קישורים על במדבר יט:ב

זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו'. יש להבין דהוה ליה לומר זאת חוקת הפרה כדכתיב זאת חקת הפסח. אך בפסיקתא רבתי נראה שמיישב זה שא' (סי' ו' מפיסקא דפרה) מזוקק שבעתים שהתורה נדרשת מ"ט פנים ואף הפרשה זו מזוקק שבעתים כו' כשם שהתורה נדרשת במ"ט פנים ואף זו יש בה מ"ט פנים שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה ע"ש. ויש להבין מאי קמ"ל הא כל פרשה בתורה יש בה מ"ט פנים וכן כל פסוק וכל תיבה מדברי תורה ולמה ישתנה פרשת פרה מכל פרשיות התורה ולמה הוצרך לומר ואף הפרשה זו כו' ואף זו כו'. גם להבין ענין מ"ש ששקולה ככל התורה. אך בא ליישב דמטעם זה כתיב זאת חקת התורה שהיא שקולה כנגד כל התורה דאיתא (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא ופרשת פרה יש בה כח זה שעל ידי קריאת פרשה זו פועל בלב שיוחקקו כל הדברי תורה ולהטהר מכל טומאות היצר הרע. וכמו שבת ששקולה כנגד כל התורה וכמ"ש במ"ר (בשלח סו"פ כה) דמטעם זה על שמירת יום א' של שבת בן דוד בא. וכ"כ בזוה"ק (ח"ב פט א וש"מ) ונקרא שבת חק וכמ"ש במכילתא אמה שנאמר שם שם לו חק חק זה שבת והיינו שע"י מצות שבת נחקק בלב כל הדברי תורה. וכן פרשת פרה נקרא חק שנחקק על ידו כל הדברי תורה וזה טעם שנאמר זאת חקת התורה. ונאמר בפרשה זו בפרט ז' פעמים ז' כמו שחשב שם שהתורה מזוקק שבעתים. וז"ש בזוה"ק (חקת קפ ב) חק התורה מיבעי ליה מאי חקת ואוקימנא ה' ד' הות אבל ת' הוא ד' נ' מחבר כחדא כו' והיינו שמרמז על תורה שבעל פה שהוא נ' שערי בינה וד' היינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וה' ד' הות היינו קודם דקבילת עוברה כשהיא דלה. והתורה שבעל פה הוא הרב חכמה לתקן הרב כעס כמו שנת' כ"פ. ועיקר התורה לתברא יצר הרע הוא התורה שבעל פה כמ"ש (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ובית המדרש הוא מקום חידוש הלכות דתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס. ולימדנו הכ' שע"י קריאת פרשת פרה נחקק בלב הדברי תורה ומועיל לתקן הרב כעס לתברא יצר הרע. וז"ש בירושלמי (הובא ברש"י מגילה כט.) בדין הוא שתקדים החודש לפרה שבא' בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של ישראל. וצריך להבין למה נקרא קריאת הפרשה טהרתן של ישראל. אך באמת למה תקנו קריאת הפרשה אם להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהן בטהרה (כמ"ש רש"י שם) הלא בזמן הזה אין לנו פסח ואם יבנה בהמ"ק ב"ב הלא אז יתגלה אפר פרה ולמה צריכין לפרסם פרשה פרה שיעשו פסחיהן בטהרה. וא"כ עכ"פ בזמה"ז הו"ל להקדים פרשת החודש ולמה הקדימו פרשת פרה. אך הענין כמו שאמרנו שקריאת הפרשה מועיל לטהר הלב מטומאות היצר הרע כנ"ל וז"ש בירושלמי שהיא טהרתן של כל ישראל שקריאת פ' פרה מועיל לטהר הלב כסיל מועיל לתקן שורש היצר הרע ושרשו הוא מהנחש שהביא הקלקול לעולם. ועל כן מועיל הזאת הפרה לטהר מטומאת מת שזה הביא הנחש לעולם. וזה ענין מ"ש בפסיקתא שם בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה עוסק וספרו בידו ועוסק וקורא הפרשה זו בפ' פרה אדומה זאת חקת התורה ולמה. אמר הקב"ה איני עוסק אלא בטהרתו של ישראל מנין פי צדיק יהגה חכמה וגו' פי צדיקו של עולם יהגה חכמה הוגה בתורה באיזו תורה בזאת חקת התורה. ואחר כך איתא בפסיקתא (שם סי' יג) בשעה שעלה משה לשמים שמע קולו של הקב"ה שהוא יושב ועוסק בפרשה פרה אומר הלכה בשם אומרה ר"א אומר כו' ע"ש (וכ"ה במ"ר ותנ' חקת) והיינו שמתחלה מיירי בפסיקתא בפרשה פרה הכתובה בתורה ואחר כך מיירי בתורה שבעל פה בהלכות פרה אדומה שזה עיקר טהרת ישראל הרב חכמה לתקן רב כעס כנל. ועל כן דקדק מתחלה וכ' וספרו בידו והיינו ס"ת שהיה קורא בה פ' פרה. ואחר כך אמר הלשון שמע קולו של הקב"ה שהוא יושב ועוסק בפ' פרה כו' היינו בביאור הלכות פרה אדומה וכדמסיק שאמר הלכה שהוא משנת ריש פרה. ומ"ש קונו של הקב"ה היינו דקול הוא חיות הדיבור וכמ"ש (זח"ב ג' א) קול אתי לדיבור כו' קול איהו כלל דיבור איהו פרט ע"ש. דדבור היינו תורה שבעל פה כמ"ש (שבת קלח :) דבר ה' זו הלכה ובזוה"ק (ח"א לב א) דבור אקרי שבת ושבת אקרי דבור והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא יום השביעי וכמ"ש (שם מז ב) וזהו פרט וקול הוא כלל היינו התורה שבכתב שהוא חיות הדבור דתורה שבעל פה. וז"ש בפסיקתא ומ"ר ותנחומא שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשה פרה וכו' ר"א אומר עגלה בת שנתה וכו' והיינו חיות הדיבור שהוא הכח שנותן השי"ת הדיבור בלב החכמים עדש"נ דברי אשר שמתי בפיך. וזה עיקר התורה שבעל פה שמתקן הרב כעס כנ"ל. ולמעלה בפסיקתא מיירי מפ' פרה הכתובה בתורה ועל כן דקדק וכ' וספרו בידו כו'. וענין זה הוא דייקא בשבת פ' פרה שהיא פרשה כתובה בתורה שבכתב. וחיוב קרייתה הוא מתקנת חכמים שתקנו לקרותה בשבת זו והוא כח תורה שבעל פה. ובעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא כמ"ש בזוה"ק (ח"ג לא ב וש"מ) ואז השי"ת ג"כ קורא פרשה פרה שהשי"ת מקיים כל המצות כמ"ש (מ"ר ר"פ בחקותי וש"מ) ואף מצות ותקנת זקנים (כמ"ש מדברי תורה נשא כט) וז"ש פי צדיק יהגה חכמה פי צדיקו של עולם הוגה בתורה באיזו תורה בזאת חוקת התורה והיינו ע"י קריאת ישראל פרשה זו. וז"ש ולמה אמר הקב"ה איני עוסק אלא בטהרתו של ישראל והיינו שקריאת הפרשה מועיל לטהר ישראל מוטמאת יצר הרע והוא כח כלל הדברי תורה לתברא יצר הרע ומטעם זה כ' זאת חוקת התורה ולא חקת הפרה. וזהו המכוון במ"ש ולמה. ר"ל דמאיזו טעם קורא בפ' פרה אדומה זאת חוקת התורה ועז"א א' הקב"ה איני עוסק אלא בטהרתו של ישראל וע"ע כ' חקת התורה שהיא שקולה ככל התורה להיות מטהר הלב מהיצר הרע וכנ"ל:

זאת חקת התורה בזוהר הקדוש ר"פ זו רבי יוסי פתח וזאת התורה וגו' ת"ח מילין דאורייתא קדישין אינון עלאין אינון מתיקין אינון כמה דכתיב וכו'. חשב כאן ג' מעלות בתורה כנגד ג' קדושות של השבת. עלאין אינון הוא כנגד מדת עתיקא שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וזהו עלאה שכן נקרא רם ונשא שהוא מרומם למעלה מהשגה ותפיסה. קדישין אינון נגד מדת ז"א כמו שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' בחינת ז"א. מתיקין אינון נגד מדה אחרונה מ' מלכות היינו שכבר נכנס ללב ומרגישין טעם בדברי תורה. והוא כנגד כל קו האמצעי כ"ע ת"ת יסוד ומלכות דמדת ת"ת ויסוד שהוא גוף וברית כחד חשבינן כמו"ש (זח"ג רמ"ב ב') והוא גם כן בכלל קדישין אינון שקדושת ישראל הו מצד שדבקים בהשי"ת כמו שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני קודשים תהיו פרושים תהיו כשם שאני קדוש וכו' כמו"ש (מ"ר ר"פ קדושים) ושם וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ולזה הוא גם כן בכלל קדישין אינון. ויש לכוין זה בהפסוק מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל מגיד אגדה הוא רזא דחכמתא (זח"א רל"ד ב') ותורה מחכמה עלאה נפקא (כמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו קפ"ב א') והוא שם הוי"ה כמו שנלמד לברכת התורה לפניה מדכתיב כי שם ה' אקרא וגו' (ברכות כ"א.) והוא כנגד מדת ז"א שם הויה כנגד קדישין אינון. חוקיו היינו שנחקק בלב וחקה הוא בלא טעם והוא נגד עלאין אינון שהוא מעתיקא למעלה מהשגת ותפיסת האדם. משפטיו היינו הדברי תורה שמבינים ע"פ השכל ועל ידי זה מרגישין בהם טעם והוא כנגד מתיקין אינון וכמו שנאמר ומתוקים מדבש וגו' והוא כנגד חק"ת כנ"ל. ועל זה נאמר לא עשה כן לכל גוי והיינו שבחוקים ודברי תורה ודאי אין להם שום שייכות כלל וכמו"ש (סנהדרין נ"ט.) עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה ואף במשפטים שהם דברים שהשכל מסכים עליהם ויש מהם שמקיימים הדבר על פי שכל מכל מקום כתיב ומשפטים בל ידעום שאף שיקיימו המשפטים מכל מקום לא יתנו בהם דעת וכמו"ש הרמב"ם ז"ל (סופ"ח מהל' מלכים) אף בז' מצות אם עזאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב וכו' מה שאין כן ישראל שעושה רק מפני ציוויו של מקום אז המשפטים מכניסים בו דעת ומורים אותו. וכתב אחר כך בזוהר הקדוש בג"כ וזאת התורה וכו' כללא דדכר ונוקבא ו"ה פי' דו' מרמז על קוב"ה זאת על שכינתא כמו ה'. זאת ה' בלחודוי וע"ז זאת חקת התורה. היינו דבפ' זו שנאמר בלשון זאת חקת התורה מרמז על ג' קדושות הנ"ל זאת שהוא מ' מלכות בחינת חק"ת כנגד מתיקין אינון חקת כנגד עלאין אינון בחינת עתיקא התורה כנגד קדישין אינון בחינת ת"ת ויסוד כדברנו הנ"ל:

זאת חקת התורה הלשון חוק היינו שיחקק הדברי תורה בלב. והוא על ידי בחינת תורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס. ועיקר הוא לתקן קלקול הנחש שהביא המיתה לעולם והתחלת קלקול הנחש היה בעסק אכילה שהכניס בה תאוה והרגשת הנאת עצמו ואחר כך בא על חוה והטיל בה זוהמא (כמ"ש שבת קמ"ו.) ומזה נסתעף הק"ל שנה שהוזכר בגמרא (עירובין י"ח:) והוא קליפת התאוה. ומה שהאכילה חוה אחר כך לאדם וכל בהמה וחי' (כמ"ש ב"ר פ' י"ט) זה היה מקליפת הקנאה. ואחר כך מזה נסתעף רציחה ממש בפועל בקין ואחר זה ע"ז באנוש. והתיקון לקלקול הנחש הוא על ידי אכילה ולכן נקרא האכילה בלשון חוק כמו שנאמר הטריפני לחם חקי כשהשי"ת הוא הזן ומפרנס אז האכילה הוא בקדושה ואז נחקק בלב הקדושה לתקן קלקול הנחש. וזה שאמר במכילתא חוק ומשפט. חוק זה שבת היינו שבשבת אז האכילה בקדושה שהוא מצוה. ועל ידי סעודת שבת מתקנים גם כן קלקול הנחש. וזה שא' בזוה"ק (קע"ט ב') חוקת התורה ולא התורה דינא דאורייתא גזרה דאורייתא והיינו מלכות פה תורה שבעל פה שהוא שם אדנ"י דינ"א בהיפך אתוון דינא דמלכותא דינא כמ"ש (זח"ב קי"ח א') ועל ידי זה יהיה נחקק בלב הד"ת ויהיו יכולים לתקן קלקול הנחש. ובשבת אין צריך עונשין רק על ידי עונג שבת זוכין לתקן קלקול הנחש שהיה באכילה שכל מה שאוכל האדם בשבת הוא מצוה ונקרא לחם חוקי. וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קע"ג סע"א) ישלח עזרך מקודש דא קידוש ידים וכו' ועולתך ידשנה סלה דא ברכת זימון. והוא כמו"ש גם בגמרא (ברכות נ"ג סע"ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים וכו' אני ה"א זו ברכה שעל ידי מים ראשונים ואחרונים וברכת המזון שמכיר שהשי"ת הוא הנותן לחם לכל בריותיו על ידי זה מכניס קדושה באכילה. וזה שנאמר ישלח עזרך מקודש היינו עזר מיצר הרע דאיתא (סוכה נ"ב:) ואלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו. ומסיק בזוהר הקדוש ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וגו' שזה אין אומרים רק למי שלבו שלם לפני בוראו שלא ירצה מה שהוא נגד רצון הבורא ית"ש כמו"ש (שוח"ט תהלים כ') ועל ידי האכילה בקדושה נעשה לבו שלם לפני בוראו. ואחר כך איתא בזוה"ק ובשבת מקדש דא קידושא רבא וכו' שבשבת על ידי עונג שבת מועיל לתקן הקלקול כאמור. וכן איתא בגמרא (שבת קי"ח:) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. והוא כמו שנא' יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא (ונת' כ"פ):