קישורים על דברים ה:ד

(בפ' ואתחנן) פנים בפנים דבר ה' עמכם וכו' אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'. הרמב"ן והראשונים ז"ל עמדו בסתירת הדברים ונדחקו בזה. ונ"ל בהקדם דברי הפ' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כו' ובסוף הפרשה מסיים ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה. דהנה מצינו בס' משיבת נפש כת"י שמונה שם שבחי האר"י ז"ל וז"ל והי' מוציא נשמת האדם בחיים חיותו ומביאו אצלו ומדבר עמה להשיבה בתשובה ואח"כ החזיר הנשמה להאדם ע"כ. והנה ידוע בספרים שמשה רבינו ע"ה הי' האילן וששים רבוא נשמות בני ישראל היו הענפים שלו שהם היו כולם תלוים בנשמתו. ומה שהאילן מושך יניקתו מן הארץ הולך היניקה לכל הענפים. כן הי' במשה רבינו ע"ה. ולזה אמרו רז"ל שמשה הי' הדעת של כל ישראל כמ"ש והודעתי את חוקי אלהים ואת תורותיו. וכ"נ מיום דעתי אתכם. והי' בכוחו להמשיך כל נשמות ישראל והדעת שלהם לנשמתו ולדעתו ולדבר עמם ואח"כ להחזירו להם. ואם האר"י ז"ל הי' בכוחו לעשות כן. מה נאמר במשה רבינו ע"ה. והנה אחר מעשה העגל שנפגם הדעת של בנ"י במחשבות לא טהורות ונפגמו הנשמות שלהם. ולזה הקהיל משה רבינו את כל עדת בנ"י. עד"ת אותיות דע"ת. והדעת היא הנשמה שהנשמה נמשכה מן דעת העליון כמבואר בעץ החיים. ולכן קיבץ כל הנשמות והדעת לתוך הדעת שלו ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ד' לעשות אותם. וז"ש ויקהל משה וכו' ואח"כ כתי' ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה דלכאורה למה כתבה התורה שיצאו מלפני משה מאי נפקא מיני' אם יצאו או נשארו אצל משה. אך לזה הוא נכון שמשה החזיר הנשמות שלהם בתשובה והטהיר אותם והחזיר העטרה ליושנה כמו קודם מעשה העגל ולזה ויצאו כל עדת ישראל מלפני משה. היינו שהחזיר להם הנשמות. והנה בעת קבלת התורה שרצה הקב"ה לדבר עם ישראל פנים בפנים לזה היו צריכין קדושה יתירה והכנה גדולה עד מאד. לזה אמר הקב"ה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכוונת הקב"ה הי' שמשה רבינו ע"ה יעשה כן להקהיל כל הנשמות בשלשה ימי הגבלה לתוכו ויטהר אותם. וז"ש וכבסו שמלותם היינו הגופים כי הגוף הוא המלבוש לנשמה ולזה נקרא משה רבינו כובס כמבו' בס' הקנה. וזה כוונת הגמ' (בנדרים דף מא ע"א) והוה ההוא קצרא הוה שמיע לרבי כד הוה גריס להו אזיל ר' חיי' וגמר יתהון קמי' קצרא ואתי ואהדר יתהון קמי רבי. ופרש"י והר"ן קצרא כובס. הרמז בזה ההוא כובס הוא משה רבינו ע"ה שהי' מכבס הגופים ומטהר אותם לקבלת התורה (וכן עשה משה רבינו עליו השלום באמת). אך רצה עוד שיהיו אצלו הנשמות של בנ"י עוד יום אחד כדי להוסיף בהם גודל הקדושה בנשמות שלהם. וז"ש חכז"ל הוסיף משה יום אחד מדעתו. אח"ד רמוז לאחדות הבורא ב"ה להביאם למעלה יתירה שקבץ אותם בבחי' דעתו ונשמתו. וז"פ הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך כי בעת שדבר עם משה ממילא הי' הדבור עם כל ישראל מחמת שכל הנשמות היו כלולים בנשמתו וממילא כולם ישמעו יחד עמך. וז"ש בך יאמינו לעולם. לשון כאשר ישא האומן את היונק וק"ל. ולזה כיון הפסוק ויוצא משה את העם לקראת אלהים. שעד אותה שעה היו הנשמות בתוכו וכשבאו אל הר סיני החזיר הנשמות לכל ישראל כדי שהש"י ידבר עמהם פא"פ. וז"ש ויאמר ד' אל משה רד הע"ד בעם. פי' לשון עדים מהר חורב. רמז להיחוד יסו"מ אותיות רברבין בק"ש ע"ד. פי' האורות הקדושות אשר בך והכח וההכנה לקבלת התורה הוא העדי של משה רד העד בעם. תתן אותו הכח והעדי לכלל ישראל. כי כן הי' דרכו של משה להיות נוהג בישראל עין טובה לתת חלקו והשגתו להם כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו. כי רק זה הי' שמחתו מה שנתן להם חלק מתורתו והשגתו ובזה ניחא מה שהתחלנו בישוב סתירת הפסוקים. דכתי' פנים בפנים דבר ה' עמכם וכתי' אנכי עומד בין ד' וביניכם. כי הכל בקנה אחד עולים. לאשר כי מחמת שאנכי עומד בין ד' וביניכם והורדתי קדושתי בכם כנ"ל עי"ז ממילא שפיר הוה ג"כ פנים בפנים דבר ד' עמכם. וז"ש כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. לשמה אותיות למשה. כי כאשר נתעורר בו כוחו של משה במעלת קדושת מתן תורה כמ"ש בתד"א כל ת"ח הלומד תורה לשמה הקב"ה יושב ושונה כנגדו. ואז ממילא זוכה לדברים הרבה. לפמ"ש למעלה שמשה רבינו ע"ה עשה ב' עניני הפעולות להכין אותם לקבל התורה הא' לקחת כל הנשמות שלהם להיות כלולים בנשמתו של משה רבינו עליו השלום ולהחזירם להם כנ"ל. ועוד גם זאת עשה להביא כל הנשמות לאחדותו ית"ש כמ"ש הוסיף יום אחד מדעתו להיות כולם כלולים באחדותו ית"ש כמ"ש בתנא דבי אליהו הקב"ה יושב ושונה כנגדו ועי"ז זוכה לדברים הרבה כי לאחדותו ית"ש אין סוף כן לדברי התורה אין סוף כמ"ש הנביא הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע מתחלק לכמה ניצוצות וכן הוא בכל ענינים מכח האתערותא דלתתא אתער לעילא. לכן אנו אומרים בכל יום בברכת התורה ונהי' כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה. פי' לעורר כוחו של משה. ואח"כ מסיים בא"י המלמד תורה לעמו ישראל. כי ע"י האתערותא דלתתא אתער לעילא שכביכול הקב"ה בעצמו ילמוד עמו. והבן: (ע"פ כי"ק):

פנים בפנים דבר ה' עמכם. הנ"ל דהנה אמרו חכז"ל בגמ' על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ע"ש. יש להבין ענין הזה ומה מעלתה. אך הנה מבואר במד"ר בשעת בריאת העולם נמלך הקב"ה בנפשותיהן של הצדיקים וברא את העולם. והדבר צריך ביאור. אכן הענין הוא ע"ד שאמרו חכז"ל אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עלי'. הכוונה הוא על מסירות נפש כי עיקר קיום התורה הוא ע"י מסירות נפש למסור את נפשו להש"י להכלל באור א"ס ב"ה להתיחד ברצון העליון ב"ה כמו שהי' בשעת קבלת התורה שיצאה נשמתן ונתיחדו בהש"י ב"ה ואליהם יצא הדיבור מפי הקב"ה וקבלו אז עליהם את התורה במעלה הגדולה ההיא לא"ס ואין תכלית כאשר אז היו בדביקות הנעלה ביחוד רצון העליון א"ס ב"ה. וזה הי' כמו שבשעת בריאת העולם נמלך הקב"ה בנשמותיהן של הצדיקים לברא את העולם בעבורם לכך כיון שכל העולם עומד על התורה ובריאת עולם הי' תלוי על יום ששי בסיון כמאמר חכז"ל לכן יצאה נשמתן ונמלך הקב"ה בנשמתן ונתן את התורה ויציאת נשמתן הזאת היתה להם למעלה גדולה כמו שבארנו. והנה לכך בכל עת שהאדם עוסק בתורה צריך להיות במסירות נפש כמו מאז בתחלה ויזכה עי"כ למעלה ההיא שזכו ישראל בהר סיני. וזהו אין ד"ת מתקיימים אלא במי שממית עצמו עלי' במסירות נפש כנ"ל. וזהו שא"א בעבור אבותינו שבטחו בך כמו וטח את הבית. וכ"כ מי שת בטוחות חכמה. והבן. נמצא כי בשעת מ"ת היתה ענין יציאת הנפש מעלה גדולה לישראל [ואשר עי"כ אח"כ כשיחזרו להם היו כבר נכונים ומקובלים לאור התורה אשר תופיע בקרבם]. הנה זה המעלה שספר הכתוב. אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ר"ל עמכם כביכול ביחוד העליון כנ"ל וכ"כ פנים בפנים דבר ה' עמכם כנ"ל וכ"כ היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי רמוז על היחוד באור החיים העליון כנ"ל והבן. והנה על מעלת מסירות נפש הזאת היא שכוונו בגמ' שמצינו בר"ע שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו וכל התורה שבע"פ ירדה על ידו כמו דאמרינן וכלהו אליבא דר"ע. כי כיון שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה היינו שכל ימיו הי' במסירות נפש הגדולה הזאת לכן זכה לכל החדושין דאורייתא שבע"פ. והנה כן מבואר במד"ר זכרו תורת משה עבדי לפי שנתן נפשו עלי' נקראת על שמו. וזה הפי' בק"ש ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך זהו מסירות נפש אז והיו הדברים האלה על לבבך יתקיימו בידך ושננתם לבניך שע"י מסירות נפש בא תורה לעולם הזה וכל התנאים ואמוראים היו במסירות נפש על קידוש השם כל ימיהם לכן זכו להתחדש ע"י חדושי דאורייתא בכל יום ויום כנ"ל. וזהו וקדשתם היום ומחר וכו'. שורש קדושה הוא מסירות נפש כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י מסור עצמך וקדש שמי. וכן כאן וקדשתם למסירות נפש כי הוא ענין הכנה לקבלת התורה. וזהו היום ומחר כמו שמצינו בר"ע שהי' משתוקק להיות כל ימיו במסירות נפש ליהרג על קידוש השם אלמלא יצויר שיחי' אחרי מיתתו מיד אז שוב היה מוסר את נפשו פעם שנית ושלישית. כך הי' במחשבתו ודביקות קדושתו להש"י ב"ה ע"ז רמוז כאן למסירות נפש הזאת של היום ומחר לעשות כן מחר כדת היום: והבן: (מכי"ק)