מילון על במדבר 11:33

‎השביעי. ואף ד' חרה בעם (במדבר יא, לג), אפו טרף וישטמני (איוב טז, ט), ישוב אפך ותנחמני (ישעיהו יב, א), אך שב אפו ממני (ירמיה ב, לה), ענין קצף המה. והשוו הפותרים אף לאפאיהם (דברים לב, כו), והעמידו אפאיהם מגזרת 'אף' ונראית המלה כי אינה פתורה כדת ולא דרושה כמשפט האותיות, כי סברו הפותרים כי האלף יסוד במלה ואין כה דת המלים, כי אלו היה האלף יסוד במלה וגזרתה מאף, היה על המחוקק מחקת משפט להוסיף אל"ף שני במה יסוב המלה אליו, כאשר יקרה ליתר המלים אשר תחלתם אל"ף ליסוד המלה אשר לא יתכן למדבר להסב המלה אליו עד יספו אל"ף שני ויכפלו האלפין, ובהשנות האלף תכון המלה היטב, אלף אחת ליסוד והשנית להסב המלה אליו, כאלה: אאזרך (ישעיהו מה, ה), אאלפך (איוב לג, לג), אאריך אפי (ישעיהו מח, ט), אאמיצכם (איוב טז, ה), וכאלה רבות. והפותר אפאיהם אם מגזרת אף ידיננו שתי טעיות נקבצו בפתרונו, הטעות הראשון על כי אין המלה מסובה באל"ף שני, והטעות השני על עזבו האל"ף התיכונה המיוסדת במלה. אבל יש באמתת נכוחה וממשפט הלשון להיות מוסב למדבר, וההא והמם אשר באחרית המלה מועדים לרבות, ובהיות ככה ישאר מן המלה פ"א אל"ף. ובהותר 'פא אלף' נכון להיות אפאיהם מן פאה (ירמיהו ט, כה), ומפאת פני (ויקרא יג, מא), פאת קדמה (במדבר לה, ה), ותחלקם לפאה (נחמיה ט, כב), וכה יהיה פתרונו אפאיהם אזרה אותם בגוים ואפאה אותם לכל רוח ופאה. וגם יתכן להיות אפאיהם אשימם פאת פני ויכלו ויתמו ומפתח האלפין יורה על ככה, ולולא פתיחתם לא נכונו פתרוניהם. הפתרונים שניהם יוצאים ונראים עניניהם וגזרת המלה אחת היא, אבל הראשון קרוב מן האחרון.