Quotation_auto על שמות 32:16

והיה בעבור כבודי. ששאלת ושמתיך בנקרת הצור. הוא מקום יותר מיוחד. ושכותי כפי הוא עמוד ענני כמו על כפים כסה אור. ובעברי והסירותי כפי וראית את אחורי שהם אחורי הכבוד. ולא הכבוד שהוא פני. והאחורים הם מדות טובות שאמר לו. והם מדות נמשכות ממנו שהם קצת הכבוד ולא הכבוד. ועל דרך הרמז לפי שהוא שאל ראיית הכבוד. השיבו השם יתברך שא"א לו להשיגו. אבל ישיג אות אחד מהכבוד שהוא הכ"ף. וזהו ושכותי כפי שהיא כמין כתר לראש המלך. ורמז בזה שישיג כבוד מלכותו ועטרת המלך אבל לא הכבוד. או שרמז לו שיסיר הכ"ף מכבודי. כי כבד"י עולה חצי שם המפורש שהם ל"ו. ואפילו זה לא ישיג. אלא והסירותי את כפי וראית את אחורי. מה שנשאר מן השם. ולהשלים שאלותיו אמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. להורות שהיה רוצה עתה מחדש לתת לו התורה. ואמר פסל לך שהוא יפסלם ויתקנם ויחצבם ממחצב של סנפרינון. אבל הראשונים אמר בהם והלוחות מעשה אלהים המה. כי הוא עשאם והוא אחד מהעשרה דברים שנבראו ע"ש בין השמשות. וכתבתי. אני בעצמי. את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים. זה לאות על מאמרם ז"ל שכשהגיע משה למקום מחנה ישראל פרחו האותיות מהלוחות ונשארו אבן כבראשונה. וז"ש את הדברים בעצמם שהיו על הראשונים. ולא אמר כדברים אלא הדברים. ועלית בבקר לפי שאתה מוכן. וכאן השיג משה מעלה יתירה מבמעמד הראשון לפי שהראה לו הש"י מדת טובו. ולכן אמר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר. לפי שהראה לו הש"י מדת טובו. ולכן אמר ואיש לא יעלה עמך שאינם ראוים. גם הצאן והבקר אל ירעו. בענין שלא יקבלו נזק מהעברת שכינה:

אמר רבי אלעזר מאי דכתיב לוחות אבן אם משים אדם לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב חרות על הלוחות אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר אף אין אומה ולשון שולטת בהן אל תיקרי חרות אלא חירות. כתובים באצבע אלהים (כתוב ברמז קפ"ג):

הלכה אדם מישראל שקדש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין כך שנו חכמים אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר. זה שאמר הכתוב מעת להשליך אבנים זה משה וישלך משה את הלוחות ועת כנוס אבנים ועת היה שהחזירם לישראל שנאמר פסל לך. וזה שאמר הכתוב אל תבהל ברוחך לכעוס ומי זה שכעס זה משה דכתיב ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות אמר לו הקב"ה משה היית מפיג חמתך בלוחות הברית מבקש את שאפיג את חמתי ואת רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה. אמר לו ומה יש לי לעשות לך לתת עליך קטדיקי את שברת ואת מחליף. פסל לך כתיב והשיב וגו' או את הפקדון אשר הפקד אותו אמר לו הקב"ה הלוחות לא היו מופקדות בידך. והיה נכון לבקר (כתוב ברמז רפ"ב) וכתבת על הלוחות וכתיב והלוחות מעשה אלהים המה משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שקדש את האשה והלך והביא את הלבלר ואת הדיו ואת הקולמוס ואת השטר ואת העדים. קלקלה היא מביאה את הכל דיה שיתן לה המלך כתב וזכר יד שלו. אתה שברת אותם אתה מחליף אותם: