Quotation_auto על שמות 32:28

כי תשא את ראש בני ישראל זה שאמר הכתוב בטנך ערמת חטים למה נמשלו ישראל בחטים. אמר ריש לקיש מה החטים הללו כולן עולין במדה כך היו ישראל כולן עולין במנין הזקנים והחסידים והחכמים. אמר רבי יצחק אין אדם מצוה (נ"א מונה) על בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ולא של קש ומהו מצוה על בן ביתו משפלות של חטים. של זבל מהו עושה ממחה אותו במים וכן דור המבול מה כתיב בו ויאמר ה' אמחה וגו'. משפלות של מוץ מזרה אותן לרוח וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם. וכן חבילות של קש ומהו עושה נותן אותן בקמין וכן עשה למצרים יאכלמו כקש. ומהו מונה משפלות של חטים כי תשא את ראש בני ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם אמר לפניו רבונו של עולם לא כן אמרת אחת בשנה. אמר לו הקב"ה לך זקוף אותו עכשיו כי תשא את ראש בני ישראל, אמר רבי יהושע הכהן בר נחמן אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל אמר משה לפני הקב"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לך מנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם. אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם רי"ש מראובן שי"ן משמעון למ"ד מלוי וכן כל שבט ושבט. משל למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער אמר ליה פקוד לי מעות האלו אמר ליה היאך אני יכול לספור אותם אמר ליה ספור ראשי שורות של מעות ותעמוד על החשבון כך אמר הקב"ה למשה רי"ש מראובן מאתים אלף נו"ן מנפתלי חמשים אלף שי"ן משמעון שלש מאות אלף יו"ד מיהודה יו"ד מיששכר יו"ד מיוסף שלשים אלף זי"ן של זבולון שבעת אלפים דל"ת של דן ארבעת אלפים גימ"ל של גד שלשת אלפים בי"ת של בנימין אלפים אל"ף של אשר אלף הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבע אלף היכן שלשת אלפים אלו שנפלו בעגל שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם וגו' כשלשת אלפי איש לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו. ונתנו איש כפר נפשו כששמע משה כן נתירא אמר עור בעד עורו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. רבי יהודה ברבי אילעאי אומר אמר משה מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף שנאמר והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. רבי יוסי אומר ממוציא שם רע אתה למד שנאמר וענשו אותו מאה כסף ואנחנו הוצאנו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף. ריש לקיש אמר מן האונס למד כתיב ונתן האיש השוכב עמה וגו' ואנו אנסנו הדבור שכתב לא יהיה לך וגו' ועשינו עבודה זרה כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף. רבי יהודה בר' סימון אמר משור נגח למד שנאמר אם עבד יגח השור ואנחנו המרנו כבודו בשור שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל. ידע הקב"ה מה בלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו. אמר רבי מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו. אמר משה מי יתן אמר לו הקב"ה כל העובר (בים) [על סכומיא]. מחצית השקל רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל שהוא עושה ששה גרמיסין . רבי יהודה בר נחמני אמר בשם רבי יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות יתנו עשרה גרה שהוא מחצית השקל. רבי ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר אמר הקב"ה אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף שנאמר ולקחת חמשת חמשת וגו'.

דבר אחר נקם נקמת בני ישראל אמר ליה עד שבלעם שם לך עליהן, למה בא בלעם שם אלא שעשה תנאים עם בלק א"ל אף על פי שאני הולך לי אלא הריני נותן לך עצה היאך תשלוט בהן אם נעשית עצתי אתה נותן לי שכרי, אמר לו הקב"ה שונא זמה הוא וכו', כיון ששמע הרשע שנפלו בא ליטול שכרו אמר הקב"ה הרי השעה הרי נכנס הזאב לגדי נקם נקמת בני ישראל. ד"א נקם נקמת א"ל משה אתמול אמרת לי אל תצר את מואב ועכשיו נקום, אמר ליה הקבה כשאמרתי לך אל תצר את מואב לשם האב נקראו ותקרא שמו מואב, אבל עכשיו שנשתנה דינם ביני ובין ישראל לכך קראן מדינים. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אמר משה אם איני יוצא עכשיו אני נותן פתחון פה לבני אדם להשיח אילולי בקש משה שלא למות לא מת שאמר לו הקב"ה אם אין אתה מתנקם בשונאיהם של ישראל אין אתה מת והיה יושב לו עשרים שנה או שלשים שנה, אלא אמר משה אין רשות בידינו לעכב את המצוה, מיד וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם, מכאן אמרו חכמים כל המקיים מצות רבו הכתוב מונה שבחו. וכן מצינו ביהושע שנאמר ויעש יהושע כאשר אמר לו משה. וכן מצינו בבני לוי ויעשו בני לוי כדבר משה. לתת נקמת ה' מכאן אמרו כל העושה מצוה עם ישראל כאלו עשאה לאביהן שבשמים שנאמר בכל צרתם לו צר. אלף למטה יכול אתה אומר עד שיבואו כל ישראל כולם ויעשו בהם נקמה. והרי למדנו שבדבר אחד שהוציא משה מתוך פיו יכול לשרוף את העולם שנאמר משרתיו אש לוהט, אלא שיהיו כולם שותפין בנקמתו של מדין, תלמוד לומר וימסרו, הא למדת שלא באו אלא פורין שהטילו עליהן. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן כשהלך פינחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם המפורש. אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו שנאמר ואת בלעם הרגו. וכשם שעשה הקב"ה נקמה במואב ובמדין כך עתיד הקב"ה לעשות נקמה בעובדי אלילים שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה: