אֱלֹהִ֤ים ׀ אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨ ׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם׃
יש סדר למשנה
תוי"ט ד"ה בית השלחין כו' ע"ש. וכתבו תוס' עיף יגע צמא למים כדכתיב ונפש עיפה למים ולא מצאתי וכו'. וצ"ל כדכתיב מים קרים על נפש עיפה משלי כ"ה כ"ה ע"ש ביומא ע"ז ע"א רחיצה דאיקרי עינוי מנלן מהכא דכתיב ולאביתר וכו' רעב מלחם וצמא למים עיף ממאי לאו מרחיצה ודילמא מנעילת הסנדל אלא מהכא מים קרים על נפש עיפה ודילמא משתיה מי כתיב בנפש על נפש עיפה כתיב (אלמא מרחיצה מקרי עיף. רש"י) נמצא למדין מדכתיב על נפש דלאו בצמא דלאו לשתייה איקרי וא"כ מפסוק זה דכתיב מים קרים על נפש עיפה אין ראיה למ"ש תוס' עיף ויגע צמא למים. ויש ליישב קצת. והראוני ש"ס חדשים הנדפס ע"י האחים פרופס באמ"ש כתב כך בתוס' עיף ויגע צמא למים כדכתיב הרויתי נפש עיפה [ירמיה ל"א] ואולי מפני שלא מצא אותו פסוק ונפש עיפה למים בדה המדפיס או המגיה מלבו קרא הרויתי וגו'. אבל לא לבד שלא ראה מ"ש התוי"ט אלא גם יטול מה שחידש. כי אחרי שכל עיקר שרצו תוס' למצוא קרא שמפורש עיף היינו צמא למים ולא משאר דברים וא"כ פסוק הרויתי נפש עיפה אינו מורה כלל דהוא עיף למים. ויש לפרש עי"כ רעב ללחם או לשאר דברים כי כך מצינו נמי שם באותו סי' דירמיה פי"ד ורויתי נפש הכהנים דשן וכן מחלב זבחיך לא הרויתני [ישעיה מ"ג פכ"ט] ודוגמתו עוד וכאשר כי שלחו יד להגי' ה"א דטוב היה לומר פסוק בתהלים ס"ג ב' ועיף בלי מים או פסוק באיוב כ"ב ז' לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם. ולולא יראתי האריכות כתבתי עוד בזה. ואת זה אודיע מה דאיתא בסוגיא דמ"ק ב' ע"א ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע (דברים כ״ה:י״ח) ומתרגמינא ואת (ניטלה צ"ל) משלהי ולאי ע"כ הא מילתא קשיא לי כמה וכמה שנים דלא אמר הש"ס מן המוקדם הרבה דכתיב והוא עיף ות"א והוא משלהי (בראשית כ"ה) ולמה דוקא אמרת מסוף התורה עד זכיתי לראות פני הערוך ערך שלח וגרסתו [והוא אמת] דכתיב והוא עיף תרגומו והוא משלהי:
מגלה עמוקות
במזמור ס"ג שדרז"ל במדרש רבה פ' ויצא ע"פ והנה ה' נצב עליו א"ר אלעזר בן זמרא (תהלים סג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי על מראה הסלם לדעתי כל המזמור מדבר על ענין זה כשהגיע יעקב לשנת ס"ג אז קיבל הברכות מאביו לכן אמרה דוד במזמור ס"ג גם שזכה יעקב אז לעולם הבריאה בתיקון נשמת של אדם הראשון שהוא סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה מסוף העולם ועד סופו כמו שהיתה נשמת אד"הר קודם שחטא וידוע שבעולם הבריאה תמן שם של ס"ב ולפי שעד מקום ההוא לא שכב כל י"ד שנים שהי' טמן בבית שם ועבר ז"ש וישכב במקום ההוא כי למד תורה שבע"פ שהם סוד ס"ג מסכתות נרמז ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כי תורה שבע"פ יש בה ס"ג מסכתות מנין אבנ"י המקום אשר למד בע"פ וישם מראשותיו ואחר כך נעשו אבן אחת שהוא סוד תורה שבכתב שיש בה ס"ג פרשיות מנין אב"ן והנה היה מצטער עתה כששכב במקום ההוא ולא יצק מים על ידי רבותיו שבזכות זה שלמד תורה שבע"פ זכה לברכות ז"ש הכתוב (איוב כט) שרשי פתוח אלי מים שהוא על אשר יוצק מים ושימוש רבותיו לכן וטל ילין בקצירי שזכה לברכות ויתן לך הש"י מטל השמים ולכן נסמכו הברכות לפסוק וישב יצחק בגרר בזוהר חדש שלמד תורה שבעל פה כי בזכות זה זכה לאותן ברכות לכן בשנת ס"ג זכה לברכות הללו עבור ס"ג מסכתות וזכה ליקח מן עשו שהוא עם ס"ג אומות כמ"ש בעל הטורים שנחסרו ממנו ז' עבור (משלי כו) שבע תועבות בלבו וכל תועבה כלולה מעשר כמ"ש במדרש שבעים תועבות בלבו לכן אמר שני גיי"ם בבטנך לא אמר גוים כי גם עשו הכל ס"ג (תהלים יד) יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד. ועז"א אלקים אלי אתה ר"ל מדת יצחק שהוא אלקים הסכים לברך אותו באומרו גם ברוך יהיה ונעשה לו חסד אל באותו פרק או שלקח ג' אבנים מאחר שהקב"ה השרה שכינתו על אביו יצחק ויש אצלו שם אלקים ועל אבי אביו אברהם יש לו שם אל ורצה עתה לראות אם יתיחדו ג' אבנים ביחד אז יהיה גם הוא מרכבה לשם של ד' ז"ש (שם סג) אשחרך אם שם של ד'. יהיה נצב עליו צמאה לך נפשי או לפי שהי' מתירא משולטני דעשו שהיא בלילה לכן התפלל מי יתן אשא כנפי שחר כי ויאבק איש עמו עד עלות השחר ז"ש אשחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי על סוד הברכות ויתן לך שכוונת אביו היה ויתן ויחזור ויתן כמ"ש עשו יהיה לך אשר לך ב' פעמים שאף על פי שברכות אלו נראות שהם גופניות הלא חזר אביו ופירש גם ברוך יהיה שיש במשמעותן נפשיות ז"ש (שם) צמאה לך נפשי ואחר כך כמה לך בשרי כי יעקב עשה הנפש עיקר ואחר כך הגוף שפל ואמר ב' פעמים לך בארץ ציה ועיף בלי מים שא"א לו עתה ללמוד תורה שבעל פה אשר יצק מים והנה שרשי פתוח אלי מים ומזה זכה מה דאיתא גבי אדם הראשון (שם מט) אדם ביקר בל ילין לא לן כבודו עמו אבל ביעקב איתמר (איוב כט)טל ילין בקצירי ויפגע במקום וילן שם שלן הכבוד עמו ז"ש (תהלים סג) כן בקודש חזיתך לכן תיקן באותו פרק ברכת אתה קדוש (ישעיה כט) והקדישו את קדוש יעקב לראות עוזך וכבודיך וכמ"ש (תהלים ג) כבודי ומרים ראשי בשעה ששם אבני המקום מראשותיו זכה לכבוד ולתפארת ז"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה שזכה למדת ה' שהיא מדת תפארת ואנכי לא ידעתי מתחלה לא הי' לי השגה גם במידת שכינה לכן אמר עתה זכה במקום המקדש שנעקר הר המוריה ממקומו (תהלים צו) עוז ותפארת במקדשו ז"ש (שם סג) כן בקודש חזיתיך במקום המקדש לראות עוזך וכבודיך שזכה לשכינה כי עוז לאלקים ולתפארת (שם כד) מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה או להיפך אין עוז אלא תפילין שהקב"ה מנית תפילין שהוא תפארת והשכינה הוא הכבוד בכל מקום גם לפי שהראה לו סלם זה סיני מתן תורה על זה קאמר לראות עוזך ה' עוז לעמו יתן אמר כן בקודש לפי שראה ע' קתדראין סביב כבודו ית' (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ועז"א יעקב אכן יש ה' במקום הזה כי כאן שהוא מקום מקדשינו יש למעלה במרום כסא כבוד ע' כסאות והקב"ה שהוא מרום למעלה ראש וראשון על שבעים נרמז במלת אכ"ן הקב"ה יחיד על כ"ן שהם שבעים כמ"ש רז"ל (עמוס ז) והנה ה' עומד על חומת אנך על ע' סנהדרין ז"ש כ"ן שהם שבעים בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך שהוא כסא הכבוד "כן "בקודש "חזיתך סוד ג"פ מקום "כתר "חכמה "בינה כי' בי' חשק כשיצא מבאר שבע ז' ספירות כן בקודש חזיתיך רשעים אומרים לא כן וכופרים בעולם שנברא בכן אבל יעקב ראה קישור עולמות סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כן בקודש חזיתך:
מעשה רקח
ויכמה בשרו. מלשון כמה לך בשרי תהלים ס"ג שהוא לשון תאבה ואין לו דמיון רש"י ז"ל: