וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה [צָֽיִד׃]
מאור ושמש
עוד בפסוקים הנ"ל בהתעורר עוד איזה דקדוקים א' יצחק אמר לעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי זה בלתי מובן שיצחק אבינו יבקש מטעמים הערבים לחיך הלא הצדיק אוכל לשובע נפשו ולאיזה צורך יבקש מטעמים גם בדברי רבקה נאמר ונשנה כמה פעמים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב אביו. גם מה שהשיב יצחק לעשו הן גביר שמתיו לך יעויין שם ברש"י ועוד לאלקי מילין גם למה בחרה רבקה דוקא בגדי עזים ולא כבשים. ואף לדברי חכמז"ל שאחד יהי' לקרבן פסח כו' הלא גם כבש ראוי לק"פ גם מלת טובים צריך ביאור אמנם יראה לי לרמז בזה כי הנה מיצחק אבינו לא נעלם שיעקב ראוי לברכות יותר מעשו אמנם יצחק אבינו הי' מדתו גבורה וידע בנפשו כי גם אם יברך את עשו לא תחול הברכה כי אם בדין ובאם לא יזכו לא יעשו הברכות פרי ועל אופן זה שם מגמות פניו בברכתו לפקוד עשו בדינו הקשה ולזה אמר לו שיעשה לו מטעמים כאשר אהב כי הנה אמרו חכמז"ל סימנא מילתא היא וליכול אינש בריש שתא קרא ורובי' כו' וחכז"ל מנעו מאתנו מלאכול בראש השנה דברים חמוצים וחריפים והטעם כי המשכת הברכות הוא לפי ענין המאכלים ודברים מתוקים הם ממדת חסד והחמוצים הם ממדת גבורה לזה אוכלים בר"ה דברים מתוקים ודבש ויצחק אבינו הי' מדתו מדת גבורה אהב ג"כ מאכלים עזים וחריפים המעוררין מדתו ולכן צוה לו להביא לו מטעמים כאשר אהב היינו הרומזים למדתו כדי לעורר סטרא דגבורה. אמנם רבקה אמנו יראה לנפשה פן בברכתו לעשו יצא מפיו איזה דבר שיזיק ליעקב לכן ציותה ליעקב בנה שיקדמנו ויקח גדיי עזים טובים ר"ל שהעזים הרומזים לדין כידוע ותעשה אותם טובים ר"ל שתמתקם ר"ל שימתיקו הגבורות ואף שיהיו המאכלים חמוצים כמדתו אמנם יהיו כבר גבורות ממותקים. ועתה נבא לבאר הפסוקים לך כו' וקח לי כו' גדיי עזים טובים כאשר אמרנו שיעשה העזים טובים שימתיקם ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב ר"ל שתמתיק הגבורות בשרשן כנ"ל ותתן את המטעמים ואת הלחם לחם אותיות מחל גם אותיות חלם כידוע שנקודת חולם רומז לרחמים גם לחם בג' מזלא שהוא מנק שלשה ההוויות שהם מקור הרחמים כל זה להאיר על הגבורות להמתיקם להמשיך על יעקב גבורות ממותקים ולזה הביא לו יין המשמח לבב אנוש ג"כ לכוונה זו להמתיק הגבורות בכדי שיברכהו בשובה ונחת וכן עלתה בידו וברכו הוי גביר לאחיך ביאור שמדת הגבורה יחול על אחיו ועליך יומשכו הרחמים ואח"כ כשבא עשו כתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה כו' כנ"ל שנתעורר אז מדתו מדת הגבורה והפחד. ולזה אמר יצחק הן גביר שמתיו לך ר"ל מזה שחזר למדתו פחד יצחק מזה הרגיש שאז כשברך ליעקב חלו הגבורות על ראש עשו ועל כן אין מקום לברכך כי כבר חלו עליך הגבורות ועל יעקב ובניו נתעוררו הרחמים פשוטים כן יהי רצון.