Quotation_auto על שמות 34:3

והיה בעבור כבודי. ששאלת ושמתיך בנקרת הצור. הוא מקום יותר מיוחד. ושכותי כפי הוא עמוד ענני כמו על כפים כסה אור. ובעברי והסירותי כפי וראית את אחורי שהם אחורי הכבוד. ולא הכבוד שהוא פני. והאחורים הם מדות טובות שאמר לו. והם מדות נמשכות ממנו שהם קצת הכבוד ולא הכבוד. ועל דרך הרמז לפי שהוא שאל ראיית הכבוד. השיבו השם יתברך שא"א לו להשיגו. אבל ישיג אות אחד מהכבוד שהוא הכ"ף. וזהו ושכותי כפי שהיא כמין כתר לראש המלך. ורמז בזה שישיג כבוד מלכותו ועטרת המלך אבל לא הכבוד. או שרמז לו שיסיר הכ"ף מכבודי. כי כבד"י עולה חצי שם המפורש שהם ל"ו. ואפילו זה לא ישיג. אלא והסירותי את כפי וראית את אחורי. מה שנשאר מן השם. ולהשלים שאלותיו אמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. להורות שהיה רוצה עתה מחדש לתת לו התורה. ואמר פסל לך שהוא יפסלם ויתקנם ויחצבם ממחצב של סנפרינון. אבל הראשונים אמר בהם והלוחות מעשה אלהים המה. כי הוא עשאם והוא אחד מהעשרה דברים שנבראו ע"ש בין השמשות. וכתבתי. אני בעצמי. את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים. זה לאות על מאמרם ז"ל שכשהגיע משה למקום מחנה ישראל פרחו האותיות מהלוחות ונשארו אבן כבראשונה. וז"ש את הדברים בעצמם שהיו על הראשונים. ולא אמר כדברים אלא הדברים. ועלית בבקר לפי שאתה מוכן. וכאן השיג משה מעלה יתירה מבמעמד הראשון לפי שהראה לו הש"י מדת טובו. ולכן אמר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר. לפי שהראה לו הש"י מדת טובו. ולכן אמר ואיש לא יעלה עמך שאינם ראוים. גם הצאן והבקר אל ירעו. בענין שלא יקבלו נזק מהעברת שכינה:

ואמר וישמע אלהים את נאקתם. לפי שהאדם עושה טובה לאחר בשביל ג' דברים. או בשביל זכות האדם עצמו. או בשביל זכות אבות. או בשביל זדון האיש המדכא עני בשער. אע"פ שלא יהיה לו זכות ולא זכות אבות. וזה תמצא מפורש בנביאים ראשונים בכמה מקומות באחאב עם מלך ארם. וכן בירבעם בן יואש שהיה רשע גמור. ונאמר בו כי השיב את גבול ישראל כי ראה ה' את עוני ישראל. וכנגד זאת אמר בכאן וישמע אלהים את נאקתם. שהם נואקים מן העבודה. וכנגד זכות אבות אמר ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וגומר. וכנגד זכותם אמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. כי למה אמר וירא אלהים וכי עד עכשיו לא ראה אותם. ועוד מהו וידע אלהים. אבל הרצון בזה כי השם אמר אע"פ שיש בכאן זדון ועושק המצריים וזכות אבות. ראוי לי לראות אם הם ראוים קצת מצד עצמם או אם שינו שמם ולשונם. לז"א וירא אלהים את בני ישראל אם היו בני אביהם או אם נהפכו כקשת רמיה. לז"א וידע אלהים. כלומר שראה אותם שהיו בני ישראל והכירם במעשיהם שהיו דומים לאביהם. כי עדיין היו בהם קצת מעשים טובים והיו ראוים לגאולה. וכשראה זה שלח להם מושיע ורב ונאמן. וזהו שסמך מיד ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו בנחת ובבטחה. וראוי לרעות צאן ישראל האובדות והנדחות. ולזה וינהג את הצאן אחר המדבר ששם מרעה טוב. ויבא אל הר האלהים חורבה. אולי שעזב הצאן אחר המדבר והלך הוא לבדו אל הר האלהים. והטעם לפי שראה בחכמתו שאותו הר חמד אלהים לשבתו כי ראה ב' סימני שכינה. ולזה אמר ויבא עד הר האלהים. כי מאין ידע כי הוא הר האלהים. אלא שראה בו מראה שכינה וראה עינו שלא היה ראוי לרעות שם צאן. כפי מה שנאמר לו בסוף גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא. ולזה ויבא לבדו אל הר האלהים. לפי שהוא היה נקרא איש האלהים לפי שהיה ראוי. ואמר בלבת אש. להורות על הצער הגדול שהיו ישראל בו ועכ"ז לא יוכלו להם. וזהו וירא והנה הסנה בוער באש. ועם כ"ז איננו אוכל כן יהיו ישראל:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו וירא יעקב כי יש שבר. כי יש סבר זה השבע כי יש שבר זה הרעב כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה כי יש סבר ויוסף הוא השליט. כי יש שבר ועבדום וענו אותם כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ויאמר יעקב לבניו למה תתראו א"ל אל תצאו ובידכם פרנסה ואל תכנסו כולכם בפתח אחד אל תצאו ובידכם פרנסה מפני התרעומות ואל תכנסו כולכם בפתח אחד מפני העין. תנו רבנן ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן. שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהן ואל ינהיג בעצמו עידונין שנאמר ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אל תראו עצמכם בפני בני עשו ובפני בני ישמעאל כאילו אתם שבעים אמר להם יעקב לבניו בבקשה מכם היו מצניעים את עצמכם שאין קשה מעין הרע. לוחות הראשונות על ידי שניתנו בקולות נשתברו. אבל לוחות אחרונות שנאמר ואיש לא יעלה עמך נתקיימו ואף ירושלים חרבה מפני העין הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי: