Responsa על במדבר 15:39

אסור באיסור חמור לעסוק בעסקי פריצות למיניהם²עיין בשו"ת "האלף לך שלמה" (יו"ד סי' קצב), שהביא את סוגיית הגמרא (שבועות מז ע"ב): "שמעון בן טרפון אומר: הזהרה לעוקב אחר הנואף לעוקב אחר המנאף (רש"י – נעשה לו אפוטרופוס להרגיל לו נשים לניאוף), שנאמר לא תנאף – לא תנאיף". והוכיח שגם אם מדובר בפנויות מוכח, שהרי לאשת איש אין צורך בדרשה זו, שהרי ברור שעובר על "לפני עור", וביאר ש"גם אם נאמר שגוף הדבר היתר הוא לנכרי, מ"מ להיות אפוטרופוס להרגיל לאחר גרע".
ועיין בשו"ת "משנה הלכות" (ג סי' קכח ו-ד סי' קפח), שדן בשאלה של החזקת "נשים נכריות כדי שיזנו עמהם עכו"ם", וכתב: "דבר זה איסור גמור הוא", והוכיח את דבריו מהאמור בפירוש בירושלמי (תענית פ"א ה"ד): "חמש עבירן (=עבירות) ההוא גוברא עביד בכל יום, מוגיר זנייתא...", ופירש "קרבן העדה" שהיה משכיר זונות, ומבואר שם שנוכריות היו (שכן מבואר שם שלאותו אדם הייתה זכות בכך שלמרות עיסוקו הנ"ל היה מונע מבנות ישראל לעסוק בכך). ועיי"ש שהביא עוד ראיה מהמכילתא פרשת יתרו לכך שזנות אפילו עם פנויה אסורה גם לגויים (וממילא המכשילם בזה עובר על "לפני עור", והמתפרנס מזה נהנה מאיסור), וכן הביא את דברי "האלף לך שלמה" הנ"ל.
עוד עיין בשו"ת "רב פעלים" (חלק או"ח ב סי' יח) שדן בשאלה "אם יש לוי אחד בעיר אך הוא עושה סרסרות של זנות, אם מותר להעלותו לס"ת", וכתב שגם אם מדובר רק בנשים גויות פנויות וגם המזנים עמן הם גויים, הדבר אסור ואפילו באופנים שאין בכך משום "לפני עור", בכל אופן "סרסרות של זנות שאני... הסרסור עובר על אל תקרב אל פתח ביתה זו זונה... גם לא גרע מאיסור שאסרו חז"ל להסתחר בנבילות וטריפות וכיוצא... ולכן מן הדין אסור לעשות סרסרות זו אפילו גויה לגוי".
בנדון שלפנינו, הדבר חמור עוד יותר מכל הנ"ל, שהרי אין כל ודאות שכל הנכשלים באיסורים ב"עסק" זה הנם גויים, ולכן שייכים כאן גם המשך דברי ה"רב פעלים", שכתב ש"אם זה הסרסור עושה זאת (גם) בישראל, שמביא... גויות לישראל, או נשים ישראלים לגויים, ה"ז ודאי נמאס בדבר הרע הזה, ואין להעלותו לס"ת, כי איסור זנות מאיס טובא וחמיר טפי, וקליפה זו דבוקה באדם בעוה"ז ובעוה"ב, ובודאי צריך להרחיק אדם טמא זה מעליית הס"ת".
דברים אלה כוללים גם את העיסוק ב"הופעות" המתוארות בשאלה, שהרי הופעות אלה המגרות את יצריו השפלים של הצופה עשויות מטבען להביאו להיכשל, אף בזנות ממש. מה עוד שייתכן כאמור שמכשיל גם יהודים, שלגביהם אף עצם הצפייה והרהורי העברה שמחמתה אסורות, ככתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט; ועיין בברכות יב ע"ב, כד ע"א, ו-סא ע"א; שבת סד ע"ב; בבא בתרא נז ע"ב; מכות כד ע"א; וברמב"ם איסורי ביאה פרק כא הל' ב, יט-כא; שו"ע אבה"ע סי' כא סע' א ו"משנה ברורה" סי' עה ס"ק ז), וכן עוברים בהסתכלות זו הרהורי העברה והושז"ל שמחמתה על "ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י; ועיין בעבודה זרה כ ע"א, וב"בית יוסף" אבה"ע סי' כא בשם רבינו יונה ועוד). , ואף מי שאינו עוסק בכך בפועל אלא שותף בעסק אינו נקי מאיסור זה³שהרי הנימוקים שהובאו בהערה הקודמת נוגעים גם לכך (ואכן, מי שעוסק בכך בפועל חמור יותר, ולגביו קיימים נימוקים נוספים בדברי ה"רב פעלים" הנ"ל ועוד)..

והשיבו הדור אתם ראו דבר ד' למה תריבו עלי כולכם פשעתם בי, ופירשו לי, הדור אתם אם בדור המדבר אתם שרבו על התכלת למה תריבו בין צמר ופשתים כולכם פשעתם בי כי לא בצמר ולא בפשתים אתם באים ראו דבר ה' ראו מה שכתוב בתורה וראיתם וזכרתם ועשיתם וזמן עשיית המצות כל היום וא"כ מצות ציצית היא כל היום ואתם פטרתם אתכם בשעה אחת, והנה החסידים הראשונים לעדות שלא היו הולכים אפילו שעה אחת זולתו, כ"ז השיבו לי באמת ויצא לבי אל התשובה הזאת ונתחזקתי ושניתי לשאול על פני המלך לצוות להודיעני אם טלית של צמר מרוצה יותר משל פשתן או אם הם שווים או אם אין שום מצוה בטלית של פשתן, והשיבו הלכה רווחת בינינו כי הצמר והפשתים שווים וכ"א פוטר את מינו והטעם שכתב בפ' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם מה ת"ל להם אלא כל בגד המצוי להם שלא הכבידה תורה על ישראל לבקש דבר שאין מצוי להם לכאו"א אלא כל דבר שימצא להם מאלו שני מינים אם של צמר אם פשתן, ואחר שעה השיבו על דבר הקצ"ף השב באמתחותינו אנחנו מובאים להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו ובאמת היה מקרי' לי הקצף בק' ובצ' ופירשו לי קצף עלינו המלך הגדול על דבר הציצית שהי' בידינו לשום אותה אל לבנו ולשאת אותו על כנפינו ועליו אנחנו מובאים ליום הדין להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו: