Responsa על שמות 23:13

ב. אדם עם שם כזה שאינו רוצה לשנות את שמו – מותר לקרותו בשמו ולכתבו בכתובה³הרמ"א (בתשובה סי' מא) כתב: "אבל במי שהיה גדול והורגל ודש בעירו להיות נקרא בן פלוני אביו, וישנו אותו ויחוורי אפיה בדברים חלילה משפוך דם נקי, דאע"ג דאיתא סוף פרק אמר להם הממונה (יומא לח ע"ב) דלא מסקינן בשמייהו היינו דלא לקרי אחר על שמם, פירש"י (שם) לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע, אבל שלא להזכיר הרשע עצמו לא מצינו, שהרי התורה והנביאים וכל התלמוד מלאים מזה בהזכירן שם הרשעים שעברו. ולא גרע שם הרשע משם ע"ז עצמה, שנאמר בה 'לא ישמע על פיך' (שמות כג, יג), ומכל מקום מותר להזכירה בכל שם שאינו לשבח אלא לגנאי, וכמו שאמרו (עבודה זרה מו ע"א): אם קורין לה בית גליא קורין לה בית כריא. וה"ה אם היה שמה מתחלה כן שלא לשבח מותר להזכירה באותו שם, כדאיתא במרדכי (עבודה זרה פא סי' תתט): "ואבי"ה פירש מפי הקבלה דוקא בימיהם, ששם עבודת כוכבים משמע לשון שררות ואלפות, אבל היכא שהקדשים שלהם נקראים בשמות של בני אדם אין קפידא בהזכרתם, והקרא מוכיח כן: 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו', עיין פ' ד' מיתות ובהגהות מיימוניות (עבודה זרה פרק ה אות ג), וב"דרכי משה" (יו"ד סי' קמז אות ב) מוסיף: (ב"תולדות אדם וחווה", נתיב יז חלק ה) דוקא שלא בלשון חשיבות אלא בלשון ב"א, אבל לקרותן קדשים כמו שמזכירים אותו העכו"ם בלשון חשיבות אסור". ומבואר מדבריו שאף הנושא שם של עבודה זרה, אם אין בשם הזה משום פאר לעבודה זרה מותר לאחרים לקרותו בשמו. וכן נמצא בשו"ת "חוות יאיר" (סי' א השגה יא)..