיושב קושית הראב"ע בפרשה דילן שאין המנהג כן, דבאמת אין המנהג כן רק שהשי"ת מחבב, וגילה זה במה דאמר מחציתו כמו דמסיק, והבן כי נכון הוא. והרמז הוא כי כל פלוגתא הוא עין בעין, כל זמן שאין הכרע יש לו תרין אנפין שקולין, והשי"ת מחבב מאד המכריע כדאיתא בתנדב"א, וזה הרמז שייך במצוה זו. ועל פי זה נ"ל לפרש (ירמיה נ' ל"ו) חרב על הבדים, ר"ל שאין שונין רק פלוגתות ואינם מייגעין להכריע, ונאלו כי אינן יודעין הלכה ברורה, והיינו גם כן מה שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף ס"ג ע"ב) שעוסקין בד בבד, היינו עין בעין בלי הכרע. וגם ביחידי, דזה תולה בזה דביחיד מצוי הטעות, כמו דקיימא לן בחו"מ (סי' כ"ה), ואין יכולין להכריע רק בישובה, ויש להמשיך זה להרמז של מעלה דמרמז על מרדכי. והנה אמרו רז"ל במסכת מגילה (דף ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, שהרי כתיב במרדכי (אסתר י ג) רצוי לרוב אחיו, עיין שם. והיינו שהתורה רמזה על מרדכי לשבח, ושמא תאמר מפני שהציל נפשות וחשוב יותר מתלמוד תורה, על כן אומר וקנמון בשם מחציתו, והיינו כדברי רז"ל דאם כולו חמש מאות מחציתו למה לי כמ"ש הרא"מ, וקשה קושית הגמרא ניתי חמש מאות בבת אחת, אלא צריך לומר שהשי"ת מחבב הכרעותה, והוא לרמז הנ"ל דבכל מצוה יש בה רמזים, ועל כרחך תלמוד תורה גדול מאד.

שמן משחת קדש יהיה זה לי וגו' (שמות ל לא), וקח לך סמים וגו' (שמות ל לד). להבין דאצל שמן אמר לי, ואצל סמים אמר לך, נ"ל על פי מה שכתבתי בפרשת תרומה (בפסוק (שמות כה ג) וזאת התרומה) על אומרו ולקטורת הסמים (שמות כה ו) עיין שם, ועל פי דכל המתייחס להשי"ת הוא נצחי, ומה שאין נצחי למשה. והנה לעתיד ואת רוח הטומאה יעביר (זכריה יג ב), ויהיה דוגמת שמן המשחה שכלו קדש. והיינו יהיה זה לי לדורותיכם היינו נצחי, וקח לך סמים בעולם הזה שיש מוץ, והבן.

יח. תִּקּוּן לְלָשׁוֹן הָרָע – אֲמִירַת הַקְּטרֶת.