Quotation_auto על שמות 36:3

וילקטו אותו בבקר בבקר וכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מלמד שירד להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשיאים הביאו את אבני השהם תנא נשיאים נשיאים ממש וכן הוא אומר נשיאם ורוח וגשם אין. תנו רבנן וחם השמש ונמס בד' שעות. אתה אומר בד' או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס איזו שעה שהשמש חם והיום צונן הוי אומר בארבע. מני לא רבי יהודה ולא רבנן אי רבי יהודה כולי בארבע שעות נמי צפרא הוא דרבי יהודה קאמר תפלת השחר עד ארבע שעות דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר והכא קאמר וילקטו אותו בבקר בבקר ואחר כך וחם השמש בארבע שעות. ואי רבנן כולהו שש נמי צפרא אי תימא רבנן אמר קרא בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים ואי תימא ר' יהודה אהניא ליה האי בקר יתירה להקדים לו שעה אחת קודם לבקר. ויבואו כל נשיאי העדה וגו' אמרו לו משה רבינו מה נשתנה היום הזה מכל הימים. ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה' אמרו לו אימתי אמר להם מחר. את אשר תאפו אפו רבי יהושע אומר הרוצה לאפוי היה מתאפה לו והרוצה לאכול דבר מבושל היה מתבשל לו. ר' אלעזר המודעי אומר הרוצה לאכול בו אפוי היה טועם בו טעם כל אפוים שבעולם והרוצה לאכול דבר מבושל היה טועם בו טעם כל בשילים שבעולם. יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל לכתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא זכור את ים השבת זוכרהו מאחר שבאת להשכיחו. מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב. רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת קל וחומר מיום טוב לחול. תנן עושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא אלא לרבא מאי איריא מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי. אין הכי נמי אלא גזירה שמא יפשע. ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו ובשלו מכאן אמר ר' אלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל מכאן סמכו חכמים לערובי תבשלין מן התורה:

והנשיאים הביאו את אבני השהם. כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשיאים הביאו תנא נשיאים ממש וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין. ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב טוב היה שמו של בצלאל משמן הטוב למה שפרסמו הקב"ה שנאמר ראו קרא ה' בשם. מזכירין ומניחין ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן שבח לו שבח לאביו שבח למשפחתו שבח לשבטו שכן יצא ממנו. מזכירין ומשחקים ושם אמו שלומית בת דברי גנאי לו גנאי לאביו גנאי לשבטו גנאי למשפחתו שכך יצא ממנו. עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח גנאי לו לאביו גנאי לשבטו גנאי למשפחתו. ראו קרא ה' בשם מה צורך היה להזכר כאן חור אלא שנתן חור נפשו על הקב"ה כשבקשו ישראל לעבוד עבודה זרה ולא הניח להם עמדו והרגו אותו אמר ליה הקב"ה חייך שאני פורע לך. משל למה הדבר דומה למלך שמרדו לגיונותיו עליו עמד שר צבא שלו ונלחם בהם אמר להם במלך אתם מורדין עמדו עליו והרגוהו בא המלך אמר היכן הוא שר צבא שלי אמרו לו הרגו אותו לגיונות. אמר המלך חייך אילו ממון נתת לי הייתי פורע לך עכשיו נפשך נתת עלי חייך כל בנים שיש לך אני אגדלם בעולם ואעשה אותן דוכסין ואיפרכין. כך חור נתן נפשו על הקב"ה במעשה העגל אמר ליה הקב"ה חייך כל בניך אני מגדלן בעולם הזה שנאמר ראו קרא ה' בשם וגו' וימלא אותו רוח אלהים. ולא תאמר בצלאל בלבד אלא כל מי שהיה עוסק במלאכת המשכן נתן בהם הקב"ה בינה וחכמה ודעת שנאמר ויעשו כל חכם לב ולא תאמר בבני אדם אלא אפילו בהמה וחיה ומכלם לא נתפרסם אלא בצלאל שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל:

ויקריבו נשיאי ישראל. אתה מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מתכם תרומה מה עשו הנשיאים, אמרו לא היה משה יודע לומר לנו (אלא) שנעשה המשכן, מה עשו לא נתנו נדב אמרו אלו עושין את המשכן ולנו הוא אומר שנתן נדבה, אמר להם הקב"ה חייכם שיש לכם לדעת שאיני צרים לכם, מה כתיב שם והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן והותירו שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו הרי שעה שנקריב קרבנות בשמחה שתשרה שכינה בינינו, כיון שראו שנעשה המשכן ולא הוצרכו להם, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין הליהן את המשכן, ומי נתן להם העצה, שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לפיכך זכו להקריב [בשני] שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר: