וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
אור המאיר
וידבר ה' אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר וגו'. והכוונה נראה על דרך שביארנו במקום אחר בפ' נשא ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו כי לפעמים אמר יאמר המוכיח ח בשער בת רבים ומזהיר ומצוה בטוב לעם הנלוים אליו למה לו להכניס את עצמו אל בחינות הדבור ולצאת מפנימיות מחשבותיו מרוממות וגדלות הבורא ברוך הוא ועתה בבא אל הדיבור קדימת מחשבתו נעדרת ממנו כי איידי דטריד למפלט לא בלע ונמצא יצא שכרו בהפסדו ועיין בפרשת תצוה מה שביארנו מזה וגם בכמה מקומות לזה בא הכתוב ללמד לאדם דעת ובבא משה הוא בחינת הדעת של המשכיל אל אוהל מועד הדיבור אפשר לכנותו בשם אהל מועד מטעם המבואר לנו לעיל ע"ש להיותו לזמנין פעמים מוציא דיבור ופעמים מחשב לאפוקי המחשבה אי אפשר להפסיק אפילו כמעט רגע כי מכאן נמשך לו סוד חיותו וכיון שנפסק ממנו מחשבתו מעותד למות חס ושלום כידוע ולהיות בחינת הדיבור הוא רק לזמנין לכן נקרא אהל מועד משמעו לשון מועד וזמן כמו שדרש בזוהר ובבא משה בחינת הדעת אל אהל מועד אל בחינת הדיבור לדבר אתו ירצה אתו ממש לדבר עם השכל והדעת תועלתו גדולה ומובחרת ואין מפסיד שכרו בהפסדו צאתו ממחשבה לדיבור כי הנה בהיות אדם בסוד מחשבה בחי' כלל הצריך לפרט הכל ישר ונכון לפניו לבחינתו הצורך לעבודת הקודש כי עודו בכלל הכל נכון לאפוקי כשרוצה להוציא הענין מכח אל הפועל להלביש מחשבתו בדיבורי תורה להבינו לרבים ממילא צריך להלביש סוד עומק מחשבתו הבהירה בדיבורים חלוקים לערך רבוי פרטי בחינתם של השומעים וממילא נתוספה אצלו כמה פרטי חכמות ועצות בכדי להוציא מהכלל לפרט ודע לך בהיות המחשבה דבוקה וקשורה לקדמת השכל רק לצורך בחינת עצמו לערך ענין עבודתו אזי איננו צריך ליתן עצות וחכמות מחולקים כי אם נקודה פנימית הצורך אליו לעבודת עצמו ולכן בעת שמתחיל המשכיל להוציא דיבור של חכמה ומוסר אזי הדיבור בעצמו חוזר אל קדמת המחשבה בסוד הכאה וכיון שהדעת שומע את בחי' דיבור עצמו שנמשך הימנו אזי נתוסף אצלו עוד חכמה ועצה היעוצה בעבודת הבורא ונולד תוספות תענוג מחדש לפנימיות עבודתו אשר בהעדר בחי' הדיבור נשאר רק בסוד כללות מחשבה ראשונה נקודה פנימיות כמדובר ונוסף עוד תועלת גדול המגיע בצאתו מפנימיות מחשבתו להוציא ודיבור לפני אלקים במחשבה טהורה אזי נבנה ונצטרף צירוף שם הוי"ה ברוך הוא כנזכר הרבה פעמים והמשכיל על דיבור ימצא טוב לבנות ולכונן צירוף שם הגדול והקדוש באופן שנתבאר לנו ומעתה תחזה ותבין שיעור הפסוק ובבא משה הוא הדעת אל אהל מועד בחינת הדיבור לדבר אתו עם הדעת לשלול פחותי הערך אשר בלא דעת ידברו תועלתם נכזבה ומאומה אין בידם ובודאי יצאו שכרם בהפסדם אבל איש המשכיל על דיבורו לדבר אתו עם הדעת וישמע את הקול מדבר אליו כמדובר בסוד הכאה לקדימת מחשבתו לו לעצמו ואזי נתוסף עוד חכמה ועצה ופעם אחד שמעתי את הרב ר' מיכל מגיד דק"ק זלאטשוב שדרש ברבים ואמר להם בבקשה מכם לשמוע לדברי ואחר כך אמר לא אתכם לבד אני מזהיר ומצוה אלא גם את עצמי אני מזרז עמכם והבנתי מתוך דבריו הקדושים אפשר כיון אל האמור וזה הוא כלל גדול שאל יוציא דיבורים משפה ולחוץ כי אם בהכניסו הדעת אל דיבורו אזי נשמעים ונכנסים בלב חכם לב ועושים רשימה לעורר לבם בקרבם ובהעדר הדעת אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם בלב אדם כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב והכתוב רומז כזה שפתי כהן ישמרו דעת ירצה להורות שפתי העובד את הקב"ה הנקרא כהן לשון עובד ישמרו דעת משמעו לשון המתנה מטעם ואביו שמר את הדבר והכוונה ממתינים מלהוציא דבור של תורה או של תפלה עד עת בא דברו עם בחי' הדעת אזי גמר אומר ואם לאו בולם פיו לעצור במילין ופעם אחד שמעתי שאמר לנו המגיד זללה"ה בפירוש אני אלמוד אתכם אופן היותר טוב איך לומר תורה בהיות שאינו מרגיש את עצמו כלום כי אם אוזן שומעת איך שעולם הדיבור מדבר בו ולא הוא המדבר בעצמו ותיכף שמתחיל לשמוע דברי עצמו יפסיק וכמה פעמים ראו עיני ולא זר כשפתח פיו לדבר דברי תורה היה נראה לעין כל כאלו אינו בזה העולם כלל ושכינה מדברת מתוך גרונו ולפעמים אפילו באמצע ענין ובאמצע תיבה היה פוסק ושהה זמן מה והכל מורה שצריך המשכיל להמתין על הדעת ואז יוצא הדיבור עם הדעת כנזכר ובבא משה אל אוהל מועד לדבר אתו ממש עם משה בחי' הדעת. ועתה נחזור לענין וידבר ה' אל משה צו אהרן ואת בניו לאמר ופירש הרב הגדול דק"ק פולנאי בספרו. צו את אהרן ואת בניו הם הכהנים המוטל עליהם הם להורות העם דרכי ה' לדעת מה יעשה ישראל לאמר להם דברי תורה על שם הכתוב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וזהו צו והזהירם לאמר תורה ומוסר ואני אומר שהכתוב מורה דברינו הנאמרים וידבר ה' אל משה אז גם מדור לדור מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה מלמדת לו התורה אופן המועיל צו משמעו לשון התחברות וצוותא את אהרן ואת בניו הן המה הכהנים אשר תורה יבקשו מפיהם צו אתה בחינת הדעת לאמר כלומר לאמירה תחבר ומצוה אתה בחינת הדעת בתוך הדבורים להוציא דבור בשלימות עם בחינת הדעת ודיבורים כאלה אפילו אומרים מעט עושים הרבה פעולה שנכנסים בלבות בני אדם כאש בוערה אל התורה ועבודה אמן: