וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃
מאור ושמש
כי ציד בפיו פי' רש"י ומדרשו בפיו של עשו שהי' צד ורמוהו בדבריו כו' איך מעשרין את המלח ואת התבן הנה כמה מפרש"י תורה הקשו למה שואל דוקא על מלח ותבן הלא כמה דברי' שאינם חייבים במעשר ותו למה דוקא על חומרה זו של מעשר שאל אותו ונראה לרמז כי ידוע שעשו הוא היצ"הר המסטין ומסית לאדם לחטוא ועומד תמיד לבלבל האיש הישראלי מעבודת הבורא וזה הי' ידוע ליצחק שעשו זה לעומת זה נגד יעקב לבלבלו מעבודתו ח"ו ואין לעשו חלק כלל בהקדושה והנה ידוע שהדברים שחייבי' במעשר הן האוכלים העקריי' והמוץ והתבן והמלח שאינם עיקר המאכל פטור מן המעשר והענין הוא כי המעשר הוא חלק הקדושה כנודע וכל דבר מאכל מחויבי' אנו ליתן מעשר ממנו והוא חלק הקדושה שע"י זה נתקדש מותר המאכל שיהי' ראוי לאכילה אבל דבר שאינו של מאכל אין לו חלק בקדושה ע"כ אין צריך לעשרו אמנם כל דבר צריך לצרף לקדושה דהיינו שלוקחי' מלח לתקן המאכל ותבן לשכוב עליו וכדומה שאר דברים שנעשים כסוי לאדם ללבוש הדבר וע"י זה יש להדבר עלי' לקדושה וידוע שלעתיד יהי' היצ"הר מלאך הקדוש כי ע"י בא האדם וזוכה לעו"הב ע"י שמסית האדם לחטוא והוא מננחו כידוע המשל בזו"הק לבן המלך והזונה וע"ש ונבא אל הענין שזה הי' טענות עשו עם אביו שלו ג"כ יש חלק בהקדושה אף שהוא מסית ומתנגד כמובא בשם הזו"הק הנ"ל וזה פי' שאלתו אבא האיך מעשרין את המלח ואת התבן רומז בזה שהמעשר ממלח ותבן עולה ג"נ שהוא כנגד ג"נ סדרי דאורייתא ע"כ יש גם למלח ותבן חלק בקדושה אע"פ שאין עיקר המאכל רק שהוא לתקון המאכל או לצורך האדם כאשר כתבנו למעלה וע"כ גם לו יש חלק בקדושה אע"פ שאינו מעיקר הבריאה כי עיקר הבריאה הוא יעקב הנקרא ישראל וק"ל.
מאור ושמש
עוד בפסוק הנ"ל תרגם אונקלוס על כי ציד בפיו ארי מצידי' הוה אכיל ורבקה אוהבת את יעקב ונ"ל לדקדק גם כל המפירשי' הקשו איך נבין זאת שיצחק הצדיק אהב את הרשע עבור זה שאכל מצידו ונראה שבא לרמז דהנה כתיב ואהבת את ה' כו' בכל לבבך ודרשו חכמז"ל בכל לבבך בשני יצרך ביצ"הט וביצ"הר ולכאורה אינו מובן איך יכול אדם לעבוד את השי"ת ביצ"הר אמנם ע"ד הפשוט דהיינו שהיצ"הר מסית את האדם לחטוא ולילך אחר שרירות לבו והאדם כופף אותו ואינו שומע לו ואומר שילך אצל הרשעים כדאיתא במדרש הנעלם על פסוק הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי כו' ע"ש בזה הוא עובד את השי"ת ביצ"הר אכן אח"כ כשהולך היצ"הר מאתו והולך אצל הרשעים והצדיק עובד את עבודתו עבודה תמה אזי הצדיק הזה מחזיר את הרשעים אח"כ בתשובה ומוציא את בלעו מפיו של היצ"הר ומצידו הוא אוכל ר"ל מה שצד היצ"הר את נשמת הרשע מוציא הצדיק אח"כ ומחזירה להקדושה וזה מרומז בהפסיק ויאהב יצחק פי' את הקב"ה אהב את עשו ר"ל עם היצ"הר הנקרא עשו כאשר כתבנו בדרוש הקודם לזה כאשר כרשנו דרשת חכמז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביהצ"ט וביצ"הר והיינו שלא רצה לשמוע בקול היצ"הר המסיתו ודחוהו שילך אצל הרשעים אח"ז כתיב כי ציד בפיו ותרגומו ארי מצידי' הוה אכיל אכיל הוא לשון זיוג ע"ד את הלחם אשר הוא אוכל כפי פי' רש"י שם ר"ל שעשה יחידים וזיווגם ע"י שהעלה הניצוצי שהוציא בלעו מפיו של היצ"הר והחזיר את הרשעים בתשובה וכנ"ל אכן רבקה לא היתה במדריגה זו כ"כ לעבוד את הש"י ביצ"הר כיצחק רק עבודתה הי' ביצ"הט לבד ולזה כתיב ורבקה אוהבת את יעקב כי יעקב רומז ליצ"הר ור"ל שאהבתה להש"י לא הי' רק את יעקב לבד דהיינו היצ"הט ולא היתה יכולה להוציא בלעו מפיו של היצ"הר ודו"ק.