קישורים על תהילים כג:ה

תערוך לפני שלחן נגד צוררי. בגמרא (יומא עו.) דרשו פ' זה על המן שירד לישראל ע"ש ודוד המלך ע"ה אמר זה על כל סעודותיו. אך הענין דכל סעודת מצוה כאכילת מן ועל אכילת שבת אמרנו שנמצא רמז לזה בגמרא (סוכה לט :) בכדי מן שנו דקרי לג"ס שבת מן. והוא דמכל האכילות הרשות יוכל לבא לידי קטרוג היצה"ר וכש"נ ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה וגו' וכמ"ש ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה וגו' וכמ"ש בספרי ע"פ זה. וכן בגמרא (ברכות לב.) ואכילת מן שהוא לחם מן השמים אין דבר רע על ידו ואינו מביא לידי יצה"ר. וכן מצינו בשלמ המע"ה שהיה סעודתו בהפלגה שכן אמרו כסעודת שלמה בשעתו ביקש הטריפני לחם חקי והיינו שהשי"ת יקצוב לו המזונות שנצרך לו לתורה ועבודת השי"ת וכל סעודתו היה לחם חוקו ועל כן נכתבה בפסוק ונעשה מזה דברי תורה לעולמי עד. והרי ביקש ריש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי. רק כל מה שהיה לו היה רק לחם חקו שנצרך לו לעבודה. וכן איתא (ביצה טז.) שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה וכו' ומייתי קרא הטריפני לחם חקי והוא שהשי"ת קוצב לכל אחד מישראל המזונות שנצרך לו לעבודתו ית'. וזה שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם בלשון רבים ואחר כך וברך את לחמך ואת מימך בלשון יחיד. דבעבודת השי"ת טוב יותר ברבים ועד"ש בתו"כ (ר"פ בחקתי) הובא ברש"י וכי כך הוא החשבון וכו' אלא אינו דומה המרובים העושים את התורה למעוטים דמרובים קדושתם יותר שכל א' מכניס קדושה בחבירו. וכן מצינו שהחלבנה ריחה רע ומנאה הכ' עם הקטורת שכשמתחבר עם י' סממני הקטורת גם הוא נותן ריח טוב ולמדו מזה (כריתות ו :) לתענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית ואביי יליף מדכ' ואגודתו על ארץ יסדה שכשהן באגודה נותן ריח טוב. וכן ערבה אין בו טעם ולא ריח ומרמז על ישראל שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים וא' הקב"ה שיוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרין אלו על אלו כמ"ש (ויק"ר פ' ל) וכעל ידי זה בגמרא (מנחות כז.). מה שאין כן באכילה אמר וברך את לחמך וגו' שאין חק וקצבה של אחד דומה לחבירו ולכל אחד קוצב השי"ת לחם חקו המזונות שנצרך לו לתורה ועבודה ויכול להיות דלזה אינו לחם חקו ואדרבה יזיק החיבור אחד לחבירו. רק לכל אחד יברך לחם חוקו וזש"נ לחמך ואת מימיך דייקא. ואחר כך א' והסירותי מחלה מקרבך מחלה היינו היצר הרע על דרך שדרשו (ויקרא רבה פ' טז) כל חלי זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר ודדרש. חלי מלשון מחלייא ליה. וכשהוא לחם חוקו מהשי"ת אין מביא לידי יצר הרע. ויש לומר דדייק מקרבך ממעיך עד"ש (תענית יא רע"ב) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש ע"ש וזהו מקרבך מתוך מעיים שלך. וזה שאמרו (ביצה שם) חוץ מהוצאת שבתות ויו"ט וכו' דהוצ' שבתות כל מה שמוסיף הוא בקדושה וכמ"ש האריז"ל דבשבת אף שאוכל להנאת הגוף הוא גם כן בקדושה. ועל כן אכילת שבת כאכילת מן וכן כל סעודת מצוה. דאכילה בקדושה אינו מביא לידי קטרוג יצר הרע. ועל כן דוד המלך ע"ה שנכתב עליו טענות מענין הנאת עולם הזה לא האמין בעצמו שיהיה כל סעודותיו אכילת מצוה בקדושה ועל כן א' (ירושלמי פאה פ"ד ה' ב) ואני בעניי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. ולכן ביקש תערוך לפני שולחן נגד צוררי שהשי"ת יהיה המעריך השולחן שיהיה לחם חקי ואז יהיה נגד צוררי דהיינו המעיקים וצוררים לנקודת ישראל שכן אמרו (ב"ר פ' טז) שכולם נקראו על שם מצרים על שם שמצירות לישראל. והוא דקליפת מצרים התאוה שהיא ערות הארץ וכל הנמצא מקליפת התאוה נקרא על שם מצרים דקליפה זו מעיק ומציר לנקודת ישראל. וכשהשי"ת העורך שולחן הוא נגד קלי' כמו שאמרנו מהאר"י הק' ז"ל מבקשים בסוף השבת גם על אכילות של ימי החול תערוך לפני שולחן שיהיה כל המזונות לחם חקי שיחקוק ויקצוב השי"ת שיהיה בקדושה ואז יהיה נגד צוררי דכיון שבא מהשי"ת הוא בקדושה:

תערוך לפני שולחן נגד צררי וגו' בזוהר הקדוש (פ' זו קנו ב) איתא ע"פ זה ודא איהו אתסדרותא דפתורא בההוא עלמא דהא כדין איהו עדונא כסופא דנשמתא אתהני בהו בעלמא דאתי. וכי פתורא אית לון לנשמתין. אין כו' מפרש פסוק זה על הסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים כמ"ש (פסחים קיט :) וכן נראה ממה שאמרו (יומא עו.) כוסי רויה ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי רכ"א לוגא מחזיק כו' והיינו בסעודה שעתיד השי"ת לעשות לצדיקים וכמ"ש (פסחים שם) דאומר לו לדוד טול וברך א"ל אני אברך כו'. והוא כמ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' תשובה ה' ד) שההשגות גבוהות וידיעת השי"ת מה שלא יוכלו להשיג בגוף השפל זה שקראוה חכמים סעודה ע"ש ואף שהראב"ד השיגו בזה וכתוב דאם זו הסעודה אין כאן כוס של ברכה וכ' דטובה היתה לו השתיקה. כדברי הרמב"ם מפורש במדה"נ (זח"א קלה ב) עש"ב ומה שתמה על הכוס כמו שהסעודה מרמז שיזכו להשיג השגה שלימה ונזונין מזיו של מעלה וכמ"ש במדה"נ כן הכוס יתכן שיהיה ענין סודות עמוקים וכמ"ש במדה"נ על יין המשומר אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים ע"ש (ובמא נת' ענין הכוס) ועל זה אמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי על פי מ"ש (שבת קנג.) אלו ואלו יושבין הללו אוכלין והללו רעבין הללו שותין והללו צמאין שנאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו'. וזהו נגד צררי. וכן כ' אחר פסוק והיה מדי חדש וגו' שפי' כאן בזוהר הקדוש ובשבתי וכו' מתפשטאן וסלקין למיחמי ביקרא דמאריהון כו' כתיב אחר כך ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי ומפרש בגמרא (עירובין יט.) שפושעים והולכין לעולם ע"ש וזהו נגד צוררי. ואמר זה דוד המלך ע"ה שהיה מתפחד ממה שהיה עליו טענות. ודואג דכ' ביה אביר הרועים אשר לשאול שהיה אב ב"ד (כמ"ש שוח"ט תהלם ג) ואחיתופל שקראו אלופי ומיודעי (כמ"ש סנהדרין קו סע"ב) והם פסקו עליו שח"ו אין לו תקנה. ונתיירא מהגהינם שאף ריב"ז נתיירא ואמר ואיני יודע באיזו מוליכים אותי (כמ"ש ברכות כח :) ועל זה אמר דוד המלך ע"ה גם כי אלך וגו' שבטך ומשענתך וגו' שמהשבט יהיה נעשה משענת וכמ"ש בגמרא ומדרש (שמות רבה פ' ז) מעין ישיתוהו שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן וכ' בסה"ק דלעתיד יתקדש גם הגיהנם בקדושת ג"ע. וכ' גם ברכות יעטה מורה שמצדיקין הדין ואומרים רבונו של עולם יפה דנת יפה זכית יפה חייבת כו'. וזהו כי אתה עמדי שאף בגיא צלמות גם כן אזכה להכיר שמך ולשבח לפניך קילוס נאה כזה וכמו ששמעתי מחסיד אחד שאמר לפני פטירתו שאינו מפחד מגיהנם כיון שיזכה שם לומר שבח כזה לפני השי"ת יפה דנת וכו'. ויהיה נעשה מהשבט משענת והמה ינחמוני. ואיתא אחר כך תערוך לפני שלחן וגו' שאזכה אחר כך לסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעולם הבא וכאמור. והזכיר כאן קדושת ג' האבות ואמר כסדר קדושת הג' סעודות דשבת. דשבת מעין עולם הבא בא מתעטרא באבהן (כמ"ש זח"ב רד א) ולעולם הבא דוד המלך ע"ה שהוא מרכבה למדת מלכות ומתעטרא בג' אבהן וכמ"ש (שם לא א) מלכותא קדישא לא קביל מלכו שלימתא עד דאתחבר באבהן כו' (ונת' במ"א) ואמר תערוך לפני שלחן וגו' נגד יצחק אבינו ע"ה שעל שמו נזכר הסעודה כמ"ש (פסחים קיט :) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק כו'. וביצחק מצינו קדושת סעודה ביחוד שאמר ועשה לי מטעמים וגו' וכנגדו נחשב סעודת ליל שבת ונגדה כ' בפירוש אכלוהו היום שמתלתא היום נדרש (שבת קיז :) לג' סעודת שבת ולא נכתב לשון אכילה רק בהיום א'. דשנת בשמן ראשי נגד אברהם אבינו ע"ה דשמן הוא אור ועד"ש (מתן תורה תצוה ה) מה היונה הביאה אורה לעולם כו' והיינו העלה זית שהביאה וא' (ב"ר פ' ב) יהי אור זה אברהם מי העיר ממזרח צדק א"ת העיר אלא האיר. וכן שמן מורה על חכמה (כמ"ש מנחות פה :) ואברהם אבינו ע"ה בו התחיל הב' אלפים תורה והיה הראשון שקיים ולמד כל התורה ואיתא (ב"ר פ' סא) שזימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. ואמר בשמן ראשי עדש"נ כשמן הטוב על הראש. דאברהם אבינו ע"ה זכה לבחינת זקן שהוא עתיק יומין בחינת כתר על הראש כידוע (ונת' כ"פ). ואחר כך אמר כוסי רויה נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה ועל פי מ"ש בס' יצירה (פ' ג) דחשב שלש אמות אמ"ש בעולם אויר מים אש אמ"ש בשנה חום קור ורויה חום נברא מאש קור ממים ורויה מרוח מכריע בינתים ופירשו חום תקופת תמוז קור תקופת טבת ורויה אויר ממוצע בתקופת ניסן ותשרי ונראה דאף דבכ"מ מים מרמזים על חסדים ואש על גבורות כידוע בזוהר הקדוש. כאן אש מרמז לקדושת אברהם אבינו ע"ה שמדתו אהבה כש"נ אברהם אוהבי ובאהבה גם כן מצינו רשפיה רשפי אש שלהבת יה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו'. וכן אברהם אבינו ע"ה אחר כל הנסיונות כ' כי עתה ידעתי כי ירא אלהים עתה דשלימות האהבה כשהיא מבחינת אש. ומים מרמז לקדושת יצחק אבינו ע"ה שמדתו היראה והיא אינה בשלימות רק כשבא מן האהבה (ונת' במ"א) ואמר בס' יצירה שמים נבראו מאש וארץ נבראת ממים והוא על דרך מ"ש בפרדר"א (פ' ג) דשמים נבראו מאור לבושו כו' שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים וגו' והראץ נבראת משלג כו' שנאמ' כי לשלג יאמר הוא ארץ ע"ש ואור היינו אש ושלג מים והיינו כמו שאמרנו דאש רמז לאברהם שהוא בחינת האור וכנ"ל. ואויר מרוח מכריע בינתים ואחר כך אמר ורויה מרוח מכריע בינתים והוא כנגד מדת יעקב אבינו ע"ה שהוא עמודא דאמצעיתא וכנגדו אמר כוסי רוי"ה. והזכיר כאן סדר קדושת האבות כסדר ג' סעודות שבת שחשב האריז"ל דליל שבת ליצחק ובבוקר סעודתא דאברהם וס"ג דיעקב. וז"ש בזוה"ק אחר כך ובשבתי כו' למחמי ביקרא דמאריהון כו' ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות וגו' דבשבת משיגים בג' הסעודות קדושת ג' האבות ומתעטרא באבהן ובס"ג זוכין לקדושת יעקב אבינו ע"ה ויבא כל בשר להשתחות (ונת' מא' יב). ואמר בסי"צ דשבע כפולות בהם נוצר ז' ימים בשנה וי"ב פשוטות בהם נוצר י"ב חדשים בשנה ושלש אמות אמ"ש כנגד ג' ראשונות והוא כמ"ש (ב"ר פ' פא) מהו אמת אל"ף בראשון של אותיות מ"ם באמצע תי"ו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון. רק שם כתיב אמת בתי"ו וכאן דמיירי במדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם הוא ש' ע"פ מה ששמעתי מרבי' הק' זצוקלל"ה דאות ש' סוף אותיות מעולם הזה ועל כן כל גוזמאות שבש"ס ש' כמ"ש רשב"ם (פסחים קיט. ד"ה משוי) שזה מספר היותר גדול בעולם הזה ואות ת' הוא מעולם הבא. וכן איתא בס' יצירה (פ' ד) המליך אות ת' כו' יום השבת בשנה דשבת מעין עולם הבא א' מס' לעולם הבא (כמ"ש ברכות נז :) ועל כן נוצר באות תי"ו. ולכן כאן במדות נחשב ג' ראשונות אמ"ש והוא גם כן מרמז למה שנאמר אני ראשון ואני אחרון כמו חותמו של הקב"ה אמת: