Quotation_auto על שמות 34:29

ויאמר אליהם אהרן פרקו נזמי הזהב וגו'. יש לתמוה איך אהרן הסכים מיד לדבריהם. ולא חרד חרדה גדולה בקול מר. שיזכרו את ה' המעלה אותם ממצרים ושהוריד להם המן ונתן להם התורה ומן השמים דבר עמהם. ועוד אני שואל. אחר שהש"י ראה שאמרו קום עשה לנו אלהים ופרקו נזמי הזהב ונתנוהו לאהרן וישליכהו באש ויצא העגל ויבן מזבח ויאמר חג לה' מחר. למה לא אמר הדבר מיד למשה. ואולי משה ברדתו מן ההר יעכב עליהם. והשם לא עשה כן אלא המתין עד שהשכימו בבקר ויזבחו לו. ואז אמר למשה לך רד כי שחת עמך. וזאת השאלה אינה צריכה תירוץ. כי הש"י גזר לתת הבחירה לאדם שילך בדרך זו יבחר. וכמו שאמרו מן התורה מן הנביאים מן הכתובים. באדם בדרך שרוצה לילך בה מוליכין אותו. ולכן אחר שהם רצו לילך בדרך רע. לא היה ראוי לשם למחות בידם. אבל עכ"ז נ"ל כי בזאת השאלה מתורצת הראשונה. כי הש"י אע"פ שראה שאמרו קום עשה לנו אלהים. וכן שנתנו הזהב ונעשה העגל. לא חרה לו ולא דבר מאומה לפי שאולי כוונתם לא היתה רעה. אבל שאלתם היתה טובה לשאול להם מנהיג שינהגם במקום משה. וזהו אשר ילכו לפנינו. כמו מנהיג ושר. אחר שמשה שהיה מנהיגנו לא ידענו מה היה לו. ואע"פ שעשו העגל בפועל. לא היה רע בזה. כי ה' היה בראשם. באומרו חג לה' מחר. ולכן הש"י בכל זה לא דיבר למשה כלל. אבל כשראה הש"י שהשכימו לעבירה. והעלו עולות ושלמים ויזבחו לשם ע"ז. אז אמר למשה קום רד כי שחת עמך. עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו. כי עכשיו נראה שכוונתם היתה רעה משעת העשיה. אבל הש"י לא דן אותם עד שהשתחוו. ולזה הטעם בעצמו נראה שאהרן לא דבר להם דבר כשאמרו לו קום עשה לנו אלהים. לפי שחשב שכוונתם היתה לשמים. ולא היו מבקשים אלא מנהיג שילך לפניהם. כי העם בלא מנהיג אין לו קיום כלל. אבל לא חשדם שהיו מבקשים אלוהות. וישכחו אלהים מעוזם אשר עשה אתם את הגדולות ואת הנוראות האלה. ועדיין היו בחורב במקום שקבלו בו התורה והמן היורד להם. ולכן אמר להם פרקו נזמי הזהב לדחותם עד למחר. לפי שראה שהיו באים בהקהל ובתלונה. ומי יוכל לעמוד על הטפלה אחר שאין מבקשין אלא עלילה. ואם אני דוחה אותם בדברים. אולי יעשו רע אחר גדול מזה. ולכן אהרן בחכמתו שתק וקבל דבריהם כמי שלא הבין הענין. ואמר פרקו נזמי הזהב כדי לדחותם. וכשראה שהצליחו מעשה שטן אמר חג לה' מחר. לפי שהיה יודע כי למחר יבא משה. ולכן אמר ויצר אותו בחרט. כי אע"פ שלא היה צורף ולא צייר. כי לא נמנה במלאכת המשכן. עשה עצמו צורף וצייר אותו בחרט אנוש לעכב הדבר. וכן מה שאמר ויקח מידם אחר שאמר ויביאו אל אהרן. לרמוז שאחר שהביאוהו אליו. אמר להם שיתנו לו כל אחד כספו וזהבו שהביא. כי כן צריך לצאת הדבר לפועל. וזהו ויקח מידם לעכב הדבר. והשליכו באש לתכלית שהאש ישרפהו ולא יוציא כלי למעשהו. והצליחו מעשה שטן ויצא כתבנית שור אוכל עשב בכח כישוף ערב רב. ויאמרו לישראל אלה אלהיך אשר העלוך. כי מכחות העליונים נשפע זה הדבר וכיוצא בזה היה כל מה שעשה משה. וירא אהרן את הדבר הרע הזה שיצאו מכח ערב רב. ולא ידע מה לעשות כי ראה שכוונתם היתה רעה. ומיד היו רוצים להשתחוות ולזבוח. ולכן ויבן מזבח. כי אמר שלא היה ראוי שיעשו עבודה בלי מזבח. באופן שיעבור היום. ויאמר חג לה' מחר. כי אין ראוי לעשות דבר זה בלילה שנראה שדבר גנוב באישון לילה ואפלה. וכל זה לדחותם עד למחר. באופן שאהרן לא חטא בזה אחר שלא נענש על הדבר בפירוש. לפי שכל כוונתו היתה לשמים. ולולי שהשכימו בבקר לעשות זביחה והשתחואה לא היו ראוים לעונש על העבר. וישב העם לאכול ושתה ביין ותירוש יקח לב. ואז ויקומו לצחק עם נשי רעיהם. ואולי היו משחקים ולועגים מהמנהיג שהיה אוכל עשב. אבל תלו הדבר בכחות עליונות שמצדם נשפע. וכשראה הש"י שחטאו בזביחה. אמר למשה קום רד קודם שיתפשט הדבר יותר. כי שחת עמך אשר העלית. כי כן אמרו הם כי זה משה האיש אשר העלנו. סרו מהר קודם זמן כי לא נתאחרה רגע מהזמן והם מהרו. סרו מן הדרך אשר צויתים. וכפרו בכל התורה במה שעשו עגל מסכה וג"כ כפרו בך. כי מיד אמרו אשר העלנו. ואחר כך אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך. ובכל אלו הדברים שתק משה ולא ענה דבר. לפי שרפו ידיו ונתבייש מהגדולים רעים. שגדול כאב צדיק המוליד רשע. וכשראה השי"ת שלא ענה דבר ושתק ונתבייש. חזר באמירה שנית ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף. התחיל לנחמו כלומר אע"פ שאני אומר שהם עמך ואתה הגורם. יש לך לידע כי ראיתי את העם הזה זה ימים רבים. והנה עם קשה עורף הוא מצד עצמם:

שמר לך את כל אשר אנכי מצוך. ובזה הנני גורש מפניך. אני בעצמי ולא על ידי מלאך. כמו שאמר בפירוש כי ילך מלאכי לפניך. ואחר שאני כורת ברית עמך השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ. אחרי שראית עונש עון העגל. והברית מצד עצמו אינו כ"כ רע. אבל מהברית תבוא להשתחוות. וזהו כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו אל קנא הוא. וזה להורות שלא יסמכו לחטוא לפי שיש להם י"ג מדות בשם ה' אל שהוא רחמים וירחם עליהם. כי אינו כן כי ה' קנא שמו בשם ה' עצמו. וכן אל קנא הוא בשם. כאמרו אל קנוא ונוקם ה'. ולכן סמך פרשת ע"ז לפרשת י"ג מדות. ולפי שהשי"ת לא רצה להזכיר להם עון העגל שיהיה מן ע"ז. הזכירו ברמז ואמר אלהי מסכה לא תעשה לך. וסמך את חג המצות תשמור. לפי שעשיית העגל שעשו ערב רב הי' בסבת שכפרו בה' אלהים המוציא אותם מארץ מצרים. ואמרו כי זה משה האיש אשר העלנו. ואחר עשיית העגל אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. לכן צוה בכאן אלהי מסכה שהוא עגל מסכה לא תעשה לך. והיאך לא תעשהו כשתשמור את חג המצות. שהוא מורה על חדוש העולם ועל יכלתו שהוציא אתכם ממצרים. וכשתשמרו את חג המצות. אתם מובטחים שתשמרו כל המצות ולא תלכו אחרי אלהים אחרים. ואגב זה הזכיר כל המועדים. ובסוף משפטים תמצא הפרשה הזאת. ולפי שאלו הדברים משמר לך הם עיקר כל התורה כולה. אמר כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. י"א שצוה לכתוב ספר הברית ולקראותו באזני העם. כדי שיקבלוהו בנעשה ונשמע. וי"א כי מפני שעברו ישראל הברית במעשה העגל. הוצרך לכרות להם ברית חדשה וצוה לכתוב התנאים הם הנזכרים משמור ושמעת. ואחרים אומרים שהדברים הם עשרת הדברות. והעד ויכתוב על הלוחות. וזהו שקר כי הש"י כתבם. כדכתיב וכתבתי על הלוחות. אבל פירושו כמו שכתבתי ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה: כי בהשגתו שהשיג לא הרגיש ולא נחלש בלא אכילה. לפי שהיה נהנה מזיו השכינה. ולא די שלא נחלש אלא שקרן עור פניו מהזוהר האלהי. והוא לא ידע כי בנפשו הוא. וזה היה כאלו נולד בזה האור. והיה שקוע בנפשו בלי התפעלות וחדוש בגופו. וזה לפי שנאמר בו ותרא אותו כי טוב הוא. ואמרו שנתמלא כל הבית אורה. נאמר כאן כי טוב ונאמר להלן וירא אלהים את האור כי טוב ועליו נאמר פסוק זה. וזה נראה לי ששב אליו ממה שא"ל השי"ת אני אעביר כל טובי על פניך ולא אמר לפניך. אלא על פניך. אעביר כל טובי ואור ה' עליך יזרח. וזהו כי קרן עור פניו:

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וגו' [היום] זה יום רביעי. ומחר זה יום חמישי. והיו נכונים ליום השלישי זה יום ששי שבו נתנה תורה. ומה עשה משה בחמישי השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר שנאמר וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר והעמיד שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים שתים עשרה לכל שבט בנה מזבח והעלה עליו עולות ושלמים נטל מדם העולה בשני כוסות חלק למקום וחלק לצבור מדם השלמים בשני כוסות חלק למקום וחלק לצבור שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות זה חלק למקום, וחצי הדם זרק על המזבח זה חלק לצבור. ויקח ספר הברית וגו' אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר מתחלת בראשית ועד כאן. רבי אומר מצות שנצטוה אדם הראשון ומצות שנצטוו בני נח ומצות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצות כולן. רבי ישמעאל אומר בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ שבת לה' וגו' שש שנים תזרע וגו' שמיטין יובלות ברכות וקללות. בסוף הענין מהו אומר אלה החקים והמשפטים והתורות וגו' אמרו מקבילים אנו עלינו כיון שראה שקבלו עליהן נטל הדם וזרק על העם אמר להם הרי אתם קשורים ענובים ותפוסים מהר בואו וקבלו עליכם את כל המצוות. רבי יוסי ברבי יהודה אומר בו ביום נעשו כל המעשים. וכבסו שמלותם ומנין שטענו טבילה הרי אני דן ומה אם במקום שאינן טעונין כבוס בגדים טעונין טבילה כאן שהוא טעון כבוס בגדים אינו דין (הוא) שיטענו טבילה, אין כבוס בגדים בתורה שאינן טעונין טבילה. לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכי מה היתה קדושתן במדבר, ערלים לא היו בתוכן, מן היה יורד להם מן השמים, מים היו שותין מן הבאר, ענני כבוד היו מקיפין עליהן, אלא על טומאת תשמיש המטה [שלא ישמשו], מה עשה הוסיף יום אחד משלו אמר לו הקב"ה משה כמה נפשות מישראל היו באות באותו לילה אלא מה שעשית יהא עשוי שנאמר והיו נכונים. הלכה אדם מישראל שקדש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין כך שנו חכמים אין כותבין שטר אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר. וממי למדו מן הקב"ה בשעה שקדש לישראל בסיני שכך כתב לך אל העם וקדשתם ומי כתב גמיקום זה משה שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ומה שכר נתן לו הקב"ה קירון הפנים דכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו: