Quotation_auto על שמות 34:28

וירא איש מצרי ראה אחד מנוגשי פרעה מכה לאחד מבני הקהתי הלוים שהן אחיו והתחיל לקלל אותו בחרב שבפיו והרגו וטמנו בתוך מחנה ישראל שנאמר ויטמנהו בחול. וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים. יצא ביום השני אמר לו דתן מה אתה מבקש להרוג אותי בחרב שבפיך כשם שהרגת אתמול את המצרי שנאמר הלהרגני אתה עושה אין כתיב כאן אלא אתה אומר. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי והלא תורת אלקים היא דכתיב תורת ה' תמימה אלא לפי שנתן נפשו עליה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר ואשב בהר ארבעים יום הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנאמר לך רד כי שחת עמך הלא עם ה' הם שנאמר והם עמך ונחלתך ואומר עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן שנאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדינין שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך והלא המשפט לאלקים הוא אלא לפי שנתן נפשו על הדינין שנאמר ויצא ביום השני ואומר מי שמך לאיש שר ושופט ואומר ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:

ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מן טבריא לצפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא . מטון חד בית חקל אמר דין הוה דידי וזבנתיה מיבעיא לעי באורייתא. מטן חד בית זיתא אמר דין בית זיתא הוה דידי וזבנתיה מיבעיא לעי באורייתא. מטון חד בית כרם אמר דין בית כרם הוה דידי וזבנתיה מיבעיא לעי באורייתא. שריא רבי חייא בר אבא בכי. אמר ליה למה את בכי. אמר ליה אנא בכי דלא שבקית לסיבותך כלום. אמר ליה חייא ברי קל הוא בעיניך שמכרתי דבר שניתן לששה וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה. כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים דכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ אבל התורה נתנה לארבעים יום הדא הוא דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. כך דמך ר' יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו:

ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. אפשר לאדם שיהא ארבעים יום בלא אכילה ושתיה מלאכים ירדו אצל אברהם ואכלו משה עלה לעליונים ראה שאין שם אכילה ושתיה לא אכל ולא שתה (כתוב בסוף ואלה המשפטים). לחם לא אכל מלחמה של תורה אכל ומים לא שתה מימיה של תורה שתה שנאמר לכו לחמו בלחמי ואומר הוי כל צמא לכו למים. היה לומד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה. למה. אלא ללמד לישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה ומאין היה נזון כל אותן ארבעים יום מזיו השכינה. ארבעים יום וארבעים לילה והלא כתיב ונהורא עמה שרא גם חשך לא יחשיך ממך מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה אלא בשעה שהיה הקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום ובשעה שהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה.