וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר [אֵלַ֔י] אַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ׃
אור המאיר
ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך. ואיתא בז"ח דהא בכל אלין לא יכילא לאעלא לגבי עלמא דאתי הה"ד שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך והמשכיל על דבר ימצא טוב הוא הדבר אשר דברתי כי באמת בהעדר המשכילים להעלות ולהגביה התפשטות ו"ק לשורש מקומם אשר היה שם אהלה מתחלה נמצא לריק טרח ופעל חכם העולם לברוא ככה בעולמו הכל בכדי להחזיר מחשבה הנאצלה למקומה הרמתה כיון שכל עצמם של התחתונים להשיג מחוז חפצם הגשמיים ולהוטים ובהולים יומם ולילה אחרי פרנסתם ומותרות תענוגות בני אדם ועבודת הבורא שכוח מלוח לבם ולערך תבונתם וחסרון ידיעתם א"כ איפוא במה תוכל מחשבה הנאצלה לשוב למרום שבתה מקומה הראשון לזה רמז בזוהר חדש דהא בכל אילין לא יכולת לאעלא לגבי עלמא דאתי ורבות בני עמינו טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וחיל ורעדה יאחזון ממורא ופחד הנ"ל וכי כך עלה במחשבה לבראות העולם בשבילם אם כמעשיהם כן הוא אמנם דור אשר הכינו את לבם לדרוש אחדותו ויחודו יתברך כמבואר מתפארת השכינה עם כל צדיק וצדיק לומר שש השעורים נתן לי כלומר ברוב חכמתו והרחבות דעתו משפיע בי שפע וברכה מכלליות שש הקצוות הנק' שש שעורים כמדובר כי אמר יאמר בלבו אל תבוא ריקם אל חמותך כלומר כל עצמו והשתדלותו עבור השכינה להחזיר מחשבה הנאצלה לקדום המחשבה לזה דוה לבו בקרבו של צדיק תמיד יומם ולילה וזהו כי אמר הצדיק אומר תמיד אל השכינה אל תבואי ריקם אל חמותך היינו עלמא דאתי עולם הבינה כנז' ודו"ק: