Quotation_auto על תהילים 146:7

וא"כ איך חזר לומר אחר זכות האבות והארץ תעזב מהם. אבל הרצון בזה כי הש"י היה רוצה לעשות חסד עם ישראל בעבור זכות האבות. ואעפ"י שהוא ירצה לעשות עמהם חסד. משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ויש לו להשלים מדה"ד. וידוע שאע"פ שישראל חטאו חטאים גדולים ועצומים. והש"י יכפר להם עונותיהם. עכ"ז היה בידם עון גדול שהוא עון השמיטה שהיא שקולה כנגד כל העבירות. שאמר בה ושבתה הארץ שבת לה'. ולכן כשהש"י רצה לגאלם ולכפר עונם ולזכור להם זכות אבותם. באתה הארץ ונתרעמה לפני הש"י. ואמרה רבש"ע כתבת בתורתך שאתה עושה משפט לעשוקים. ולמה לא תעשה לי דין מישראל שעברו תורתך שלא רצו לשמור שמיטת הארץ. ואתה כתבת אז תרצה הארץ את שבתותיה. וכשראה הש"י דבריה וטענותיה צעקו יחדיו. אמר ראוי לי לזכור הארץ ולעשות לה דין ישר. וזהו והארץ אזכור. ולכן והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה. כדין התורה. ובזה ירצו עונם. וכל זה יען וביען במשפטי מאסו. שהבאתי עליהם מדה כנגד מדה. וכמו שפירשתי באם בחוקותי עד קוממיות. כלולים בה כל הקללות של פרשת המוסר בברכות הקצרות שבה:

ויאמר ה' מסיני בא. מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח בצרכן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו של מקום, משל למה הדבר דומה לליטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד לדבר על ידו ולא פתח בצרכי אותו האיש תחלה עד שפתח בשבחו של מלך, אשרי עולם ממלכו אשרי עולם מדיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה והיו הכל מקלסין עמו, ואחר כך פתח בצרכן של ישראל שנאמר ויהי בישורון מלך, חזר וחתם בשבחו של מקום אין כאל ישורון. אף דוד מלך ישראל לא פתח אלא בשבחו של מקום תחלה, שנאמר הללויה שירו לה' שיר חדש, חזר ופתח בצרכן של ישראל שנאמר כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום שנאמר רוממות אל בגרונם. ואף שלמה לא פתח בצרכן של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום תחלה שנאמר שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח בצרכן של ישראל שנאמר רעב כי יהיה בארץ, חזר ותם בשבחו של מקום שנאמר ועתה קומה ה' למנוחתך. ואף שמונה עשרה שתקנו חכמים שיהו ישראל מתפללין לא פתחו בצרכן של ישראל תחלה עד שפתחו בשבחו של מקום (שנאמר) האל הגדול הגבור והנורא מתיר אסורים, ואחר כך קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך רופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך.