קישורים על שמות יג:ה

בפסוק והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך ואחר כתיב מצות יאכל את שבעת הימים. והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך להבין נראה להקדים מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ שמרה נפשי כי חסיד אני ואמרו חז"ל ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה וידוע שהמדות נקרא ידים חו"ג תרין דרועין כאשר ביארתי מזה במקום אחר והוא לרוב צדקו ובהירותו הכניס את עצמו עם פרטי מדותיו למדריגות התחתונים המכונים לדם ושפיר ושליא דברים המאוסים ומגועלים וכל עצמו ומגמתו של צדיק כ"א להעלות משם איברי השכינה השוכנת עמהם בתוך טומאתה ובפחיתת של המדרגות גם שם יש איברי השכינה לטובתם של נשמותיהן של הצדיקים בהיות מעלים את השכינה ממדריגות כאלו אזי שכרם נכון לפניהם כפלי כפליים וגורמים תוספת תענוג להיותם מתחסדים עם קונם. ולזה אמר דוד המלך עליו השלום ולא חסיד אני וכו' וידי הכינוים לבחי' המדות הכנתי את ראשי ורובי עמהם במדריגת התחתונים כמו דם ושפיר ושליא והכל כדי לטהר אשה יראת ה' לבעלה והיינו העלאות נ"ק ממקומות הנמוכים למרום שבתם למקורם אמנם לא מצינו מכל דורות הראשונים שישבחו א"ע עם עובדא כזה כ"א דהע"ה ושלמה בנו רצה ג"כ להכניס א"ע להעלות כל המדרגות הנמוכים ולא עלתה בידו כידוע אשר נשים הטו את לבו ובאמת עבירה גדולה לפטוחי הערך כערכינו עתה בדורות הללו יעלו על הדעת להכניס א"ע במתכוין למדרגות התחתונים בכדי שיעלה ויגביה משם איברי השכינה לזה אפשר לרמוז בכתוב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי וגו' שהם מורים ז"מ הפכיים ואני אמרתי טעם לשבח איך מרומזים בכללותם כל זה"מ כנעני כנוי לאהבות רעים והחתי לשון חתת יראות רעים והאמרי לשון התפארות עש"ה את ה' האמרת ופירושו לשון התפארת וכמהו השאר מורים על ז' מדות הפכיים לזי"ה הקדושים ורומז הכתוב והיה נודע כל מקום שנאמר והיה משמעו לשון שמחה כלומר שמחה לפניו יתברך בהיות לו לאדם זה השכל להבין ולהשכיל לבלתי יכניס א"ע במתכוין אל מדריגות התחתונים בכדי להעלות משם נ"ק כ"א כי יביאך ה' אל ז' מדות הפכיים והיינו הכנעני והחתי וגו' שיתקן אותם להעלותם לשורשם והוא יתברך יודע אם יכול לעמוד בקיומו ולא יפנה לגרור אחריהם ח"ו לאפוקי האדם אינו רשאי להכניס א"ע כי הוא סכנה גדולה אולי ילכד במצודה חרמו של נחש הוא היצה"ר ולא די שלא יועיל בתקנתו להעלות משם איברי השכינה אף גם זאת שישאר שקוע לשם ח"ו עם ראשו ורובו ולכן טוב לו להזהר ולהשמר ויכפול שמירתו בגדרים וסייגים בכדי שאל יבא חטא לידו ואפילו נדנוד עבירה וזה עבודת האדם בעוה"ז כל ימי חיים חיותו ללחום מלחמת היצה"ר ולהבין א"ע בכל מיני קרבא נגדו לבלתי יהא בבחי' ז' מדותיו הקדושים שום מגע משבעה הפכיים ולזה רומז הכתוב מצות יאכל את שבעת הימים מלת מצות משמעו לשון מצותא ומריבה כלומר אזהרה לאדם שיחבר וייחד מצותא ומריבה את שבעת הימים המה ז' מדותיו הנקרא ימים צריך האדם להלביש א"ע בכל מנא קרבא כל ימי חייו ללחום ולדחות מהם כל מום משבעה ההפכיים כמדובר ולדבר זה צריך האדם לזכך א"ע בזיכוך גדול מאוד להשריש בקרבו אלהות ואל יפנה אל מדעת אפילו רגע אחד וזהו שנאמר בכתוב אזהרה לצדיק והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך ותשריש הקדושה בקרב לבך וכל כך למען תהיה תורת ה' בפיך ירצה ללמוד לאדם דעת ומזכיר אותו להיות הפה והלשון כלי מוכן לדבר תמיד דיבורי תורה כלומר בכל שפותח פיו לדבר אפילו דבור איש לרעהו מעניני צרכי גשמיות המוכרח בהם שבלתי אפשרי זולתם עכ"ז יהיה פיו ולבו שוים לכוון את לבו לשמים וזהו למען תהיה תורת ה' בפיך תמיד בכל עת ובכל שעה ורגע ואז טוב לו בזה ובבא:

והיה כי יביאך ה' וכו' שבעת ימים תאכל מצות וכו' והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי וכו' והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ה' בפיך וכו' ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ופי' רש"י על והגדת לבנך בבן שאינו יודע לשאול הכתוב מדבר והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה. ובפ' שני' נאמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ופירש"י זה תינוק טיפוש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת ואח"כ נאמר והיה לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך וכו' יש לדקדק למה אמת בפ' הראשונה כיבר הכתוב מתינוק שלא יהי' יודע לשאול כלל ובפ' שני' דיבר הכתוב מתינוק ששואל מה זאת אלא שאינו יודע להעמיק השאלה ולא להיפך או לכלול שאלת התם ושאינו יודע לשאול בפ' אחת וע"כ שבפ' ראשונה מדבר בענין שלא יהי' להתינוק דבר חידוש לשאול ופ' הב' מדברת בענין שיהיה לו דבר חידוש שישאל מה זאת וזה צריך ביאור מה בין זו לזו גם מ"מ בפ' הראשונה נאמר והי' לך לאות ופ' שניה נאמר סתם והיה לאות גם מה שדרשו חז"ל לך לאות ולא לאחרים לאות יש להבין שמשמעות הכ' מורה פשוטו דמלת לך קאי אתרווייהו שיהי' לך לאות על היד וגם לזכרון בין העינים והרי בתפילין של ראש אדרבה המצוה שלא יכסה אותם כמו שדרשו חז"ל מפ' וראו כל עמי הארץ שזו תפילין של ראש עוד יש לדקדק מדוע שינה הלשון שבפ' הראשונה כ' ולזכרון בין עיניך ובפ' שניה נאמר לטוטפות בין עיניך ולא נאמר לשון אחד בשניהם עוד נשים לב באמרו למען תהיה תורת ה' בפיך הלא עיקר שתהיה תורת ה' באדם הוא בלב ובמוח גם יש להבין באמרו ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה וכו' שעל מה נאמרה אם על אכילת מצה אין שייך לקרותה חוקה כי אכילת מצה הוא מצוה שיש טעם באכילתה גם היה לו לכתוב ושמרת קודם והיה לך לאות ואם נאמר על תפילין מהו מימים ימימה שפי' משנה לשנה הלא תפילין זמנם בכל יום ונראה לומר בכל זה ע"פ מאמר חז"ל ששבת וי"ט פטורין מן התפילין מפני שהם עצמן אות והאות של פסח הוא אכילת מצה וא"כ מה שאדם עושה בהתפילין כל ימות השנה דהיינו שממליך עליו מלך מ"ה הקב"ה ועל כל העולמות ומקבל על עצמו עול מלכותו ית"ש על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו צריך לעשות ג"כ בשבת וי"ט להמשיך על עצמו קדושה עליונה ולקבל על עצמו עול מלכותו ית"ש כמו בהנחת תפילין אף שבשבת וי"ט יכול להמשיך קדושה עליונה יותר מבימות החול מכל מקום הכל הוא ע"י שממליך את הקב"ה על כל העולמות ומקבל ע"ע עול מלכותו ית"ש רק שבחול עושה זאת ע"י הנחת התפילין ובשבת וי"ט ע"י פיו בשבת ע"י הקידוש ובפסח ע"י אכילת מצה שהיא אות ומזה נבוא לביאור הכתובים שבעת ימים מצות תאכלו כדי שתקבל על עצמך עול מ"ש ע"י אכילת מצה כמו ע"י התפילין שאכילת מצה נקראת אות כמו תפילין והגדת לבנך כלומר כאן אין הבן יכול לשאול מה זאת שהרי אינו רואה שום דבר רק שאוכלין ושותין ושמחים לכן אתה תפתח לו זאת שאנו צריכין לקבל עלינו עול מלכות שמים ע"י אכילת מצה כמו כל השנה ע"י התפילין ולכן אמר הכתוב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות שאינם רואים שום דבר אלא שאוכלין ושותים ושמחים ולזכרון בין עיניך פי' מחמת שאינו עושה שום מעשה שייך לשון ולזכרון שיזכור עתה בפסח מה שהוא פועל כל השנה בהנחת התפילין בין עיניו ולזה גמר אומר למען תהיה תורת ה' בפיך פי' שתקיים תורת ה' דהיינו שתקבל עליך עול מלכות שמים תעשה זאת בפיך פי' ע"י אכילתך המצה ואמר עוד ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה פי' שתשמור החוקה הזאת של תפילין ע"י אכילת המצה כפסח שהוא מימים ימימה דהיינו משנה לשנה מפסח לפסח אבל בשאר ימות השנה צריך אתה לשמור החוקה של תפילין ע"י הנחת תפילין ממש ובפ' השניה הכתוב מדבר בהנחת תפילין של כל השנה לכך כתוב כי ישאלך בנך וכו' ופירש"י זה תינוק טיפוש שאינו יודע להעמיק שאלתו אבל לשאול סתם יודע מחמת שהוא רואה המעשה שאנו עושין דהיינו שרואה הנחת התפילין לכן שואל מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים שנהי' עבדים לו ית"ש וצריכים אנו לקבל עלינו עול מלכותו ע"י הנחת תפילין לכך נאמר כאן ולטוטפות בין עיניך שקאי על התפילין ממש.

והיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני כו' ועבדת את העבודה הזאת כו' שבעת ימים תאכל מצות כו'. יש להבין הטעם שתלה הכתוב מצות אכילת מצה בביאת הארץ והוא חובת הגוף בכל מושבותם. (ובקדושין דף ל"ז) הקשו שם רק מביאה דכתיב גבי תפילין ופטר חמור ולא הקשו ג"כ ממצה שבפרשה הראשונה. אך הנה כתי' ויוציאנו ד' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול כו' ואמרו רז"ל במורא גדול זהו גילוי שכינה והנה בחי' גילוי שכינה הוא בחי' ארץ ישראל כמבו' לי"ח. נמצא כי בשעת הגאולה הי' להם לישראל בחי' א"י ממש בכל מקום מושבותם כו'. וכך הוא הבטחה לישראל לעולם שבכל ליל פסח כבואם לאכול המצה והמרור וכל הסדר יזכו לעורר כן למעלה להמשיך עליהם בחי' גילוי שכינה וקדושה של מעלה וזהו בחי' ארץ ישראל כנ"ל. וז"ש והי' כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני וכו' ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה רמז להעבודה בארץ העליונה ואז שבעת ימים מצות תאכלו. וזהו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אוהל מועד יאכלוה שקדושת א"י ובהמ"ק ואוה"מ בא לכאן. וכן מבו' בתרגום יונתן שבשעת אכילת הפסח היו בארץ ישראל ע"ש: