Responsa על משלי 1:6

תשובה ממה שמוזכר שם בפרק אחרון מסוטה (מט:) ובב"ק ס"פ מרובה (בבא קמא פב:) ובמנחות בפ' ר"י (סד:) שאסרו ע"ד שכשהיתה ירושלים במצור היו משלשלין בכל יום מן החומה קופה של דינרי זהב והיו מעלין להם כבשים לתמידין והיה שם זקן אחד שמכיר חכמת יונית ולעז להם בחכמת יונית שכל זמן שעוסקין בעבודה אינן נמסרין בידן והעלו להם חזיר ובאותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזרים ושילמד את בנו חכמת יונית והקשו שם איני והאמר מר בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או לשון הקדש או לשון יוני ותרצו לשון יוני לחוד וחכמת יונית לחוד ומזה נראה שאין הספרים ההם בכלל גזרה זו שאם מצד שהם כתובים בלשון יוני הלשון לא נאסר וכלם היו בקיאין בו ואדרבה אמר (במגילה יח.) לעז יוני לכל כשר ואם מצד החכמה בעצמה מהו זה שלעז להם הזקן ההוא ולכן נ"ל שחכמת יונית היא לדבר בלשון יוני בחידות ובלשון סתום שלא יבינו אותו ההמון רק אותם שלמדו והורגלו באותן החידות דמיון מ"ש (בפרק כיצד מעברין נג:) אמהתא דבי רבי כי הוו משתעון בלשון חכמה אמרין הכי עלת נקפ' בכד ידאון נשריא לקיניהון ור"ל שהכלי הקטן ששואבין בו היין מן החבית מנקפת בשולי החבית לפי שכבר כלה היין ולכן שיעופו וילכו התלמידים למקומן ויפסיקו הסעודה וכן שם רבי יוסי בן אסיין כי הוה משתעי בלשון חכמה אמר הכי עשו לי שור משפט בטור מסכן ור"ל תרדין בחרדל כי תרגום שור משפט תור דין וטור מסכן הוא תרגום של חרדל ולשונות אחרים כאלו מוזכרין שם וקראו להם חכמים לשון חכמה כמאמר הכתוב דברי חכמים וחידותם וכיוצא בזה הוא הנזכר בפ"ק דסנהדרין (יב.) שלחו ליה לרבא זוג בא מרקת ותפשו וכו' וחידות כאלו כשנאמר בלשון יוני נקראים חכמה יונית וזו היא שאסרו משום מעשה שהיה והתירו לשל בית ר"ג מפני שהיו קרובים למלכות והיו צריכין לה כי היה דרכם לדבר כן בחצר המלכות למען לא יבינו הכל דברי סתריהם וסודותם אמלם רש"י זכרונו לברכה פירש (בפרק ר"י) חכמה יונית רמיזות ונראה שכוונתו לפרש שלא היו מוצאים דבור בלשון רק שהיו רומזים בידיהם או באצבעותיהם או בשאר אברים והוא כמ"ש חז"ל חרש רומז ונרמז וכן כמו שכונס ברמיז' כך מוציא ברמיז' ובזה היו עושין לפני המלכים כמו שמוזכר בחגיגה (ה:) רבי יהושע ב"ח הוה קאי קמי קיסר אחוי לי' ההוא מינאה עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיני' אחוי לי' איהו ידו נטויה עלינו ולא הבין ההוא מינאה מה השיב לו ר"י ואמרו לו גברא דלא ידע מאי מחוו לי' במחוג מחוי קמי מלכא אפקוהו לההוא מינאה וקטלוהו וגם שם פירש רש"י ז"ל במחוג ברמיז' וצ"ל שנקראת חכמה יונית מפני שהיונים היו רגילין בה או שהי' להם ספר מחובר מזה והי' מחברו יוני אבל קשה לי על זה שלא הי' להם לומר על אותו זקן ולעז להם בחכמה יונית אלא ורמז להם כיון שלא הי' שם דבור כלל אלא רמיזה ולזה נראה לומר בפירוש חכמה יונית מה שפירשתי למעלה ואפשר שרש"י ז"ל כך דעתו כי הדבור שאינו מבואר נקרא רמז כמ"ש ז"ל (בפרק אין מעמידין לו:) רמז ליחוד מן התור' שנאמר כי יסיתך אחיך וכו' וכן בפ"ק דסנהדרין (יו"ד.) ובפ"ק דמכות (ב:) רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה שנאמר והצדיקו את הצדיק וכו' ובין שיהי' פירוש חכמה יונית רמיזה לבד או שיהיה דבור סתום וחידה בלשון יון כפירושי לא הי' אסור כלל רק מפני מעשה שהיה: