Responsa על אסתר 4:16

אבל באמת מה שחדש הגאון ר"פ זצ"ל דבב"נ קודם מ"ת הלילה הולך אחר היום בלא"ה לא נלענ"ד שהרי ילפינן דיום הולך אחר הלילה מברייתו של עולם כדאמרינן בחולין (ד' פ"ג) ומהיכי תיתי שיהי' בב"נ שיעור אחר של חשבון היום ואי משום דכתיב יום ולילה ל"י ולא לילה ויום הרי סדר הכתוב לכתוב כן להקדים יום משום דהוא עיקר טפי כדכתיב תשבו יומם ולילה והגית בו יומם ולילה והרבה כן ולא מצאתי בכל המקרא שהקדים לילה ליום רק בד' מקומות ופחדת לילה ויומם (דברים כ״ח:ס״ו) להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום (מלכים ח') תרדנה עיני דמעה לילה ויומם (ירמיהו י״ד:י״ז) שלשת ימים לילה ויום (אסתר ד׳:ט״ז) ובכל שאר מקומות הרבים הקדים יומם ללילה וגם באלה שהקדים לילה יש ליתן טעם דלענין פחד הלילה עיקר יותר שהיא זמן הפחד ולכן גם בשמירה הקדים לילה שבלילה יותר צריך שמירה מביום וכן לענין דמעה שהלילה עת הבכי' יותר כלשון הכתוב בכה תבכה בלילה ומה דכתיב באסתר לילה ויום כבר נדרש במדרש להורות שהפסיקו מבעוד יום ולכן כיון שבכל המקרא הקדים יום ללילה אין ראי' ממה דכתיב יום ולילה ל"י דיש חשבון זמן אחר בב"נ מבישראל. אמנם מה שנלענ"ד בענין קושית המפרשים וזה העיקר מה שראיתי לחקור בזה שידוע דענין מלאכת שבת אינו כענין מלאכה לפי הוראת השם מלאכה שהרי האומן שהוציא מחטו בבגדו בשבת לרה"ר נקרא עושה מלאכה בשבת ומי שנושא משא כבדה ברשות היחיד אפילו כל היום כולו נקרא שובת בשבת דכן נמסר למשה בסיני שרק מל"ט מלאכות שהיו במשכן צריך לשבות והנה כבר הזכרתי שהרמב"ם פסק דאין שיעורין לב"נ ונלענ"ד שיצא להרמב"ם כן ממה דאמרינן חולין (דף ק') אר"י והלא מבני יעקב נאסר גיה"נ ועדיין בהמה טמאה מותרת להם אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו ע"ש והיוצא משם שמצות שנהגו קודם מ"ת נהגו על פי פשטות הדברים מבלי הקבלה ולא נשתנו ע"י נתינת המצות והקבלה ולכן למ"ד שמבני יעקב נאסר גיה"נ שעדיין לא הי' חילוק בין טמאה לטהור' נשאר איסור גיה"נ בטמאה גם לאחר מ"ת וכיון דשיעורין נמסרו למשה בסיני כדאמרינן סוכה (דף ו') א"כ קודם מ"ת מה שנאסר לב"נ נאסר בלא שיעור בין רב בין מעט ונשאר כן גם לאחר מ"ת ולכן שיעורין לא נאמרו לב"נ. ומזה נשפוט ג"כ כיון דל"ט מלאכות לא נמסרו רק בסיני א"כ קודם סיני הי' נקרא שביתה ממלאכה לשבות מכל דבר טורח ויגיעה קצת וזה הפי' יום ולילה לא ישבותו שלא ישבתו לגמרי ממה שנקרא מלאכה כפי הלשון דהיינו שיש בו טורח ויגיעה וזה לא נשתנה משנתנה תורה לישראל ולכן מי ששבת מכל ל"ט מלאכות ונשא משא כבדה ברשות היחיד לא עבר על יום ולילה ל"י וכן מי ששבת מכל יגיעה אף שהוציא תבלין כל שהו או מחט בבגדו לר"ה הגם שלענין שבת נקרא עושה מלאכה מכ"מ עבר על לאו דל"י ואין לומר דא"כ דלא ישבותו וביום השביעי תשבות יש חלוק שביתה לשני עניינים יקשה כקושית התוספ' בסנהדרין הנ"ל מנ"ל דלא ישבותו נאמר לב"נ ולא לישראל כיון שלא נשנית ולא שייך תי' התוספ' מדצו' הקב"ה לישראל לשבות דאכתי יכול לעשות מלאכה של יגיעה שאינה מל"ט מלאכות דז"א כיון שצו' התורה לשבות זכר ליציאת מצרים שנחו מעבדות וזכר לבריאת עולם ודאי אין סבר' שהטיל הכתוב על ישראל לעשות מלאכת יגיעה דא"כ אין זכר לדברים האלה בזה מכ"מ קושית המפרשים מתורצת בזה די"ל דהאבות קיימו שבת ועשו מלאכת יגיעה שאינה מל"ט אבות מלאכות להחמיר וכהאי גוונא משכחת ג"כ שספק ישראל ספק ב"נ יקיים שבת מבלי שעובר על יום ולילה ל"י כנלענ"ד, הקטן יעקב.

דהנה בשו"ת מהרי"ק הנ"ל על שאלת מהרי"ל באשה שזנתה תחת בעלה ברצון והיא לא ידעה שיש איסור בדבר אם יחשב ששוגג השיב וז"ל לענ"ד נראה דאין לזו דין שוגגת להתירה לבעלה כיון שהיא מתכוונת למעול מעל באישה ומזנה תחתיו דהא לא כתיב איש איש וגו' ומעלה מעל בד' דלשתמע דוקא במכוונת לאיסור אלא ומעלה בו מעל כתיב עכ"ל ושוב כ' עוד נראה לענ"ד ראי' דע"כ אין הדבר תלוי בכוונת איסור דהא גרסינן במגילה פ"ק וכאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך דעד השתא באונס ועכשיו ברצון ש"מ שמאותה שעה נאסרה על מרדכי והנה דבר פשוט שאסתר לא עשתה שום איסור ולא הי' בדבר אפילו נדנוד עבירה הלא מצו' רבה עשתה שהצילה את ישראל ותדע שכן הוא שהרי בבאה לפני המלך שרתה עלי' רוח הקדש וכו' ואפילו הכי נאסרה על מרדכי בעלה משום אותו מעשה שהי' ברצון והלא דברים ק"ו ומה התם דלא הי' בדבר שום נדנוד עבירה אלא אדרבא מצו' קעבדה ואפילו הכי נאסרה על מרדכי בעלה אשה שזנתה תחת בעלה לא כש"כ שהיא אסורה עליו ואע"פ שאינה יודעת שיש איסור בדבר מכ"מ עשתה היא עבירה וצריכה כפרה וחייבת קרבן עכ"ל מהרי"ק.