וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכָל־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט׃ (ס)
שו"ת חתם סופר
עוד צריך אני להטיל תנאי בדברי הגאון חו"י שכלל בדבריו ג"כ ת"כ שאם כת' הריני נותן ת"כ מתחייב בכך וזה ליתא כיון דת"כ לא הוי שבועה אלא דס"ל לר"ת דהוי כריתות ברית ומפיק לה מקרא ביחזקאל וביזה אלה להפר ברית והנה נתן ידו כל אלה יעש' לא ימלט וס"ל לר"ת דתקיעת כפו לתוך כפו של חבירו היינו כריתו' ברית עיין בטיו"ד סי' רל"ט ובתשובות מיימוני סוף ספר הפלאה ובמרדכי פ"ג דגיטין סי' תשנ"ז א"כ היאומן לומר שבאומר הנני נותן יד ולא נתנו שיהי' כורת ברית וה"ה בשכותב שקר הריני נותן יד היועיל זה ומה"ט נראה הנהיגו רבותינו הקדמוני' לכתוב בשופרא דשטרא נשבע בשד"א ובח"ח ובת"כ בפועל ממש הכל בלשון עבר ועי"ז הוצרכו לכתוב בפועל ממש ומה צורך לכל זה ולא כתבו בלשון הווה הריני נשבע אלא משום שרצו לכלול גם חומרו' תקיעת כף דחמיר טובא וממש דלית לי' היתר ובזה לא שייך לשון הווה וע"כ הוצרכו לכתוב לשון עבר ובפועל ממש דלא ימצא אמתלא בנקל לטעון על פועל ממש: