Quotation_auto על תהילים 133:2

ואני הצעיר אברהם סבע רוצה לגלות לך בכאן מה שנתגלה לי בלי ספר ובלי מלמד. ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי פירוש תבניתו למה נקרא מועד החשמונים חנוכה. כי כל המועדים יש להם קישור וטעם השם עם המועד. כמו פסח סוכות. פורים על שם הפור. אבל חנוכה על שם מי. לא אמרו בו טעם אלא אחד. דתניא בחמשה ועשרים בכסליו יומי חנוכה וכו'. וכן אמרו חנוכה חנו בכ"ה ר"ל בעשרים וחמשה בכסליו. ועדיין יש לשאול מהו שם חנוכה. עד שנראה לי כי היונים עמדו על ישראל להעבירם על דת. כאומרם בעל הנסים לשכחם מתורתך וכו'. עד שבעונות ישראל כמעט כלים בארץ. עד שהשם העיר רוח החשמונים הם הכהנים המשוחים בשמן המשחה. העוסקים בתורת ה' הנקראת שמן זית זך ואמר לריח שמניך טובים. וזהו טוב שם כשבא משמן טוב שהיא התורה. עד שבסבת התורה והמצוה נמסרו היונים בידם. כאומרם וזדים ביד עוסקי תורתך. וכאן נתקיים בהם ברך ה' חילו. לפי שהם עוסקים בתורה שמתשת כחו של אדם. וזהו מסרת גבורים ביד חלשים. וכל זה בסבת התורה שהכהנים עוסקים בה שנקראת שמן זית זך. שזה רמז על התורה שיש בה כ"ז אותיות של אלפא ביתא עם הכפולות שהם מנצפ"ך. וזהו שמן זית זך כתית למאור. שפירושו אע"פ שכל בני תורה מדוכאים וכתותים. הוא למאור. להאיר נפשם באור התורה. כאומרו נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. ואמר נר אלהים נשמת אדם. ולכן נעשה נס בשמן זה היא פך של שמן שהיתה חתומה בחותמו של כ"ג. וחותמו של כ"ג היא התורה כאומרו תורת אמת היתה בפיהו. ובשביל זה החותם נעשה נס בשמן התורה יותר מבשאר דברים. לפי שהיו הכהנים עוסקים בשמן התורה. וכמו שפירשתי בפרשת נח והנה עלה זית טרף בפיה. שכתבו בזוהר לולי שהעיר השם רוח הכהנים המשוחים בשמן זית כמעט אבדה שארית ישראל. וזהו והנה עלה זית טרף בפיה כמו שפירשתי שם. ושם פירשתי מזמור שיר חנוכת הבית שיר נאה מיוסד על זאת החנוכה. כמו שאמרו במדרש על פסוק בהעלותך את הנרות שבישר לאהרן בזאת החנוכה כמו שפירש הרמב"ן ז"ל. ולכן נעשה זה הנס בשמן לפי שנעשה בשביל התורה שנקראת שמן זית זך. והוא מהנסים הגדולים שבתורה לפי שהשמן בא מכח החכמה כדכתיב כשמן הטוב על הראש. שהיא החכמ"ה שיורד על הזקן זקן אהרן שהיא גדול"ה. ששם מיכאל השר הגדול עומד חרמון שיורד ע"פ מדותיו מספירה לספירה. וזהו כטל שיורד על הררי ציון. הם נצח והוד. כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. שהם יסוד ומלכות. ולפי שזה הנס הוא גדול. תמצא באליהו שכתב כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' וגו'. בכד הקמח שמקומו הוא לחם הארץ היא שכינה. אמר בו לא כלתה אבל חסר. אבל בצפחת השמן שהיא למעלה בחכמ"ה. אמר לא חסר כלל. כי החסידים והנביאים שהיו נעשים אלו הנסים על ידם. היו עולים במחשבתם עד אותו מקום שהיו רוצים לעשות הנס. וכפי מעלת המקום וכפי מעלת אליהו מעלת הנס. ולכן אמר בו לא חסר כפי מעלת המקום וכפי מעלת אליהו. אבל החשמונים מכח תורתם נעשה הנס. שבפך השמן שמצאו לא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים. ואז חסר השמן ואע"פ שלפי מעלת המקום שממנו יצא נס השמן. היה ראוי שידליקו ממנו מאה שנים ולא יחסר כל בה כמו שנעשה באליהו. אבל לפי שהחשמונים לא ידעו לדבק מחשבתם למעלה כמו אליהו לעשות נס שלם. אבל נעשה להם הנס כפי השגתם וכפי התדבקותם למעלה. כמו עין המים שמביאים אותם ממקום רחוק. שיכולים לעלות אותה כפי מעלת המקנם שהביאוה משם. ואחר שזה הנס נעשה בשמן זית. בכח התורה שנקראת שמן זית ז"ך. בכח כ"ז אותיות של תורה והתעסקו בהן. אחר שמכח התורה שיש לה כ"ז אותיות נעשה זה הנס. ולכן הוסיפו בכאן בי"ת ואמרו חנו בכ"ה. שעולה כ"ז כנגד אותיות התורה. לרמוז לנו שראוי בגליות הבאות שאנו בהם בצרה וצוקה ואפלה. מוכרח שנעסוק בתורה ונאיר אורה ומיד נהיה נצלים מכל הצרות. כאומרו בחותם הנבואה זכרו תורת משה עבדי. זהו הטעם הראשון שנראה לי בטעם שם חנוכ"ה שאמרו חנו בכ"ה שהוסיפו בכאן אות בי"ת. להשלים המנין והבנין של אותיות התורה שהם כ"ז כמנין בכ"ה. וזהו שמן זית ז"ך כתית למאור. ואחר שמכח אותיות התורה נעשה זה הנס. ראוי לקרוא זה המועד חנוכה לרמוז חנו בכ"ה:

תניא רבי יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו, תחלתו לא היה בו אלא שנים עשר לוג ראה כמה יורה בולעת כמה עיקרין בולעין ממנו וכמה האור שורף ובו נמשח משכן וכל כליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחין מלך בן מלך אם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה ויואש מפני מחלוקת של עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. אמר מר ואפילו כהן גדול בן כהן טעון משיחה מנלן דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו נימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח שמע מינה דבעי משיחה. ואין מושחין מלך דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו מלכות ירושה היא. ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה אמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל. מלכי בית דוד מושחין ומלכי ישראל אין מושחין. ואם תאמר מפני מה משחו את יהוא בן נמשי מפני מחלוקתו של יורם בן אחאב, מלכי ישראל אין מושחין מנלן אמר קרא קום משחהו כי זה הוא, הוא טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה. ומשום מחלוקת של יורם בן אחאב נמעול בשמן המשחה באפרסמא דכיא. ואת יהואחז מפי יהויקים. ומי היה שמן המשחה והתניא משנגנז ארון נגנזה צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו. ומי גנזו יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר (אל הכהנים העם המקודשים) [ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים] לה' תנו את ארון (ברית ה') [הקדש] בבית אשר (עשה) [בנה] שלמה וגו' (לשכן שמו כי) אין לכם משא בכתף ואמר רבי אלעזר אתיא שם שם ואתיא משמרת משמרת ואתיא דורות דורות. אמר רב פפא באפרסמא דכיא. תנו רבנן כיצד מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים כמין כ"י, מאי כמין כי כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מציקין שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו ותניא אחריתי בתחלה נותן שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מציק שמן על ראשו. תנאי היא דאיכא למאן דאמר משיחא עדיפא ואיכא למאן דאמר יציקה עדיפא, מאי טעמא דמאן דאמר יציקה עדיפא מדכתיב ויצק (עליה שמן) [משמן המשחה] ומאן דאמר משיחא עדיפא סבר שכן נתרבה אצל כלי שרת. והכתיב ויצק (לו שמן) ולבסוף וימשח. הכי קאמר מה טעם ויצק משום דוימשח. תנו רבנן כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כמין שתי טפי מרגליות היו תלויות לו לאהרן בזקנו. תנא כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקרי זקנו ועל דבר זה היה משה דואג שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה יצתה בת קול ואמרה כטל חרמון שיורד על הררי ציון מה טל זה אין בו מעילה וכו'. ועדיין היה אהרן דואג שמא משה לא מעל אני מעלתי יצתה בת קול ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת. תנו רבנן אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותן שנאמר ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא. תנו רבנן הסך שמן המשחה לבהמה וכלים פטור לכותיים ומתים פטור. בשלמא בהמה וכלים דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובהמה וכלים לאו אדם נינהו מתים נמי דכיון דמית מת מקרי אדם לא מיקרי. אלא כותיים אמאי פטור דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין הכותיים קרויים אדם. ולא והכתיב ונפש אדם ששה עשר אלף, ההוא לאפוקי בהמה. והכתיב ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם ההוא לאפוקי בהמה. ואי תימא כדתני תנא קמיה דרבי אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך וכמה יסוך ויהא חייב רבי מאיר אומר כל שהוא. רבי יהודה אומר כזית במאי פליגין רבי מאיר סבר על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב אשר יתן ממנו מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא. רבי יהודה סבר ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דהכא כזית. הסך מלכים וכהנים רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר. רבי מאיר סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן נמי השתא הא זרים נינהו. ורבי יהודה סבר בעינן עד דאיכא זר מתחלתו ועד סופו ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים נינהו. גופא תני תנא קמיה דר' אלעזר כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך אמר ליה שפיר קאמרת לא ייסך כתיב קרי ביה לא יסיך וקרי ביה לא ייסוך. תני רב חנניה קמיה דרבא מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו מנין שחייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך. אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב אשי מאי שנא מהא דתניא כהן שסך שמן של תרומה בן בתו של ישראל מתעגל בו ואינו חושש. אמר ליה התם כתיב ומתו בו כי יחללוהו וכיון דאחלוהו הא איתחל אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו. שבע מדות של לח היו במקדש הין וחצי הין וכו' רבי שמעון אומר לא היה שם הין וכי מה היה הין משמש אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד את מנחת כהן גדול לוג ומחצה בבקר לוג ומחצה בין הערבים שפיר קאמר להו רבי שמעון לרבנן. ורבנן הוא הין דעבד משה לשמן המשחה דכתיב ושמן זית הין. מר סבר כיון דלדורות לא הוה צריך לפי שעה הוא דעבדיה ואיגנז. ואידך כיוו דהוה הוה הין תריסר לוגי הוי דכתיב שמן זית הין וכתיב שמן משחת קדש יהיה זה, זה בגימטריא תריסר הוי:

ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. אין מדליקין בטבל טאמא דאמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך. משמרת תרומותי שמורה היא. תרומותי זו תרומת איל נזיר ותודה מגיד שנכרת ברית על עבודתם, לכל קדשי לרבות העולה, קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור. קדש לרבות את הבכור. לך נתתים למשחה לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה זו שרפת פרה ועגלה ערופה ותקיעת חצוצרות והקדשות וערכין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת דלתות. לכל קדשי בני ישראל כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית, לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן בית ונתן לו שדה (אחת) [אחוזה] במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכאים, בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה בערכאים, כך בא קרח וערער כנגדו על הכהונה א"ל המקום כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על הכהונה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכאים לכך נאמרה פרשה זו סמוכה לקרח. (זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועין ומן השרופין) לך נתתים בזכותך. למשחה אין למשחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן וגו'. רבי יצחק אומר אין למשחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ולבניך בזכות בניך. לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל, מ"ט אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. איתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנינא אומר משתשלוט בו האור, רבי יוחנן אמר משיוצת האור ברובו. ורשאין [הכהנים] ליתן לתוכה יין ושמן ודבש דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו' ואמר ריש לקיש אפילו חלקם לא תאפה חמץ. תניא עשרים וארבע מתנות כהונה הן וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח, כל המקיימן כאלו קיים בכלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאלו עובר בכלל ופרט וברית מלח. ואלו הן עשר במקדש חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומנחת העומר. וא רבע בירושלים הבכור והביכורים ומורם מן התורה ומאיל נזיר ועורות קדשים. עשר בגבולים תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר: