כָּל־פְּקוּדֵ֨י הַלְוִיִּ֜ם אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל־זָכָר֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמַ֔עְלָה שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ (ס)
תפארת שלמה
כל פקודי הלוים כו'. עיין הרמב"ן שתמה מאד מפני מה פקודי שבט לוי היו פחותים מכל השבטים הלא הם לא חטאו בעגל ולא חסרו מהם ולמה הי' מנינם פחות כזה. ותירץ הרמב"ן כי הריבוי של השבטים הי' מחמת דכתיב כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ושבט לוי לא הי' תחת השיעבוד במצרים לכן לא נתרבו. והאוה"ח כתב על תירוץ הזה שאינו מובן ע"ש. והנראה לבאר כוונת הרמב"ן ז"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק משה אתפשטותי' בכל דרא. הפי' בזה כמ"ש חכז"ל שקול משה כנגד כל ישראל כדמצינו צדיק יסוד עולם ר"ל שהוא הכולל מכל העולם כמ"ש אלה תולדות השמים וארץ בהבראם באברה"ם כי בשבילו לבד נברא העולם. ואחד הי' אברהם ולא הי' העולם חסר כלום כי הוא הי'כולל כל העולם. עד שנולד לו יצחק בנו למאה שנים וגם הוא הי' יחיד בדורו וכל העולם נתקיים עליו לבד. ואח"כ יעקב בדורו הי' יחיד אשר כל העולם עומד בשבילו. אולם כאשר נולדו לו י"ב שבטי י"ה הנה המה אך כולם יחד היו כלולים בבחי' צי"ע כאלו הי' יעקב אבינו קיים בעולם. ואח"כ כתיב וימת יוסף כו' וכל הדור ההוא ובנ"י פרו וישרצו וירבו ויעצמו מאד. מפני כי נתמעטו הדורות מכפי ערך השבטים כמ"ש וירעו אותנו המצרים שכתבו המפרשים שגרמו להם להיות רעים ונפלו ממדריגתם הראשונה. שהי' אחד שקול כנגד הרבה. לכן היו צריכין להיות פרו ורבו להיות הרבה שקולים כנגד צדיק אחד יסוד עולם שיהי' קיום לעולם בבחי' יעקב אביהם. לכן שבט לוי שלא היו באותו הגזירה כאשר יענו. לכן הם עמדו במעלתם להיות אחד שקול כנגד הרבה והוא כמ"ש בגמ' יאיר בן מנשה הי' שקול כשלשים וששה איש. לזאת לא היו בבחי' פרו וישרצו כי מספרם הי'עולה לכמה וכמה מבנ"י. ויכול להיות שזה כוונת הרמב"ן ז"ל מחמת שלא היו באותו הגזירה כו' מתמת שלא חטאו ולא נפלו ממדריגתם הי' אחד שקול כנגד הרבה כנ"ל. וז"ש במשה אתפשטותי' בכל דרא. פי' משה הי' שקול כנגד כל ישראל וממילא כל ישראל היו שקולים כנגד משה וכל ששים רבוא מבנ"י עכ"פ היו עומדים כנגד משה רבינו ע"ה ולזה אי' בגמ' סוטה סוף פ"א משה רבינו לא מת דכתיב לכן אחלק בו ברבים. פי' שנחלק זכותו וכוחו ברבים. כי הרבים מבנ"י הם עומדים כנגד כוחו של משרע"ה שהי' כולל הדור. ובזה פרשתי בפ' דברים יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם דהנה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום והם צדיקים הנה גם כשהם מועטים כל אחד שקול כנגד אלף וכיוצא. אבל חלילה כשהם במדריגה נמוכה צריכים להיות רבים כי הקדושה מתפשטת על כל אשר תמצא אם רבים ואם מועטים במדתם. נמצא לכך מתחלה היו האבות אחד אחד מעטי הכמות ורב האיכות ואח"כ בתולדות יעקב אבינו ע"ה הוצרכו להיות יותר עד שיעקב אבינו ע"ה ראה ס' רבוא מישראל. ובאורך הגלות במצרים כשהיו נמוכים יותר אז פרו וישרצו מאד מאד יותר. אבל בדורו של יעקב נאמר רק ויפרו וירבו מאד פעם אחד כי עדיין היו גדולים וטובים רק אח"כ נפלו ממדריגתם כאשר יענו אותו אבל בשמת מ"ת חזרו למעלתם ואז היו רק ס' רבוא. והנה זהו שאמר להם משרע"ה ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב פי' עתה הנכם במדריגה קטנה כמו הכוכבים אע"פ שהם רבים אינם מאירים כמו השמש והירח אבל הצדיקים צריכים להיות כמו שכ' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו פני משה כפני החמה וכןצדקתם תצהיר כאור שבעת הימים: לכן אמר להם יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים בריבוי גם ויברך אתכם כאשר דבר לכם בשעת מתן תורה במדריגה הגבוה. אז גם השני המעלות יהי' לכם בריבוי הכמות ורב האיכות כנ"ל וזה שכתוב ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד. שני המעלות האלו בטובת האיכות אשר ייטב לך גם תרבון מאד בכמות: