Quotation_auto על שמות 33:4

לך עלה מזה. לפי שאמר לו בשעת הקלקלה לך רד. אמר בשעת התיקון לך עלה מזה. כי מעלה גדולה קנית בזה. ועם כל זה הודיע לו שהיה לו חרון אף במה שאמר אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים כאלו היו דברי ערב רב. וכן רמז זה באומרו אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם. לרמוז שאלמלא השבועה שנשבע לאבות לא היו ראויים. ושלחתי לפניך מלאך. כמ"ש בסוף משפטים כי לא אעלה בקרבך. וזה לטובתם ולקיים דברי שאמרתי לך שלא אכלם אלא וביום פקדי. ואם אעלה בקרבם ידעתי קושי ערפם ויחזרו לקלקולם ואכלם כרגע. ולכן לטובתם לא אעלה בקרבם. ולפי שמשה ראה שכל זה היה בחרון אף. שתק עד שיראה עת רצון. וכן שתק עד שיראה בו אולי בזה יחזרו בתשובה ויכנעו ויתחרטו. כמו שאמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו. כי על כל מה שעבר עליהם לא התאבלו. והתאבלו על ששמעו סילוק השכינה ולא שתו איש עדיו ובגדיו המפוארים לו. וכשראה השי"ת חרטתם ועצבונם ולבם נשבר ונדכה. מיד הזכירם בשמם. להורות על כפרתם. וזה כי בכל הפרשה לא הזכיר אלא העם. וכאן אמר אמור אל בני ישראל. כי בזה נראה כי מעשה אבותיהם בידיהם והם בנ"י. שכל אחד מרגיש חטאתו וירא ממנו. ולכן אמר שיאמר להם לנחמם. כי הטעם שרוצה לסלק שכינתו מהם. הוא לפי שהם עם קשה עורף ואם יקשו ערפם יכלם כרגע. אבל עכשיו שרואה שהם מתאבלים ומצטערים הרבה מזה ולבם חלל בקרבם. לטובתם אינו רוצה לילך עמם. ועתה הראוי לך שתתמיד זאת התשובה והחרטה. וזהו הורד עדייך מעליך מכל וכל. באופן שתנהג במדת השפלות והענוה. ואדעה מה אעשה לך. ברחמים ליסרך בייסורין מעט מעט. ולא אעשה עמך כלה ולא אסלק שכינתי מביניך. ואמר שעשו כן והשלימו עצת השי"ת ויתנצלו בני ישראל הצדיקים את עדיים. ונהגו אבלות וסיגוף בעצמם מהר חורב ולהלן. או על מה שעשו העגל בחורב. ודעתי עוד בזה כי בני ישראל נתחרטו מעונם וידעו הרע הגדול המגיע להם בסילוק השכינה. וראו שהיה ראוי להם להוריד עדיים מעליהם. היא תפארת כתר תורה שקנו בהר חורב כשאמרו נעשה ונשמע. וכמו שאחז"ל שבאו מלאכי מעלה וקשרו להם ב' כתרים אחד כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. וכשראו שעשו העגל והש"י היה רוצה לסלק שכינתו מהם התאבלו. ואמרו בעשיית העגל כבר אבדנו כתר נעשה. ואין ראוי שיהיה על ראשינו כי הוא עד שקר. וזהו ולא שתו איש עדיו עליו. וכשראה השם יתברך חרטתם. חזר ואמר להם ועתה הורד עדייך מעליך. כלומר אתם חושבים כי בעשיית העגל לא אבדתם אלא כתר של נעשה. ושעדיין נשאר לכם הכתר הב' של ונשמע. וזה טעות בידכם כי אחר שהשחתם ועשיתם פסל ועברתם כל התורה כולה. לפי שעבודה זרה שקולה כנגד כל התורה. בענין שאין ראוי שישאר לכם לא כתר נעשה ולא כתר נשמע. ולכן הורד עדייך השני מעליך ואדעה מה אעשה לך. כי בעוד שאלו הכתרים על ראשיכם אין רשות לבעל הדין עליכם. ואמר ויתנצלו בני ישראל את עדיים. להורות על מעלתם שקבלו דברי ה' יתברך ושמו עצמם למות. והסירו עדיים וכתרם מעליהם לקבל עליהם העונש האלהי הנגזר עליהם. וזהו מהר חורב הכתר שניתן להם מהר חורב. ואולי לזה כיוון באומרו אונקלוס ית תיקון זינהון. כלומר שהסירו כלי זיינם וחרבם וקשתם. בענין שיהיו מעותדים למקרה ולאויבים אם יבואו עליהם. ולקבל המות בעבור חטאם כאלו אין להם כלי זיין. וקשרו ידם ורגלם לקיים כי עליך הורגנו כל היום: