וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶֽחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃
אור המאיר
ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שעורים וישת עליה. הכוונה על דרך הפסוק אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ירצה אשרי אנוש משכיל על דבר וכל פרטי השתדלותו בכל עתיו ורגעיו אפילו בעשייה גשמית כל עצמו אינו מכוין כי אם לעשות ולתקן קומת השכינה הנקראת זאת ואם נפשך לדעת במה יתכן לו לאדם לבנות קומתה בשלימות תדע נאמנה שהכל תולה בקשוט שבעה המדות וכאשר מרומז בזוהר חדש בענין זה וימד שש שעורים וישת עליה נטל חד קו המדה ועביד משחתא ומדד שית סיטרין דאתחזיין לה ודברי קודש צריך לימוד וביאור רב אמנם הנראה דאיתא נודע בשערים בעלה לכל אחד ואחד כפום מה דמשער בלבו יכול להשיג ולתפוס עוצם יכולתו יתברך באמצעות התלבשות מדרגותיו אשר מהמדות קיימ' לשאלה ולשער מחמתם רוממות בהירותו ית' והכתוב רומז שבעה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ויש לפרש שבעה בחי' יש בעולם הן המה עיני ה' כלומר מחמתם ובאמצעותם יכול עין אנושי לראות את ה' ברוך הוא וברוך שמו והיינו מצד פעולותיו באמצעות שבעת ימי הבנין ולזה גמר אומר אל תאמר שבלתי אפשרי לראות עם עין הגשמי את בהירותו ולתופסו לזה מורה הכתוב באצבע המה משוטטים בכל הארץ כלומר אותן שבעה עינים המה בהתלבשות בכללות מדריגות מרום המעלות עד מדריגה התחתונה אפי' בארציות גם שם המה מלובשים ומשם יכול המשכיל להשיגו יתברך ולתופסו כי מחשבתו קודש ניכרת מתוך מעשיו ולכוונה זו צמצם הקדוש ב"ה אורות נפלאים ורמים במדרגות התחתונים בכדי שהחי יתן אל לבו ובכל מקום שנותן עיניו לראות ושומע דבור איש לרעהו וכמוהו מן הסבות הנוהגים בעולם אל יתן אל לבו לראות גשמיות הדברים כי אם אלהות המלובש וגנוזה לשם ליתן עצות לנפשו לעבודת גבוה בלקחו משם רמיזא דחכמתא וכל הנקרא בשמי לכבודו ברא ויצר ועשה הכל בשביל קלוסו ושבחו ואין שום דבר בעולם לבטלה ח"ו רק הכל מורה על פועל חכם שפעל ועשה בעולמו ככה ומכל פרטי הנבראים והצומחים והדוממים משער בעצמותו סימני החכמה ואורותיו הבהירים לשום לנפשו איך שנתפשטו מדותיו הקדושים שפי' למדריגות כאלו והנה המדות בכלל שש המה נפלאים בעיני המשכיל לקשטם ולתקנם וע"י קישוטם ותיקונם גורם השפעה מכללות ו' קצוות למדה השביעית היא השכינה. ולזה אפשר שרמז בז"ח וימד שש שעורים ירצה לרמוז ו' המדות שבאמצעותם כל או"א משער בלבו רוממות אלהותו ית' ולזה פי' נטל חד קו המדה ועביד משחתא ומדד שית סטרין דאתחזיין לה והכוונה שית סטרין הן המה ו"ק במדה ומשקל אצל הצדיק ומשער בקרבו לבלתי עשות קטן וגדול כ"א מה שנוגע אל תיקוני השכינה וכל פרטי מעבדיו והשתדלותו בהם להעלותם לשורשם ואחדותם ואינו מניח התפשטותם לקליפיות ח"ו רק אל זה משים רוחו ונפשו וימד שש סטרין דאתחזיין לה דייקא כמבואר. וכזה אפשר לרמוז בכתוב שאו שערים ראשיכם לרמוז האמור באמצעות שש הקצוות שכל אחד ואחד משער בלבו יתכן להם שאו ראשיכם היינו עולמות עליונים נקרא ראשיכם תגרומו יחודים ועליה בהם ובהיות כן מעשיו והתאמצות של צדיק למדוד ולשקל בפלס מאזני שכלו שית סטרין דאתחזיין לה לשכינה לבנות ולתקן קומתה להיות כלי מוכשר לקבלה אזי לעומת הכנתה הצדיק עליון אתא וטעין ברכאין וקידושין להשפיע בה משפע ברכה עליונה וזהו אשרי אנוש יעשה זאת ודאי להכינה ולסעדה ובן אדם יחזיק בה כלומר יחזיק בה' אחרונה כי לפעמים אפי' בעשיות מעשה המצות גורם לה השפעה העליונה רק שהוא מעט הכמות לשהות בתוכה זמן רב כ"א תיכף ומיד כלה ונפסק בחי' יחודו לזה רומז ובן אדם יחזיק את בחי' יחודו בה' אחרונה זמן רב להשהות המוחין בשכינה: