קישורים על ישעיהו סא:י

שוש אשיש בה' וגו' בפסיקתא להפטורה זו ד"א שוש בימות המשיח אשיש במפלתה של אומה הרשעה תגל נפשי באלהי זו מלחמת גומ"ג. זה מוסב על ב' המשיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד משב"י על ידו יהי' הניצוח באו"ה כמו שא' (בר"ר פ' ע"ג) שאין עשו נופל אלא ביד בני' של רחל שמרמז גם על משב"י. וזה אשוש במפלתה של אומה הרשעה. ואח"כ מלחמת גומ"ג שהוא יהי' רק עוד מציאות מהרע שבאו"ה והוא יקבץ הרע מכל הע' אומות שכן גו"ג ומגו"ג גימ' ע' והניצוח עליו זה יהי' ע"י משיח ב"ד וע"ז אמר תגל נפשי באלהי שאז יהי' בבחי' שבת דאי' (זח"ב ר"ה א') על שבת האי יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא. ובימות המשיח דאי' (שבת קנ"א:) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה שיתבטל היצה"ר. והגוף הוא רק כשיש יצה"ר ובחירה ואז כשיתבטל היצה"ר ממילא יהי' ג"כ כמו שבת יומא דנשמתין וזה שנא' תגל נפשי. וכתיב בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע שש צרות היינו הו' גליות כמו שנחשבו (ויק"ר פ' י') מצרים ואשור וד' מלכיות שהם היו צרות בפועל ובשבע לא יגע בך רע הוא נגד מלחמת גומ"ג שבאמת לא יהי' צרה כמו שנא' יושב בשמים ישחק רק יהי' פחד לבד שיפחדו שבא על ה' ועל משיחו אבל אדני ילעג למו. וכנגד זה אמר הנביא כי הלבישני בגדי ישע הוא נגד משיח בן יוסף ע"ד שא' (ויק"ר פ' כ"א) ישעי ביוהכ"פ שהוא יברר שיהי' ועמך כולם צדיקים וכמו שא' (זח"ב כ"ג א') כל מאן דאתגזר איקרי צדיק ועי"ז יהי' הניצוח בכל האומות שכל השעבוד והגליות הוא ע"י שיש להם מקום לקטרג שגם בישראל נמצח מהרע שבהם. מעיל צדקה יעטני נגד משיח ב"ד כמו שמורה מלת צדקה צדק ה' צדק מלכותא קדישא ה' מדת מלכות בחי' שכינתא תתאה ומשיח ב"ד מרכבה למ' מלכות. והלשון מעיל צדקה יעטני היינו שמקיף מכל צד כמו סוכה דנק' צלא דמהימנותא ובזוה"ק (ח"ג ר"ל א') איהי אמונה. ומלחמת גומ"ג יהי' בסוכות (כמ"ש טור או"ח סי' ת"צ) ומה"ט מפטירין בסוכות ביום בוא גוג. ובשבת דאי' (שבת קי"ח) כל המענג את השבת ניצול משעבוד מלכיות וכל המקיים ג' סעודות ניצול ממלחמת גומ"ג לכן קורין אז הנחמות שמרגישין בלב הנחמות בשבת אף בהווה:

שוש אשיש בה' בפסיקתא אשיש ביצה"ר שנעקר מתוך ישראל תגל נפשי באלהי כשנמחלים עונותינו. זהו שאמר בהפטורה כי הלבישני בגדי ישע בגדי מרמז על הגוף שהוא לבוש להנפש. וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ע"ו א') שעיקר אדם הוא הנפש והגוף נקרא רק בשר אדם. וכתיב עור ובשר תלבישני שהוא רק לבוש ומתחלה קודם החטא הי' כתנות אור בא' ואח"כ נעשה כתנות עור שהוא משכא דחויא (כמ"ש בתיקונים הקד' ד"ה ועוד). ועיקר הישועה שצריך להאדם הוא ישועה מהיצה"ר. וזה שאמר כי הלבישני בגדי ישע היינו שנעקר היצה"ר מתוך ישראל וע"פ מ"ש בזוה"ק (ח"ג קל"ג א') שוש אשיש בה' בעתיק יומין אתמר. ובסעודה ג' דשבת שאז התגלות מנחא דעתיקא כמו שא' (שם קכ"ט א') אומרים לבר נטלין ולא עאלין הנין כלבין דחציפין. דעיקר עמלק המכוון על היצה"ר וכמו"ש בזוה"ק (שם ק"ס א') עמלק יושב הא יצרא בישא וכו' ועמלק הוא קליפת כלב וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ס"ה א') שהוא פנימיות משור וחמור שהם קליפות עשו וישמעאל דאותיות הפנימיות משור וחמור ו' מ"ו גימ' כלב. ולכן בסעודה זו בהתגלות מצחא דעתיקא אומרים לבר נטלין וכו' הנין כלבין דחציפין שאז כבר אשיש ביצה"ר שנעקר מתוך ישראל. מעיל צדקה יעטני הוא כנגד מה שאמר תגל נפשי באלהי שא' בפסיקתא הנ"ל כשנמחלים עונותינו. דתיבת צדקה מרמז על צדק מלכותא קדישא וה' מורה על ה' עלאה שהוא תשובה עלאה שזדונות נעשות לו כזכיות כמ"ש (יומא פ"ו.) וזה הפי' מעיל צדקה שנעשה מהעונות לבוש אור וזכיות. וע"ד מה שאמרנו הפי' והותירך ה' בכל מעשה ידך לטובה שמכל המעשים שעשה יושאר יתרון לטובה וכמו שנא' עליהם הוא יחי'. וזה מה שאמר ותגל נפשי באלהי שהנפש שהוא עיקר האדם תשמח במה שיעטני במעיל צדקה שיושאר יתרון לטובה שיזכה לתשובה עלאה ושיהיו נעשים כזכיות. ולתשובה עלאה כזו זוכין בשבת כמו שאמרנו למעלה. כי כארץ תוציא צמחה שהוא שגדל בלא זריעה וכגנה זרועי' תצמיח מה שגדל רק לאחר הזריעה כן ה' אלהים יצמיח צדקה שיש אופן שזוכין ישראל ע"י מה שגלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך כמ"ש (ברכות י"ז.) היינו שבשורש קשורים בהשי"ת. ויש אור זרוע לצדיק שהשי"ת זרע האי אור בג"ע. ועביד לי' שורין ע"י דהאי צדיק כמ"ש (בזוה"ק ח"ב קס"ו ב'):

כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי'. שם הוי"ה נקרא בבחי' חתן וכנס"י שהוא בחי' שם אדנ"י נקרא בשם כלה. וסעודה ג' דשבת שכנגד יעקב אע"ה שצורתו חקוקה בכסה"כ היינו שהוא מה שנא' בצלמנו כדמותינו שהי' כאדה"ר קודם הקלקול וכמו"ש (ברש"י ויצא) והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך שהי' כמו קודם הקלקול דכתיב ולא יתבוששו. ומהאי טעמא אי' בגמ' (ב"מ פ"ד.) שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר ובזוה"ק (ח"א קמ"ב ב') שופרי' דיעקב הוי שופרי' דאדם ממש. ולכן הוא מרכבה לשם הוי"ה וזהו כחתן יכהן פאר. וככלה תעדה כלי' שלא יחסר לכנס"י מכל קישוטי כלה. ובפסיקתא ואם נפשך לומר מה כלה כיון שכלו ימי שמחתה חוזרת למלאכתה וכו' ת"ל שמחת עולם על ראשם דכלה הוא רק ז' ימי המשתה ואח"כ לא נקרא עוד כלה אבל ישראל נקראו תמיד בבחי' כלה. והוא ע"י שבשבת משיגים נשמה יתירה נשמה חדשה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי כמ"ש בזוה"ק ועי"ז נקראים כלה וימי המעשה הם ז' ימי המשתה ולשבת הבאה משיגים נשמה חדשה יותר והוא כלה חדשה וכן לעולם. וכן לעתיד אמרו (ברכות ס"ד.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. והיינו דכל ימי המעשה ילכו מחיל אל חיל כמו שפירש"י מישיבה לישיבה ובשבת יראה אל אלהים שהוא יום המנוחה ובנוחה יאמר שובה ה'. ואמר כחתן יכהן פאר ובגמ' (מו"ק כ"ח:) מה כהן בראש אף חתן בראש. דבבגדי כהונה כתיב לכבוד ולתפארת ואי' (סנהד' פ"ג:) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם וכו' שבלא בגדים אינו כהן כלל. ואמר על ישראל ג"כ שהם כחתן והוא ע"פ שא' (בר"ר פ' י"א) אמר לה הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך ומזה שא' בן זוגך מוכח שישראל נקראים בבחי' חתן שהם מכניסים קדושה לשבת וזה שאמר היינו דבור זכור את יום השבת לקדשו היינו להכניס קדושה לשבת (כמו שנת' כ"פ). והרי הם בשבת כחתן יכהן פאר והוא כנגד בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני זה כנגד שאמר וככלה תעדה כלי' כנ"ל: