וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃
אור המאיר
ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ויש להבין למה בחר הכתוב לייחס לחכמים דייקא ליודעי העתים מה משפט העתים לחכמים ונראה בכאן מוסר השכל כי לאו כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לכנות אליו שם חכם כאשר ראו עיני ולא זר עתה בדור הזה רבים הם עמי הארץ המדמים בנפשם שחכמים המה בעיניהם וחכמת מה להם וידע נאמנה אפילו הוא גדול בתורה וגדול בחכמה אם נעדר ממנו החכמה והמדע לקשור הבינה לפרטי העתים לנהוג את עצמו בעבודת הבורא כפי העת והזמן שהוא יתברך נתראה ונתגלה א"ע אל עם קרובו ישראל באמצעות התלבשות מדותיו בהמועדים והרגלים שדיבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ובכל מועד ומועד מאיר אור טובו הגנוז באמצעות המדה השולטת כגון בפסח מאיר אור החסד ובשבועות אור הת"ת וכדומה פרטי המועדים וימים כאשר יבוא ביאורם אי"ה כל אחד במקומו המיוחד ולכן נקרא ימים טובים להורות על בחינת הטוב שנתגלה באמצעותם ואפילו בפרטי ימי החול גם כן משתנה פניו יתברך ככרום מפאת המקבלים לנהוג עמהם לערך התקשרותם והתעוררותם אל התורה והעבודה לפעמים במדת הדין ח"ו ולפעמים במדות הרחמים כאשר גזרה חכמתו ית' והכלל אין יום אחד דומה לחבירו ובכל יום מהימים צריך לעבוד את הבורא ב"ה בבחי' שונות לערך העת והזמן וכאשר נתבאר לנו במקום אחר פירוש הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ע"ש והחכם אשר עיניו בראשו יודע ומבין טרם בוא עת המועד מכין את עצמו ומעורר לבו להיות כלי קיבול ומוכשר לקבל טובו שתתגלה בזה העת ונפשו יודעת מאד שהעת והזמן גרם ככה לגלותת טובו הגנוז ולא כרבת בני עמינו אשר לא ידעו ולא יבינו אל פועל ה' להכין א"ע אל בחינת המועדים לעורר לבם בקרבם בהאיך אנפין יקומו קדם מלכא ולבם בל עמם כי אם כדבר המזדמן והכל שוה בעיניהם אם יום מחר יהיה שבת או יומים וכן בחינת הרגלים הם רק כדבר המקרה בהגיע מועד הרגל אזי מוכרח לקיים הלכות הרגל ברגל וגם אם הגיע עת המועד ביום מחר ויש מחר שהוא רחוק הכל ישרה בעיניו ובאמת לא באלה חפץ ה' להיות לו לעם סגולה כי המשכילים והמבינים יודעים פרטי העתים ונפשם יודעת מאוד שבלתי אפשר לעבור הרגל כ"א בזמן המוגבל כפי המדה השולטת וכן בפרטי העתים. אפילו בימות החול מקשרים הבינה אל בחינת התחלקות העתים והן המה החכמים יודעי העתים שראוי לייחס חכמתם בסבת העתים ע"ד ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מול זה בא הרמז ויאמר המלך מלך הקדוש למי מגלה אמריו לחכמים האמיתים והן המה אשר יודעי העתים כמדובר כי כן דבר המלך לגלות סודו אל עבדיו הנביאים וחכם עדיף מנביא ידבר המלך אליו לפני כל יודעי דת התורה ודין להמתיקו בשורשו לערך העתים ודו"ק:
תפארת שלמה
ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. נקדים מ"ש להלן כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וכו'. לפמ"ש וידוע לי"ח כי מלת זאת רמוז על השכינה. ע"ת רמוז על כ"ח עתים וצריך לעשות היחוד וחיבור להמשיך השכינה הקדושה לכ"ח עיתים וז"ש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ולא תמשוך לכ"ח עיתים וכו'. וז"ש כאן ויאמר המלך לחכמים לפי הידוע שבימי הפורים מתגלה אור החכמה כל היום. יודעי העתים. בחי' הדעת הוא לשון המשכה וחיבור כמ"ש בני יששכר יודעי בינה לעתים כי הם היו להם כח להמשיך מעולם הבינה לכ"ח עיתים וידוע כי יין רומז לבינה ומינה דינין מתערין כי ביין פוסל מגע עכו"ם. ושמן רומז לבחי' חכמה ושם אין פוסל במגע כי הוא חסד גמור. וזהו ויאמר המלך לחכמים כו' רמז על ימי הפורים שמתעורר בו עולם החכמה וכח ביד הצדיקים להמשיך אור החכמה לכ"ח עיתים כנ"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. גם עתה לא יבצר שיהי' חסד אל כל היום. וזה שמסיים הפ' לפני כל יודעי דת ודין. פי' אותן הבחי' אשר מעוררים ח"ו דת ודין לא יהי' להם שליטה כלל. רק אותם הממשיכים חסד ורחמים יהיו לפניהם ובחי' החסד יהי' גובר עליהם מאור החכמה אשר תופיע בימי הפורים: