Quotation_auto על שמות 4:27

שלח נא ביד תשלח את סבור שמא עיכב משה שלא ילך. לא עשה אלא כמכבד אהרן אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם שמונים שנה הוא שכתוב ואודע להם בארץ מצרים. ומנין שהיה אהרן מתנבא להם שנאמר ויבוא איש אלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. אמר כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם עכשיו אני בא לתחומו של אחי שיהיה מצר לכך לא ביקש משה לילך. אמר לו הקדוש ברוך הוא אהרן אחיך אינו מצר בדבר הזה אלא ישמח תדע לך שהוא יוצא לאנפטי שלך שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח לא בפיו אלא בלבו בלבו יותר מבפיו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן כיון שאמר לו הקב"ה כך קיבל עליו לילך. מיד נגלה הקב"ה על אהרן אמר לו צא לקראת משה אחיך כדי שידע שאתה שמח בדבר זה לכך נאמר לקראת משה המדברה. אילו היה אהרן יודע (כתוב ברמז קמ"ב):

ויקח משה את אשתו ואת בניו באותה שעה נאמר לאהרן לך לקראת משה המדברה יצא לקראתו והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו אמר ליה משה אחי היכן היית כל השנים הללו אמר ליה במדין מה טף ונשים אלו עמך אמר ליה אשתי ובני אמר ליה להיכן אתה מוליכן אמר ליה למצרים אמר ליה על הראשונים אנו מצטערין ועכשיו הבאת את האחרונים באותה שעה אמר לה לכי לבית אביך לכך נאמר אחר שלוחיה. [וירכיבם על החמור (כתוב ברמז צ"ח). ויהי בדרך במלון וגו' ויבקש המיתו (כתוב ברמז פ"א ותתנ"ג). ותקח צפורה צר (ברמז פ"א)]. אז אמרה חתן דמים [למולת] כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא באז כיצד הצלת נפשו לא היתה לא באז שנאמר וירף ממנו אז אמרה. קנתורו לא היה אלא באז שנאמר ומאז באתי אל פרעה. שירתו לא היתה אלא באז שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל. אף הפרשת ערים לא היתה אלא באז שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים:

ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה זה שאמר הכתוב ירעם אל בקולו נפלאות אימתי עשה הקדוש ברוך הוא בקולו נפלאות בשעה שביקש הקב"ה לשלוח משה בשליחות לגאול את ישראל והיה במדין אמר ליה שוב מצרים נחלק הדיבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין ושמע משה במדין לך שוב מצרים ואהרן שמע במצרים לך לקראת משה המדברה ומה שבאמצע לא היו שומעין הוי ירעם אל בקולו נפלאות. זה שאמר הכתוב מי יתנך כאח לי אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא מי יתנך כמשה ואהרן שנאמר מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד שהיו אוהבין זה לזה ומחבבין זה לזה. שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא קנאו זה לזה אלא היו שמחין זה בגדולת זה. אמצאך בחוץ אשקך וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. זה שאמר הכתוב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. צדק זה משה שנאמר צדקת ה' עשה. שלום זה אהרן שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי. חסד זה אהרן שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך. ואמת זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. כל נשיקה של תפילות (ברמז קכ"ד):