Quotation_auto על שמות 40:34

וסיפר שהביאוהו למשה וירא את כל המלאכה והנה עשו אותה. בכלל ובפרט כי רוח ה' מלאם. ויברך אותם משה על ישרות העבודה. ואם נצטווה להקים את המשכן ולתת כל כלי וכלי אל מקומו. ואמר באחד לחדש הראשון תקים את המשכן. להורות על זריזותם. שבששה חדשים נעשתה כל המלאכה. כי בחדש הג' באו מדבר סיני ונתנה התורה בו' לחדש. ומיד עלה משה להר ג' פעמים ועמד שם ק"כ יום שהם ד' חדשים שלמים. ומשנצטוה לעשות המשכן עד שנעשה נשארו ו' חדשים. ובחדש הראשון בשנה הב' בא' לחדש הוקם המשכן למעלה ולמטה כמו שפירשתי. וכן אמר הוקם המשכן מעצמו. כי הדברים הקדושים מעצמם נעשים. ומה שאמר ויקם משה את המשכן. ששם ידו עליהם ומיד נעשים. כמו שהזכרתי ברבי חנינא ששם אצבעו עם המלאכים. ובזה ויכל משה את המלאכה. כי הוא המתחיל והוא הגומר. כאילו הכל נעשה בהקמה זו. לפי שהכל הולך אחר החיתום. ולפי שהתכלית היה להשרות השכינה. סמך מיד ויכס הענן את אהל מועד כי זה שמו האמיתי שהוא בית ועד לשכינה. ובזה וכבוד ה' מלא את המשכן. זה רמז למה שאמר מלא כל הארץ כבודו כי המשכן רמז לזה העולם. ולפי שהוא רמז ג"כ לעולם העליון. אמר ג"כ וכבוד ה' מלא את המשכן של מעלה. כאלו עד כאן השכינה לא היתה מתישבת בעליונים. לפי שעיקר שכינה בתחתונים היתה כמאמר רבי שמעון. וחזר לומר וכבוד ה' מלא את המשכן. כנגד משכן של מטה:

כיצד היו הלוים משמרין במשכן בני קהת משמרין בדרום שנאמר משפחות בני קהת יחנו וגו'. והם היו ממונין על הארון שנאמר ומשמרתם הארון והשלחן וגו'. חוצה להן שלשה שבטים ראובן שמעון וגד. בני גרשון משמרים במערב שנאמר משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה. והם היו ממונין על האהל שנאמר ונשאו את יריעות המשכן וחוצה להן שלשה שבטים אפרים ומנשה ובנימין. בני מררי היו משמרין בצפון שנאמר וניא בית אב למשפחות מררי. והן היו ממונין על הקרשים ועל הבריחים שנאמר ופקודת משמרת בני מררי וגו'. וחוצה להן שלשה שבטים דן אשר ונפתלי. למזרח משה ואהרן ובניו שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו. וחוצה להן שלשה שבטים יהודה יששכר וזבולון. מחנה ישראל היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל מן המזרח למערב שנים עשר מיל. ודגלו של יהודה ארבעת מילין. מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין. דגלו של ראובן ארבעת מילין מן הצפון לדרום שנים עשר מיל. דגלו של אפרים ארבעת מילין. מחנה לויה ומחנה שכינה ארבעת מילין. דגלו של דן ארבעת מילין. נמצאו ארבע זויות של ארבעת מילין שמשמשין בכל צדדין שנאמר איש על דגלו באותות איש על ידו לדגליהם, כיון שהיו נוסעין ישראל היה עמוד הענן מקופל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה. תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל של יהודה שנאמר (ונסע) [ויסע] דגל מחנה בני יהודה. מיד נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת וכסו בה את ארון העדות ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה. תקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של ראובן שנאמר ונסע דגל מחנה (בני) ראובן. מיד נכנסו בני גרשון ובני מררי ופרקו את המשכן וטענוהו בעגלה והעמידו אותו עד בוא בני קהת שנאמר ונסעו הקהתים. תקעו והריעו ותקעו ונסע דגל אפרים שנאמר ונסע דגל מחנה [בני] אפרים. מיד נכנסו בני קהת ופרקו את הקדש וטענו אותו בכתף שנאמר וכלה אהרן ובניו, תקעו והריעו ותקעו ונסע דגלו של דן שנאמר ונסע דגל מחנה בני דן. ונמצאו שני דגלים מלפניהם ושני דגלים מאחריהם ומחנה לויה ומחנה שכינה באמצע שנאמר ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, וכשם שהיו חונין כך היו נוסעין שנאמר כאשר יחנו כן יסעו. על פי שלשה נוסעין ישראל על פי הקודש ועל פי משה ועל פי חצוצרות. על פי הקודש מנין שנאמר על פי ה' יסעו בני ישראל. על פי משה היה אומר להם מבערב בהשכמה אתם נוסעים מיד היו ישראל מוציאין את בהמתם ומתקנים את כליהם לצאת. על פי חצוצרות תקעו והריעו ותקעו שלש תקיעות על כל דגל ודגל. רבי יהודה אומר שלש תקיעות על כל מטה ומטה. כיון שהיו ישראל חונין היה עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה ונקפל נוקפן ומחפה את האהל מבפנים וממלא את המשכן מבחוץ שנאמר ויכס הענן את אהל מועד. וזה אחד מענני כבוד ששמשו את ישראל במדבר ארבעים שנה אחד בימינם ואחד בשמאלם אחד מלפניהם ואחד מאחריהם ואחד למעלה מהם וענן שכינה ביניהם. ועמוד ענן נוסע לפניהם משפיל לפניהם את הגבוה ומגביה להם את השפל והורג נחשים ועקרבים ושורף קוצים וברקנים ומדריכם בדרך ישרה וענן שכינה שורה באהל. רבי שמעון בן יוחאי אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא האדים היו יודעין ששקעה החמה. הלבין היו יודעין שזרחה החמה. מסתכל בחבית ויודע מה שבתוכה, בטפיח ויודע מה שבתוכה מפי ענן שכינה שביניהם שנאמר לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, ואף לעתיד לבוא כן שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' ואומר לא יהיה לך עוד (אור) השמש לאור יומם ואומר לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור (יומם) [עולם]. מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה. רבי נתן אומר מעם מזבח הקטרת שנאמר ונתתה אותו לפני הפרכת וגו'. שמעון בן עזאי אומר מאצל מזבח הקטרת שנאמר ושחקת ממנה הדק וגו'. תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים מאצל מזבח העולה שנאמר עולת תמיד לדורותיכם: