Quotation_auto על שמות 4:11

ולפי שמשה חטא בארבעה מקומות נגד השם. ובכולם נגזר עליו שלא יכנס לארץ כמו שנפרש. בא להצדיק הדין על כולם. ואמר הצור תמים. כנגד הראשון שחטא בשליחות הראשון. כשאמר לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון. והשיבו השם מי שם פה לאדם. כלומר אתה אומר שאתה כבד פה וכבד לשון. כאלו החסרון תלוי בי ח"ו. וזהו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם הלא אנכי ה' הפועל. ולכן בעונש זה ועתה לך. כלומר עתה בשליחות הזה תלך אבל לא בשליחות ארץ כנען. וכנגד זה הצדיק הדין ואמר הצור תמים פעלו. אני מודה כי אין צייר כאלהינו. ואין חסרון בפעולתו. וזהו הצור תמים פעלו. ואם הייתי כבד פה. היא לסבה ידועה אצלו ית'. וכנגד החטא השני שאמר למה הרעותה לעם הזה וכן הרע לעם הזה. והשם השיבו עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא תראה במלחמת מלכי כנען. וסמך שם וידבר אלהים אל משה שדיבר אתו משפט על שהקשה לומר למה הרעות. כנגד זה הצדיק הדין ואמר כי כל דרכיו משפט. וכנגד החטאת השלישי שחטא בענין הבשר באומרו הצאן ובקר. שנראה לכאורה ששם ספק ביכולת השם ח"ו. והשם השיבו עתה תראה היקרך דברי. כלומר עתה תראה היקרך דבר שאמרתי לך שלא תראה במלחמת מלכי כנען. כנגד זה אמר אל אמונה וגו'. כלומר אני מצדיק הדין ומודה שהוא אל אמונה ולו היכולת והגבורה בכל הדברים. ואין עול במה שגזר עלי. וכנגד החטא הרביעי שחטא במי מריבה. במאמר ודברתם אל הסלע ואמר לו השם לכן לא תביא. כנגד זה אמר צדיק וישר הוא. כלומר צדיק הוא וצדיק דינו. שגזר עלי עכשיו בפירוש זאת הגזירה. ואחר שאני מצדיק הדין. כל שכן אתם שראוי לכם להצדיק הדין בכל מעשיכם ולומר הצור תמים פעלו:

אח"כ חזר לומר לא איש דברים אנכי. ואמר ה' אליו מי שם פה לאדם. הרצון אצלי בזה שמשה חשב כי לשון השם מרפא. ושדיבור השם ירפאהו מכבדות לשונו. וזהו גם מאז דברך אל עבדך. ועכ"ז כבד פה וכבד לשון אנכי. ולכן בי אדני שלח נא ביד אדם יותר ראוי ממני. אחר שאני כבד פה לדבר לפני המלך. ולפי שהוא חטא בזה. השיב לו השם מי שם פה לאדם. כלומר מי הוא העושה אלו הדברים לשים האדם אלם או כבד פה הלא אנכי ה'. וא"כ הגנות הוא לי. איזה דופי שתהיה בכלי אין ראוי לשומו אלא לעושה הכלי. ואם כן אני בראתי כל הדברים ותקנתים ועשיתים כל א' לפי הצורך. וממני יצאה הפעולה חסרה. וזה לא יתכן בדרך ה'. לכן ועתה לך בזה השליחות. אבל בשליחות של ארץ כנען לא תלך אתה לעונש זה. וזה כעין מה שאמרו במסכת תעניות מעשה בר' שמעון בן אלעזר שבא ממגדל עדר והיה שמח שמחה גדולה פגע בו אדם שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי. אמר לו ריקא שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. אמר לו לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית וכו'. וכן בכאן הלא אנכי ה' עושה כל. ולי אתה מגנה. לך ואמור לאומן שעשה לך הרעה הזאת. או יאמר מי שם פה לאדם. לפי שהוא אומר כי כבד פה וכבד לשון אנכי. השיב לו השם מי שם פה לאדם. כלומר ממי אתה מתרעם. אינך יודע שאני משים פה לאדם בכל עת שארצה. ואני נותן לו הדיבור כשאני רוצה. ואני מסירו ממנו כשאני רוצה. או מי ישום אלם למי שהוא מדבר. או חרש למי שהוא שומע. וכן בשאר החושים. הלא אנכי ה' נותן הדיבור ומסיר הדיבור. והוא מעור פוקח ופוקח עורים. אוסר לשון מדברת. מתיר לשון נאסרת. ואין לך לשאול על זה איכה ואיככה. אלא לעשות מאמרי בלי אחור. לכן ועתה לך בלי אחור. וזהו הדיבור תמצאהו מפורש בהרבה מקומות אין להאריך בהם. ורבותינו הביאוהו על בלעם שהודיעו השם שאפילו הדברים שהם ברשותו הקב"ה הסירם ממנו. אתה סבור שפיך ברשותך אינו כן אלא שוב אל בלק וכה תדבר. וכן הודיעו שאין הרגלים ברשותו דכתיב לא תלך עמהם עיין בילמדנו ולכן אמר בכאן מי שם פה לאדם בכל עת שרוצה. ולכן אעפ"י שלא יהיה לך פה. לך ואנכי אהיה עם פיך. והנה בלשון אהיה תיקן כל שאלותיו באומרו מי אנכי השיב כי אהיה עמך. ובאומרו ואמרו לי מה שמו השיבו כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם. ובאומרו כי כבד פה וכבד לשון אנכי. השיבו ואנכי אהיה עם פיך. וחזר לומר שלח נא ביד תשלח. שיהיה יותר הגון וראוי מצד עצמו בלי שתצטרך לתקנו:

מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט שהוא אומר אז יבדיל משה שלש ערים אמר ר' לוי מי שאכל את התבשיל הוא יודע טעמו. כיצד כשהרג משה את המצרי ובא ביום השני ומצא לדתן ואבירם מריבין זה עם זה ויאמר לרשע זה דתן התחיל מבזה אותו אמר לו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי. כיון ששמע פרעה כן אמר כמה דברים שמעתי ושתקתי כיון שהגיע עד שפיכות דמים תפסו אותו והיאך ברח שהוא אומר ויברח מפני פרעה אמר ר' ינאי בא קסטינר ליתן החרב על צוארו וקהית החרב מצוארו שנעשה של שיש ושלמה מקלס אותו צוארך כמגדל השן. אמר ר' אביתר ולא עוד אלא שנהפכה החרב על קסטינר שנאמר ויצילני מחרב פרעה. אמר משה לי הציל אבל לקסטינר לא. אמר בר קפרא מלאך ירד בדמות משה והבריחו והיו סבורין במלאך שהוא משה. אמר ר' יהושע ראה נסים שעשה הקב"ה למשה כל אוכלוסי פרעה מהן נעשו אלמים מהן נעשו חרשים מהן נעשו סומים וברח משה ולא ראו אותו. תדע בשעה שביקש הקב"ה לשלוח אותו בשליחותו אמר לו הקב"ה אין את זכור מה עשיתי לאוכלוסי פרעה שנאמר מי שם פה לאדם ואותה שעה עמדתי לך עכשיו איני עומד לך. אמר ר' יצחק בוא וראה אין מעשה הקב"ה כמעשה בשר ודם בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקלימון הלכו ואמרו לו לפטרונו נתפס בן ביתו אמר להם אני מתקיים עליו יצא ליהרג היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקב"ה אינו כן אמרו מלאכי השרת נתפס משה בן ביתך אמר להם אני מתקיים עליו אמר ליה הרי הוא עומד לפני פרעה הרי אפומנימא שלו נקרין הרי הוא יוצא ליהרג אמר להם הרי אני מתקיים עליו מנין ויצילני מחרב פרעה. ויך את המצרי ויטמנהו בחול בשעה שהרגו לא היה שם מצרי אלא ישראל ואין חול אלא ישראל מה החול הזה מטלטלו ממקום למקום ואין קולו הולך כך ישראל אין ראוי להן להיות בעלי לשון הרע. אילולי אלו רשעים לא יצא הדבר לעולם. ומי היו דתן ואבירם ולמה כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלה הם שאמרו הדבר הזה והן שהותירו את המן והן שאמרו נתנה ראש והן שנחלקו עם קרח. מי שמך לאיש שר ושופט שבאותה שעה לא היה כי אם בן עשרים שמסורת בידינו עשרים שנה גדל בפלטין של פרעה וששים שנה היה במדין. כשנגלה עליו הקב"ה בן שמונים שנה היה. ואמרו מי שמך לאיש שאין אדם נקרא איש עד עשרים וחמש שנים כלומר עדיין לא הגעת לאיש ואחר כך אמרו לו לא בנה של יוכבד אתה דייך שקורין לך בן בתיה. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה שאין גר וצדיק עומד ממנו.