Chasidut על אסתר 4:16

וְעַל-כֵּן עִקַּר הַכְנָעַת הָמָן עֲמָלֵק הָיָה עַל-יְדֵי הַשְּׁקָלִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, רָשָׁע, כְּבָר קָדְמוּ שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלֶיךָ. כִּי עֲמָלֵק הוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא (זֹהַר כִּי תֵצֵא, רפא) שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת מְאֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ. וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מֵחָדָשׁ. כְּפִי הַבֵּרוּרִים שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵר בְּכָל יוֹם וּבְכָל דּוֹר מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ כֵן אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבֵּר עֲמָלֵק בְּכָל יוֹם וּבְכָל דּוֹר מֵחָדָשׁ. וְעַל-כֵּן, "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדּוֹר דּוֹר" (שְׁמוֹת יז) 'מִדּוֹר דּוֹר' דַּיְקָא, כִּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צָרִיךְ ה' יִתְבָּרַךְ לִלְחֹם עִמּוֹ מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַכְנָעַת הָמָן עֲמָלֵק הוּא עַל-יְדֵי תַּעֲנִית, שֶׁעַל-כֵּן גָּזְרָה אֶסְתֵּר תַּעֲנִית, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אֶסְתֵּר ד), "וְצוּמוּ עָלַי". וְכָתְבָה זֵכֶר הַתַּעֲנִית לְדוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם ט), "וְדִבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם". לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ, שֶׁעִקַּר הַכְנָעַת הָמָן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הוּא עַל-יְדֵי הַתַּעֲנִית. וְכֵן בִּימֵי מֹשֶׁה הָיָה הַכְנָעָתוֹ עַל-יְדֵי תַּעֲנִית, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ וְכוּ'" (שְׁמוֹת יז, י), בְּתַעֲנִית הָיוּ שְׁרוּיִים. וְעַל-כֵּן הָיָה עִקַּר הַכְנָעַת הָמָן עֲמָלֵק עַל-יְדֵי הַשְּׁקָלִים, כִּי עִקַּר הַתַּעֲנִית הוּא הַצְּדָקָה, בְּחִינַת אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא וְכַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁקָלִים כַּנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁדִּקְדְּקָה אֶסְתֵּר וְאָמְרָה, "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וְכוּ'" (אסתר ד׳:ט״ז) 'כְּנוֹס' דַּיְקָא וְכֵן אַחַר כָּךְ כְּתִיב כַּמָּה פְּעָמִים לְשׁוֹן כְּנִיסָה וְקִבּוּץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ח'), "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם" וּכְתִיב (שם), "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים וְכוּ'" וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה ב'), זְמַן קהלה לכל הוּא כִּי עִקַּר הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים שֶׁהוּא מַפָּלַת הָמָן עֲמָלֵק הָיָה עַל-יְדֵי הַכְּנִיסָה וְהַקִּבּוּץ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְרַבִּין הַבָּתִּים שֶׁל הַתְּפִלָּה עַד אֵין חֵקֶר עַד שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ לְתוֹכָם כָּל הָרְחוֹקִים וְכָל הַנִּדָּחִים כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא הֵפֶךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן נָפַל מְאֹד עַל-יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (שם) וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וְכוּ', בְּחִינַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הוּא קִבּוּץ נִדָּחִים שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה הָיָה מַפָלַת הָמָן-עֲמָלֵק כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כְּשֶׁרָצָה הָמָן לְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר (שם ד'), "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים וְכוּ'" 'מְפֻזָּר וּמְפֹרָד' דַּיְקָא שֶּׁיִּשְֹרָאֵל הֵם מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים בֵּין הָעַמִּים וְאִי אֶפְשָׁר לְקַבְּצָם וְעַל-יְדֵי זֶה רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל ח"ו, כִּי עִקַּר מַפָּלָתוֹ עַל-יְדֵי הַקִּבּוּץ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אָמְרָה אֶסְתֵּר, "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וְכוּ'" 'כְּנוֹס' דַּיְקָא וְכַנַּ"ל:

ויביאו את המשכן אל משה (שמות לט, לג) הה"ד עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון שכל שכרן של צדיקים מתוקן לעולם הבא הוי ותשחק ליום אחרון (שמו"ר נב) ויובן ע"פ מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם נא) אלה פקודי המשכן משכן העדות שנתמשכן בעונותיהם של ישראל וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם עיקר שכינה בישראל היכל ה' המה וא"כ בוודאי בחינת המשכן שנתמשכן ישנו גם כן בבחינת השוכן בתוך בנ"י שנתמשכן גם כן בעונותיהם ובאמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה לכאורה להיפך כל מקום שגלו שכינה עמהם (מגילה כט א) אך יבואר הדבר ע"פ שידוע כי בגלות השכינה בסוד הסתרה כמ"ש (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' כי קודם החורבן היה בסוד פנים הנראים והשכינה היה שורה באתגליא ועכשיו הוא בהסתרת כמה לבושין וזהו הגלות דאתלבשת בכמה לבושין וזהו כל מקום שגלו בכל בחינת שירדו לעומק הגלות שם גלתה השכינה ונתלבשה שם בעמקי הבחינה ההיא ולכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה (חולין קלט א) אסתר מן התורה מנין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר וגו' כי אסתר היא אותיות אל"ף סתר ר"ל אלופו של עולם הוא בסתר הלבושים כאשר יבואר לקמן עוד מזה אמנם משה זכה לבינה סוד עלמא דחירות שהוא מקום התשובה ששם המתקת הדינים כי הדינים אינם נמתקין אלא בשרשם ומה שהשכינה מלובשת בלבושין ועבים סתר לו כשיבחין אדם ויבין שבבחינה ההיא אשר גלה האדם שם שכינתו כביכול גם כן נגלתה שמה ומשם יעלה להדבק בו יתברך להדבק בשורשו של בחינה ההיא אשר משם נלקחה וזה נקרא תשובה שמשיב כל דבר לשרשו ומתבטלין ומתמתקין הדינים בשרשם כי ממנו באו ואליו ישובו ולכן אחר מעשה העגל בא משה ויטחן את העגל עד אשר דק (שמות לב, כ) ר"ל שמשה השיבם למקום בינה מקום התשובה ששם שרשי הדינים כאמור בזוהר מסטרהא דינא מתערין רק הם שם בדקות גדול ושם מתמתקים הדינים שלמטה וזהו ויטחן עד אשר דק שהביא אל הדקות ששם שרשי הדינים דקה מן הדקה ואז מה שהיה גשמיות ועביות כשהבינו והשיבו אל שרשי הדקות הבחינה נתבטל הכל ונמתק. ולכן גבי אסתר שאמרה וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו' (אסתר ד, טז) שאז חזרו בתשובה סוד בינה על כן מה שהיתה אסתר סוד אל"ף סתר כאמור נתפשטה מן הלבושין ונתגלה הבהירות ונקרא מגילת אסתר מה שהיה הסתרה נתגלה ולכן שאלו רבותינו זכרונם לברכה אסתר מן התורה מנין דכתיב וכו' המן מן התורה. מנין דכתיב המן העץ וגו' כוונתם בזה כי כל דבר צריך להתקן בשרשו ולהמתיקו והתורה נקראת בינה דכתיב (משלי ח, יד) אני בינה לי גבורה ר"ל שכל הגבורות צריכים להתעלות למקום בינה ואז נמתקת ששם שרשה וזהו לי גבורה ונמצא צריכים לידע כל דבר להמתיק בשרשו ובאיזו בחינה יתעלה ולהשכיל מוצאו ומובאו ע"כ שאלו אסתר שהיא אל"ף סתר כאמור מן התורה מנין באיזה מקום תהי' המתקה ושרשה בתורה אנה הוא והשיב ואנכי הסתר אסתיר פני ר"ל מה שהיה בסוד פנים נסתתר בלבושין ומן הלבושין צריכים להסתכל ולפשוט המלבושים עד שיביאו לבחינת פנים בפנים שיבין שבכל דבר השכינה נסתרת זהו ואנכי הסתר אסתיר וכשיבין זה יוכל להתעלות ולהמתיק. וכן שאלו המן מן התורה מנין ר"ל ההמתקה שלו לבטל הדינים שלו איך רמוזה שרשו בתורה והשיב המן העץ שבהמתקה נעשה מהמן ה' מ"ן העלאת מ"ן כשמתעלים המדריגות תחתונות שנתעבו למעלה היא סוד העלאת מ"ן ורמוזה בתיבת המן העץ שה' גבורות נמתקין למעלה כשמתעלה לבינה מקום תורה עץ חיים היפך עץ הדעת שצוה לבלתי אכול וגו'. והנה בינה נקרא יום אחרון כי בינה סוד עולם הבא שהיא אחר הימים העליונים כנודע וזהו עוז והדר לבושה (שם לא, כה) מה שנתלבש הבהירות הגדול והחזק המכונה בלשון עוז והדר בלבושים עביים ותשחק ליום אחרון על דרך ויטחן עד אשר דק שנטחן הדבר ונשחק עד שהביאו אל הדקות סוד בינה עולם הבא הנקרא יום אחרון ואז נמתק הכל ששם שרשי הדינים דקה מן הדקה. וזהו ויביאו את המשכן מה שהיא בחינת שכינה השוכן בתחתונים הביאו אל משה שזכה לבינה ששם מתפשטת מהלבושים ונגלית באור הבהיר ולכן אמר הה"ד עוז והדר וגו' כמו שפירשנו ומסיים שכן שכרן של צדיקים מתוקן לעולם הבא סוד הבינה ששם העלאת המ"ן והמתקת הדינים בשרשם והוא שכרן של צדיקים שם הוא התיקון כאמור והבן בילא"ו.