קישורים על שמות לה:א

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. הוא עדש"נ האספו ואגידה לכם וגו' הקבצו ושמעו וגו' ובב"ר צוה אותן על המחלוקת א"ל תהון כולכון אסיפה אחת וכו' והיינו דאז יוכל להגיד להם אחרית הימים. וכן כאן שרצה להגיד להם מצות השבת וציווי מלאכת המשכן הקדים ויקהל משה שיהיו כולם אגודה אחת והוא עדמ"ש (סוף עוקצים) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. עוז לעמו יתן היינו תורה שבכתב דכ' ה' יתן חכמה והוא עוז ותקיפות לישראל. ה' יברך ברכה היינו ריבוי השפעה בתורה שבעל פה (כמו שנת' פרה מא' ה) וכן כ' בריש ס' הבהיר ומפני מה התחיל התורה בב' כמה דאתחיל ברכה ומנלן דהתורה נקראת ברכה שנ' ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה ואין ים אלא תורה שנאמר ורחבה מני ים ע"ש. וזה קאי על תורה שבעל פה שהיא ארוכה מארץ מדה שהתורה שבכתב אותיותיה מנויות וספורות ויש לה מדה ואין להוסיף עליה אף אות א'. ואמר דזאת הברכה הוא רק ע"י השלום וכמ"ש (שלהי ברכות) ת"ח מרבין שלום כו' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך קרא הת"ח במקום זה בוניך ע"ש שנקראו ת"ח בנאין שעוסקין בבנינו של עולם (כמ"ש שבת קיד.) דהש"י בטובו מחדש בכל יום מע"ב ע"י חידוש הלכה שמחדש בכל יום וזה נמסר אחר מתן תורה לחכמים שהם מחדשין הלכות ואף שנראה שהחידושי הלכות בא במחלוקת וכמ"ש (קידושין ל :) אפילו אב ובנו כו' שעוסקין בתורה בשער א' נעשים אויבים זה את זה כו' מכל מקום מרבים שלום וכמ"ש (יבמות יד :) ללמדך שחיבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו. והיינו דאמת ושלום חד הוי כמ"ש בס' הבהיר ובזוה"ק (ח"ג יב ב) דאמת ושלום קשיר דא בדא. שכשמכוונין ע"ד אמת אז יש ביניהם חיבה וריעות ושלום שכולם מכוונין לדבר א' לדבר אמת ויודע שכנגדו ג"כ מכוין להשיג האמת. וכן במתן תורה כתוב ויחן ישראל וגו' שנדרש במכילתא כאיש א' בלב א' וע"י זה זכו להוריד השכינה לארץ ולמתן תורה. ושבת ברכת ה' היא תעשיר זו השבת (כמ"ש ב"ר פ' יא) והיינו שבשבת זוכין לברכה וריבוי בעשירות דתורה שבעל פה כשנ"ת כ"פ ובזוהר הקדוש (ח"א מז ב) יום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי. והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ולא יוכלו לזכות להברכה דתורה שבעל פה רק ע"י השלום כנ"ל. ועל כן הקדים להם לשבת שיקהלו כולם כאיש א'. וכן המשכן הוא מקום שיצא משם האור דתורה שבעל פה ע"ד מה שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים דבר ה' זו הלכה כמ"ש (שבת קלח :) וכן בבית המקדש היה לשכת הגזית שמשם יוצאה תורה לכל ישראל (כמ"ש סנהדרין פו :) וזה שאמר (ויקרא רבה פ' כד) ברכה מציון שנאמר יברכך ה' מציון. וכן כ' על הררי ציון כי שם צוה א' את הברכה. וכן הכהנים דכ' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. להם נמסר הברכה שעיקר הברכה הוא הריבוי בתורה שבעל פה שנמסר להם דכ' ובאת אל הכהנים הלוים וגו'. ולכן הקדים לפ' המשכן שהוא מקום להשראת שכינה וברכה ריבוי בתורה שבעל פה. ויקהל משם שקבצם שיהיו כולם כאיש אחד ועל ידי כן יוכלו לזכות לברכת הריבוי באור תורה שבעל פה. ואחר כך אמר להם השבת ומלאכת המשכן שהוא התורה שבעל פה שעל ידי זה עוסקין בבנינו של עולם שהוא המשכן לשכינה ות"ח דמשתדלי באורייתא זוכין בכל ימי המעשה להברכה דתורה שבעל פה ובשבת כל ישראל כת"ח ויכולים לזכות לתורה שבעל פה כשיהיה המכוון דבר אמת ויהיו כאיש אחד בלב אחד שהוא השלום כלי מחזיק ברכה:

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ולקמן כתיב ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמור זה הדבר אשר צוה ה' לאמר ויש להבין שנות הלשון והנראה ע"ד דבריהם ז"ל כל הנביאים נבאו בכה יתר עליהם משה שניבא בל' זה הדבר וההפרש פירשו קדמונים ז"ל אמת הדברים כי כאשר רצה הקב"ה לגלות לנביאים איזה בחי' נבואה לעומק המשיג וקוצר המושג היה צריך להלביש א"ע בכמה וכמה דמיונות בכדי שיהא להם תפוסה קצת במושכלות ואז יכלו להשיג את הנבואה באמצעות התלבשות הדמיונות יתיר עליהם משה רבינו אב הנביאים מצד גודל בהירות שכלו ועוצם הכרתו יכול להשיג ולתפוס את הנבואה בזה הדבר אשר דבר ה' בלתי שום אמצעות והתלבשות הדמיונות כ"א כאשר העידה עליו תורתינו הקדושה פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ועיין במקומה מה שבארנו שם ואולם ראוי לשים לב להבין הענין ולכאורה קשה הגם שמשה רבינו מצד בחינתו המעולה והבהירה נאות לו באמת לגודל ערכו להשיג ולתפוס אלה הדברים פה אל פה בלתי שום אמצעות אמנם מה יעשו כל עדת בני ישראל כל לרבות רבוי כתי בני אדם מגדולם ועד קטנם ואיך יתכן להם לשמוע ולהבין מה ידבר ומה יצוה דברי אל חי כאשר יצאו מפה אל פה ואין אמצעות בדבר הגם שהם נקרא דור דעה עכ"ז מעלות מעלות יש ואין דעתם דומה זה לזה ובפרט לכללות הדעת משה רבינו מי יכול לעמוד על סוף דעתו סתם ובפרט כאשר בא לגלות להם ענין הנבואה בלי התלבשות דמיון השוה אצלם לערך חלקי דעתם לאמר להם אלה הדברים אשר צוה ה' או זה הדבר אשר צוה ה' ואפשר להבין לזה בא התשובה בפתיחת דברו יאיר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ולכאורה תמיה על שנות טעמו בכל עת אשר יצוה דבר ה' על פי משה לא נאמר ויקהל כי אם בכאן אמנם זה הדבר אשר דברתי להיות שנאמר בכאן בלשון אלה הדברים אשר צוה ה' וכן לקמן נאמר זה הדבר אשר צוה ה' וכל זה מורה על בחינתו המעולה והמובחרת שבחינת נבואתו היתה יתיר על כל הנביאים שניבאו בכה ואם כן קשה הנ"ל לזה הוצרך להקהיל ולאסוף אותם תחלה אל בחינתו המעולה והזכה וזיכך אותם גם כן כערכו בתכלית הבהירות כמו שמצינו באמת שנקרא דור דעה ובפרט טרם החילו לדבר ולגלות להם איזה נבואה קיהל אותם אל בחינתו ומעתה תבין ותשכיל ויקהל משה תחלה את כל עדת בנ"י וזיכך אותם בתכלית הזכות ואח"כ ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ירצה שיכול לומר להם בלשון אלה הדברים וטרם החילו לדבר מוכרח לעשות אותם כערכו לבלתי צורך להלביש את נבואתו בהתלבשות הדמיונות כנזכר ואחרי עשות אותם להגביהם למעלה הרמה נאמר אח"כ ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה הדבר וגמר אומר אשר צוה ה' לאמר מוסב אלפניו ולפני פניו כלומר כן מצווה מהבורא ב"ה לצוותם ולהזהירם בתכלית הבהירות וזהירות שיוכלו לתפוס בחי' הנבואה בלי שום התלבשות ובלתי אפשרי כזאת כ"א להקהיל אותם תחילה לבחי' משה ואח"כ צריך כל או"א לעשות המצות לבחינת ערכו ולזה רמז קחו מאתכם תרומה לה' כל או"א לפי עוצם השגתו ודו"ק היטב:

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש ופי' רש"י והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידים אלא הן נאספים על פי דיבורו יש לדקדק בדברי הכתובים האלו מה זה לשון אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות וכי שייך בדיבורים עשי' וגם היה לו לכתוב אלה מצות אשר צוה ה' לעשות או אלה מעשים אשר צוה ה' לעשות וגם הסמיכות מה הוא שמירת שבת למלאכת המשכן ודרשו חז"ל לומ' שאין דוחה כו' כבר כתוב לעיל בפ' תשא בפ' ראה קראתי בשם בצלאל ויותר קשה כאן שכתוב לעשות אותם וכל מצות שבת הוא עיקר שלא לעשות כידוע לכל שכל אסורי שבת הם רק לאוין וגם קשה לשון רש"י ז"ל שאינו אוסף אנשים בידים רק הם נאספים על פי דיבורו קשה וכי קרא משה לכל אחד ואחד מישראל שיבוא לאסיפה זו הגם שיוכל לומר שציוה להכריז ע"י איזה אנשים היה לו לכתוב כך כמו שכתב לקמן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וכאן כתיב ויקהל משה משמע שמשה בעצמי אסף אותם וזהו קשה הבנה איך אסף אותם עפ"י דיבורו בעצמו ונראה לפרש עפ"י פשוטו כך דהנה מצאנו וראינו בכל דור ודור גם בדורות הללו כשיש צדיק בדור שמקדש עצמו ומזכך עצמו בכל אופני הקדושה ועוסק תמיד בתורה ובתפילה ובמצות ובמעש"ט לשם פעלם לה' לבדו לזה האיש נאספים בכל דור ודור אסיפת חבירים הרבה לשמוע ממנו תורת ה' ועצות טובות לעבודת הבורא ב"ה ושאר ענינים ולתפילה ג"כ מחמת שהצדיק הזה מאיר עיניהם בכמה ענינים איך לעבוד ה' באמת ובהתלהבות ומעורר אותם לתשובה שלימה וכך היה נהוג בימי התנאים ואמוראים שהיה להם ישיבות גדולות וזמן אסיפה בשבתא דריגלא לדרוש להם התורה ודרכי ה' באמת כידוע מדברי חז"ל בתלמוד בכמה מקומות בב"מ וב"ב ועיקר האסיפה היה בשבת כי בשבת יש להצדיק הזה קדושה גדולה והשגות גדולות בתורה ומוסר ויכול להורות לעם ה' דרכי ה' ע"פ דבורו הקדוש וטוב ולזה הצדיק יש לו אסיפה וקיבוץ חבירים כמעט בכל שבת ושבת אנשים וחבירים אחרים כי שבת נקרא שבת מלכתא ומלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה ר"ל כנ"ל שכל צדיק שמקדש פיו ולשונו בתורה ובתפילה אזי יש לו בשבת כח בפה לפרש תורה שבע"פ ע"פ תורה שבכתב וזהו פי' הכתובים הנ"ל ויקהל משה את כל עדת בנ"י ר"ל שזה היה מחרת יוה"כ שירד משה מן ההר בקדושה גדולה שקיבל בהר ארבעים יום ע"כ היה נאספים כל ישראל אליו מחמת שידעו שישמעו ממנו דיבורים קדושים תורת חדשות שלא שמעו עדיין מעולם וזהו שפי' רש"י ע"פ דיבורו הם נאספים ר"ל ע"פ שהיה לו דיבורים קדושים נאספים אליו מעצמם לשמוע ממנו תורת ועצות לעבודת השם וזהו פי' ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ר"ל כמו שאתם נאספים אלי מחמת שאתם שמעו ממני דבורים קדושים ותורת חדשות כן תעשו גם אתם לקדש עצמיכם בכל קדושת כדי שתהיה לכם ג"כ דבורים קדושים ותהיה יכולים לאסוף אנשים חבירים לקבל מכם תורת וקדושת ועצות לעבודת ה' וזהו הסמיכות ששת ימים כו' וביום השביעי יהיה לכם קודש ר"ל שיהיה לכם קדושה יתירה בשבת והיה לכם כח לקבץ ב"א להורות להעם הדרך ה' לעבודתו ית"ש.