וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃ (פ)
תפארת שלמה
יעשו עץ גבוה חמשים אמה כו' לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. הנראה להבין ענין העצה זאת לעשות דוקא עץ לתלות את מרדכי ולא השכילו להמיתו בדבר אחר. הרמז בזה לפמ"ש לעיל במעלת מרדכי היהודי אשר כל מחשבת המן הי' עליו להביאו לידי מחשבה זרה כמ"ש להעביר מחשבת המן הרשע. כי רצה לעקור הקדושה מכלל ישראל. אך מרדכי עמד בצדקו ולא יכול לו. לכן נתנו לו עצה בזה לעשות העץ כו' רומז בזה לעורר פגם חטא עץ הדעת אשר כל הנשמות היו תלוים באדה"ר ונפגמו כידוע. והם סברו כי יהי' להם גם עליו שום שליטה להיות לו שום צד נגיעה לסט"א להביאו לשום מחשבה רעה ח"ו כמו כל אדם שיש בו חלק מעה"ד טוב ורע. אך באמת הם טעו בזה כי מרדכי הי' בבחי' כולו טוב כמו משה רבינו ע"ה דכתיב ותרא אותו כי טוב. כמ"ש כי שם חלקת מחוקק ספון שלא נהנה כלל מעה"ד. לכן על מרדכי לא הי' להם שליטה מחמת פגם עה"ד וז"ש בגמ' אשר הכין לו. לו הכין כי הוא הי' ראוי לאותו העץ. כמ"ש המן מן התורה מנין המן העץ. וזה מנת חלקו לתלותו עליו. ובאבוד רשעים רנה: