קישורים על שמות כב:ל

לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין. בזה"ק פ' זו (קכא ב) לכלב תשליכון אותו לכלב ודאי דהוא דינא חציפא תקיפא על כלא וכו' דכ' והכלבים עזי נפש וכ' בהג"ה רח"ו ז"ל נוקבא דסט"א נקרא כלב הפך בכ"ל. ובזוהר הקדוש (בשלח סה א) איתא בשור וחמור יחדיו וכו' וכד מזדווגי כחדא נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב כו' מיד ויבא עמלק. דקליפת עמלק נקרא כלב דאותיות אמצעיות דשור וחמור ו' דשור מ"ו דחמור גימט' כלב כמ"ש בהג"ה רח"ו ז"ל שם. וכ' ראשית גוים עמלק שהוא ראשית דקליפה בזלעו"ז נגד כתר בקדושה וכאן פי' שהוא נוקבא דקליפה הפך בכ"ל. אך מצינו גם בזוהר הקדוש (תרומה קמח ב) האי נחש אזלא בתר רזא דאשת חיל ובעיא אשת זנונים לאתתקנא גרמה כגוונא דילה ולא יכילת כו' ואת דילה ק' אתתקנא בתקונא דאת ה' כגוונא דקופא אצל בני נשא וכו' ע"ש. אמר גם כן דנוק' דקליפה אשת זנונים אותשלה ק' והיא זלעו"ז נגד ה' דשכינתא כקופא אצל ב"נ ופתח בלשון האי נחש וכו' והנחש הוא התחלת הקליפה שהיא ראשית ההסתה אף כי אמר וגו'. ובגמרא (סנהדרין קט.) איתא בדור הפלגה נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין ע"ש חשב ד' בחינת דקליפה שהם קו האמצעי זלעו"ז נגד קו אמצעי דקדושה. קוף נגד כ"ע בקדושה והוא נחש ראשית הקליפה. רוחות נגד רוח בקדושה שהוא ממדת ת"ת שמשם הרוח כמ"ש בזוהר הקדוש ר"פ זו (צד ב) יהבין ליה רוחא דאצילות מסט' דעמודא דאמצעיתא ואקרי בן לקב"ה וכו' והיינו ממדת ת"ת וכמ"ש (זח"א ריט א) דכר יהביה ליעקב דכ' בני בכורי ישראל. שדים נגד מדת יסוד בקדושה שהם שלו שדי (כמ"ש זח"ג יא ב) ואיתא (במדברי תורה תזריע ה) שהקב"ה שם שמו בישראל וכו' השי"ן שם באף והדל"ת ביד והיו"ד במילה ע"ש. ובקליפה שאין הערלה קרויה אלא לשמם וכו' (כמ"ש נדרים לא :) נחסר היו"ד ונשאר ש"ד. לילין היינו נוקבא דקליפה נגד מדת מלכות בקדושה. ובזוהר הקדוש תרומה אמר דאשת זנונים את דילה ק' כגונא דקופא דאזלא בתר ב"נ ובגמרא נחשב קופא בראשונה שהוא נגד כתר דקדושה וכמו שאמרנו. אך הענין דזה לעומת זה עשה אלהים וכמו בקדושה כ"ע איהו כתר מלכות המגיד מראשית אחרית כן לעו"ז בקליפה סוף מעשה במחשבה תחלה והנחש שהוא ראשית דקליפה איהו נוקבא דקליפה. ועל כן קופא הראשית וההתחלה וכן הנוק' את דילה ק' שהיא כקופא. וכן איתא בזוהר הקדוש (תרומה קנב א) ק' לא מתיישבא כלל בדוכתא בעלמא וסימניך איש לשון בל יכון בארץ ע"ש ופסוק זה נדרש (ב"ר ר"פ כ) על הנחש איש לשון זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו. והיינו שאות של הנחש ק' והיא כקוף וכמו שנחשב בגמ' בחינת הראשונה דקליפה. וכן הוא גם כן קליפת כלב ראשית גויים עמלק פנימיות משור וחמור כאמור שהוא ראשית דקלי' אשר קרך שהצנינך והפשירך והוא ממש כמו הנחש שתחלת הסתת הנחש היה אף כי אמר אלהים וגו' כאמור מה בכך שאמר אין סכנה בדבר אם תעבור על מאמרו ופקודיו. ואחר כך אמר לשון הרע על בוראו כי יודע וגו' מאילן הזה אכל וברא העולם שהוא מינות וכן דרך עמלק יצרא בישא. וכן הוא בסוף מעשה ואחריתו וגו' נוקבא דקליפה כל"ב היפך אותיות בכ"ל דקדושה. כגוונא דאשת זנונים דבעיא לאתקנא גרמא כגונא דאשת חיל וכאמור. וז"ש בזוהר הקדוש כאן דאיהו דינא חציפא דינא תקיפא יתיר מכלא. חציפא היינו כלב עז נפש והיינו מצד שהיא בחינת נחש ראשית גוים. ודינא תקיפא היינו מצד שהיא נוקבא דקליפה ועל דרך שאמרו (סוטה יז.) איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיפא מדאיש האי מצרף וכו' דאותיות אש דאשה מצורפים וז"ש על בחינה זו דינא תקיפא יתיר מכלא. וזה שאומרים מקודם קריבו לי ע"ד שאמר בזוהר הקדוש כאן דכתיב הכא ואנשי קודש תהיון לי וכ' התם כי עם קדוש אתה לה' אלהיך התם לעילא והכא שכינתא וכו' וע"ד ואני קדש תהיון לי ודאי. ואחר כך כ' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ואיתא במכילתא הובא ברש"י אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה ויש לומר שמרמז הכ' בשדה ע"ד שכתוב בזוהר הקדוש (ח"א קכב א) דאית שדה ואית שדה אית שדה דכל ברכאן וקדושין ביה שריין שדה אשר ברכו ה' ואית שדה דכל חירוב ומסאבו ושיצאה וקטולין וקרבין ביה שריין וכו' כי בשדה מצאה. דהשכינה נקרא שדה חקל תפוחין קדישין שדה אשר ברכו ה' ונוקבא דס"א גם כן נקרא שדה כי בשדה מצאה וז"ש ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה בשד"ה דייקא שדה דקליפה. וזה שאומרים קריבו לי בחינת שכינה וכמו שאמרנו במ"א במ"ש דאני בחינת כנסת ישראל שכיון שאומרים וקוראין בתורה אני הוי"ה וזה אומר הישראל היינו בחינת כנסת ישראל ה' שהוא לבן של ישראל השוכן בתוך בני ישראל. וכן יש לומר ואנשי קדש תהיון לי זהו בחינת שכינתא וכן קריבו לי. לי בחינת כנסת ישראל חזו חילי דלית דינין דתקיפין היינו קליפת כל"ב שהוא נוקבא דסט"א שהוא דינא תקיפא מכלא כמ"ש בזוהר הקדוש וכמו שאמרנו שהוא אש דאשה דמצרף. ואחר כך אומרים לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין היינו קליפת כלב שהוא ראשית דקליפה ראשית גויים עמלק שעז"א בזוהר הקדוש דאיהו דינא חציפא וכמו שאמרנו שהוא מצד שהוא נחש דקליפה. ועמלק תמיד מקטרג על ישראל כמו שאמרנו במ"ש שהיה חותך מילותיהם וכו' טול מה שבחרת שאומר שבישראל נמצא גם כן הפוגמים בקדושת צדיק יסוד עולם והמן מזרעו אמרו (מגילה יג סע"ב) ליכא דידע לישנא בישא כהמן וכל לשון הרע וקטרוגו היה לפני השי"ת כמו שנת' כ"פ. וזהו כלבין דחציפין דעמלק היה העז פנים שנלחם בישראל אף דשמעו עמים ירגזון. וזה זוכין על ידי התגלות מצחא ורצון דעתי"ק וכמו שאומרים והוא אזמין עתיק יומין וכו'. וכן סדר החדשים שבט נוצר באות צ' בלעיטה והיינו לתקן האכילה שיהיה בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו ולתקן קדושת צדיק יסוד עולם. שהכל בא לתקן פגם הנחש שהיה באכילה ואחר כך הטיל בה זוהמא. ומדת צדיק מנגד לקליפת עמלק שמקטרג על קדושת ישראל בבחינת צדיק יסוד עולם ואומר טול מה שבחרת כאמור והוא כלב חציפא מכלא. ולעומתו יוסף הצדיק שגדר את הערוה ואיתא (ויקרא רבה פ' כד) כל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. והוא אות ק' דקדושה כמ"ש (שבת קד.) קו"ף קדוש. ובא אחר כך חודש אדר שנוצר באות ק' כמ"ש בס' יצירה והיינו קוף קדוש שהוא היפך קליפת עמלק שהוא כקופא דאזל בתר בני נשא והוא איש לשון בל יכון בארץ ויכול להיות בו מחיית עמלק. וכן בשבת יש בו מחיית עמלק ועל כן אומרים במוצאי שבת ליהודים היתה אורה ושמחה שזה נאמר אחר מחיית עמלק:

לבר נטלין כו' הני כלבין דחציפין היינו קליפת עמלק שנקרא כלב (כמו שנת' כ"פ) ואין נופל אלא ביד זרעו של יוסף (כמ"ש ב"ב קכ"ג :) וס"ג דשבת של יעקב אבינו ע"ה והוא אמר וכי יש לי כל ומדת כל איתא (זח"א לא סע"א) הוא יסוד עולם כי כל בשמים ובארץ וכתרגומו די אחיד בשמיא וארעא ומרמז שמשפיע קדושה גם הגוף שנקרא ארץ וכמ"ש בגמרא (סנהדרין צא :)ועל זה אמר יעקב אבינו ע"ה יש לי כל והיינו דיעקב אבינו ע"ה מרכבה לכל קו האמצעי. וזהו די אחיד בשמיא וארעא דכמו שהשמים בהירים וזכים כן גם הגוף בקדושה. ויעקב הוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן שמופיע מכ"ע ת"ת ויסוד למדת מלכות כנסת ישראל שנקרא ארץ וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם) וז"ש בזוהר הקדוש פ' זו (קעה ב) והבריח התיכון וגו' מבריח מן הקצה אל הקצה דא הוא יעקב קדישא כו' דאחיד להאי ואחיד להאי כו' לעתי"ק ולז"א. דבאאבינו ע"ה כ' וה' ברך את אברהם בכל והיינו לאחר נסיון עשירי שנשלם במדתו בכל העשר מדות וכמ"ש בזוהר הקדוש עמה שנאמר בא בימים ביומין עלאין כ' אחר כך שברכו השי"ת בכל במדת כל. ונדרש מזה (סו"פ א דב"ב) שהטעימן בעולם הזה מעין עולם הבא שלא שלט בהן יצר הרע ואוכל מכל והוא שבהסעודה הטעימו יעקב אבינו ע"ה מעין עולם הבא וכמ"ש (ב"ר פ' סז) מכל טוב שהוא מתקן לעתיד לבא. אבל יעקב אבינו ע"ה אמר וכי יש לי כל שהוא מרכבה לכל קו האמצעי כנ"ל. ועל ידי זה מכניס קדושה גם לגוף שנקרא גם כן ארץ וכמ"ש בגמרא ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. ובזוהר הקדוש פ' זו (קנז א) ורזא דא ויתרון ארץ בכל היא האי כל איהו רוח לההוא גוף וכו' והיינו דמדת כל הוא יתרון של מדת ארץ שהוא כנסת ישראל וכן הגוף שנקרא ארץ כנ"ל. והוא יעקב אבינו ע"ה שהוא מסט' דעמודא דאמצעיתא ומשם בחינת הרוח וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב צד ב) וז"ש דאיהו רוח להאי גוף. וההמשכה על ידי יוסף שהוא נק' גם כן נהר כמ"ש (זח"א קצד א) דיוסף מרכבה למדת צדיק יסוד עולם שהוא גבור הכובש את יצרו ונקרא קדוש כמ"ש (ויקרא רבה פ' כד) שכל הגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש ושורש הקדושה של יעקב אבינו ע"ה כש"נ והקדישו את קדוש יעקב ומכניס קדושה לגוף כנ"ל. וז"ש בזוה"ק ודא הוא דאיקרי כל בשר וע"ד כ' יבא כל בשר להשתחות וגו'. והיינו דכל בשר נקרא הגוף שנקרא בשר אדם שהוא לבוש האדם שהוא הנשמה (כמ"ש זח"ב עו א) והוא הגוף גם כן מלא קדושה ויבא להשתחות ועל כן לא נאמר כל רוח או כל נשמה כמו שדקדק הזוהר הקדוש. ועל כן עמלק ועשו שמקטרגים על קדושת גופי ישראל נופלים ביד זרעו של יוסף שמברר שכל גופי ישראל מלא קדושה דכל מאן דאתגזר איקרי צדיק ונת' כ"פ. ובשבת כנס"י מתעטרא באבהן כמ"ש (זח"ב רד א) והיינו שמופיע בישראל בהג' סעודות קדושות האבות ובס"ג שכנגד יעקב אבינו ע"ה שלימו דאבהן ומוסף שבת כנגד מדת יוסף ומדת כל (כמ"ש זוה"ח תולדות) אומרים לבר נטלין וכו' שכבר נסגר פיהם מלקטרג על קדושת הגוף של ישראל:

לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין. בזוהר הקדוש (בשלח סד ב) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אינון תרין כתרין שמאלא דאחידן בהו עמין עכו"ם דאקרון שור וחמור והיינו דכתוב ויהי לי שור וחמור כו' וכשישראל זכאין משלחי להו ולא יכלי לשלטאה עלייהו הה"ד משלחי וגו' וכד מזדווגי כחדא מבין סט' דלהון נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב כו' דשור וחמור הם הב' קליפות דעשו וישמעאל שמהם נסתעפו ע' הקליפות ל"ה מימינא ול"ה משמאלא כמ"ש האריז"ל. וקליפת ישמעאל הוא התאוה וחמדות רעות ועל זה מרמז חמור שכן כ' במצריים אשר בשר חמורים בשרם וגו' כי היו שטופי זימה וכן כ' שבו לכם פה עם החמור ודרשו (יבמות סב.) עם הדומה לחמור והם היו אליעזר וישמעאל (כמ"ש ויקרא רבה פ' כו) ועבדים שטופי זימה כמ"ש (פסחים קיג :) שציוה כנען את בניו אהבו את הזימה וישמעאל בן שפחה ממצרים שקראו הקב"ה בן האמה ועל כן נמשל לחמור. וגם כל בעל תאוה עושה מעשה שטות ואיתא (מ"ר בלק) על אתונו של בלעם שזו הטפשות שבבהמה וכו' ע"ש וכן הלשון בגמרא (ב"ב עד.) כל אבא חמרא ופירשב"ם שוטה כחמור. וכן איתא (נדרים פא.) שאין מצויין לצאת ת"ח מבניהן משום דקרו לאינשי חמרי היינו שמתגאים על הציבור בחכמתם להחשיב הכל כטפשים. וחמור הטיפש שבבהמה כנ"ל. ותאוה מעשה שטות כמ"ש (סנהדרין קו.) שטים שנתעסקו בדברי שטות וכן איתא (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוחשטות שנ' כי תשטה אשתו. כי אין שטות גדול מזה כי הוא דבר מאוס כמ"ש (שבת קנב.) אשה חמת מלא צואה וכו' ושוטה זה מאבד עולמו בשביל רגע א' דתאוה מנוולת ועל כן נקרא קליפת ישמעאל דתאוה חמור. וקליפת עשו הקנאה ורציחה נקרא שור על פי מ"ש (ברכות סא.) דבהמה אית בה יצר הרע דקא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא וכנגדן אמר יעקב ויהי לי שור וחמור ואיתא (ב"ר פ' עה) שור זה יוסף כו' וחמור זה יששכר וכו' ואיתא בגמרא (ע"ז ה :) בזמן שעוסקים בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה כו' ואין מים אלא תורה כו' ואיתא (ב"ק יז.) על פ' זה משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים כו' אויביו נופלים לפניו כיוסף כו' וזוכה לבינה כיששכר ע"ש. כי יוסף היינו גמ"ח וצדקה וטוב לבריות היפך קליפת עשו שאמר (ב"ר פ' סג) ע"פ דם שנאת שנאת דמו של אדם בגופו והוא רע לבריות. ובעשו ועמלק כ' ולא ירא אלהים וביוסף כ' את האלהים אני ירא ועל כן איתא (ב"ב קכג :) שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף. ועשו הוא רוצח וגוזל וביוסף כ' ויכלכל יוסף ונקרא על שם זה כלכל (כמ"ש מ"ר ות' חוקת) שזן וכלכל הבריות והוא בקדושה נגד קליפת עשו ונקרא גם כן שור כמ"ש בגמרא. ויששכר בקדושה נגד קליפת ישמעאל שישמעאל עושה מעשה שטות כנ"ל. וביששכר כ' יודעי בינה וגו' ואיתא (יומא כו.) לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי כו' משבט יששכר וזהו העסק בתורה שזה חלק יששכר וכמ"ש (ב"ר פ' צט) יששכר חמור גרם כשם שחמור טוען את המשא כך ייששכר טוען את התורה (ובמדברי תורה שם) ויט שכמו לסבול עולה של תורה והוא היפך החמור דקליפה. שהוא כחמור למשוי והמשא מבטל התאוה ואיתא (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש היינו יצר הרע דתאוה שנקרא מנוול כנ"ל משכהו לבית המדרש להיות חשק וחמידו לאורייתא כמו שיושאר לעתיד (כמ"ש זח"א קלח א במה"נ) והעוסק בתורה וגמ"ח יצרם מסור בידם ב' היצרים כנ"ל. וז"ש (ע"ז זם) בתר הך דמשלחי רגל השור והחמור תדב"א לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי היינו להכניס ב' הכחות אלו לקדושה ולמשאוי היינו היגיעה בדברי תורה וכשור לעול כי העול ניתן על השור לכוף ראשו שלא יוכל לנגוח בראשו. ואמר בזוהר הקדוש דכד מזדווגי כחדא נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב כו' הרי אני מוסר אתכם לכלב מיד ויבא עמלק וכ' רח"ו דפנימיות דשור וחמור ו' דשור מ"ו דחמור גימט' כלב. וזהו קליפת עמלק שנובח בלא טעם והוא כנגד קדושת עתיקא שהוא למעלה מהשגת שכל אנושיי כך קליפת עמלק נגד השכל כמו שם אחר קריעת ים סוף דכ' שמעו עמים ירגזון ולא קמה עוד רוח באיש כמו שאמרה רחב והוא לא חש לזה. ואמנם בשבת יש התגלות עתיקא וביום השבת ההתגלות עוד בהעלם ובסעודה ג' שמתגלה מצחא דעתיקא שבאה בחינת עתיקא אל הגילוי היינו האור פנים אז נתבטל קליפת עמלק כי נתברר שישראל קשורים בשורש הקדושה ואז לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין שמתבטל קליפת עמלק שישראל זוכין שקשורים בשרש ובאור פני מלך חיים: