Chasidut על שמות 23:13

דבר וכו' כי תבאו וכו' ושבתה הארץ וכו' (ויקרא כה ב), שש שנים וכו' ושש שנים וכו' ואספת וכו' (ויקרא כה ג), ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ שבת לי"י שדך לא תזרע וכו' (ויקרא כה ד) שנת שבתון יהיה לארץ, והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וכו' (ויקרא כה ה). והנה הדקדוקים הנופלים במקראי קודש הללו הם. א', התחיל ברבים כי תבא"ו וכו' נותן לכ"ם, וסיים ביחיד תזרע שד"ך, תזמור כרמ"ך ואספת וכו', לא תזר"ע לא תזמו"ר לא תקצו"ר לא תבצו"ר, ואחר כך שוב אמר בלשון רבים והיתה שבת הארץ לכ"ם לאכלה, ושוב בלשון יחיד ל"ך ולעבדי"ך וכו'. ב', ושבתה הארץ שבת לי"י הוא מיותר לגמרי, דעדיין אין אנו יודעין מה הוא השביתה עד אמרו אחר כך פרטי המצוה. ג', למה לו להאריך בדבר הרשות, דהיינו שש שנים תזרע ותזמור שזה אינו מצוה, לא הוה ליה למימר רק מצות שנת השביעית לשבות מעבודת שדה וכרם. וביותר יקשה ואספת את תבואתה היא מיותר לגמרי, ד'. אמר ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ, ושוב כפל בסוף הענין שנת שבתו"ן יהיה לארץ. ה', אומרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, והאיך יהיה השבת למאכל. והנה לבאר כל זה נקדים לפרש הפסוקים בפרשת משפטים מענייני המצוה הזאת, אומרו (שמות כג י) ושש שנים תזרע שדך וכו' (שמות כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה ויתרם וכו' כן תעשה לכרמך לזיתך (שמות כג יב), ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות וכו' למען ינוח שורך וכו', (שמות כג יג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וכו', הנה גם לשם יש לדקדק. א', למה ליה לאשמועינן מזריעת הרשות בששת השנים, לא הוה ליה למימר רק חיוב השביתה בשביעית. ב', למה סיים כן תעשה לכרמך לזיתך, דהוא מיותר. ג', גם אחר כך במצות שבת בראשית למה משמיענו מלאכת הרשות בששת הימים, לא הוה ליה למימר רק חיוב השביתה בשביעי. ד', אומרו למען ינוח שורך וכו', אין לו ביאור דמשמע שהוא נתינת טעם למצוה שלמעלה. ה', אחר כך אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, לא ידענו פירושו לפי הפשט. והנראה דהנה רוב הפוסקים פסקו מצות צריכות כוונה אפילו בדיעבד אינו יוצא בלא כוונה, ואפילו הסוברים אינן צריכות כונה, מודו דלכתחילה בעי כוונה. והנה גם במצות י"י אשר לא תעשנה כתב מרן האר"י ז"ל דצריכות כונה, וכתב בכתביו הקדושים כשהיה מסתפר שערות ראשו והניח הפאו"ת והזק"ן, היה מכוין בגלוחו שאינו מגלח יותר כדי לקיים מצות בוראו, כי בזולת זה לא יקרא מצוה כיון שהוא רק שב ואל תעשה. והנה אם זה הוא כך במצות הנקראים לאוין במנין תרי"ג, מכל שכן באותן המנויים לעשין במנין תרי"ג והם בשב ואל תעשה, האיך יחשבו למצות עשה כגון שביתה ממלאכה בשבת ושביתה מעבודת השדה בשביעית, זה לא יחשב לעשיה זולת בהצטרפות העשיה הקודם לה בימים המותרים, ובעת העשיה יחשוב בלבבו היום אני עושה מלאכה זו כי עדיין לא נאסרה בגזירת הבורא, וכשיגיע יום האסור אשבות, הנה עשיית המלאכה הלזו למצוה יחשב תיכף כאלו עשה מצות עשה מעשיות בפועל ממש, ונגמרת המצוה כשיגיע יום האסור וישבות ממלאכה. ולפי זה תמצא טוב טעם ודעת אומרו בפרשת משפטים שש שנים תזרע וכו' והשביעית תשמטנה וכו', כן תעש"ה לכרמ"ך וכו', שבאופן זה עשיה יקרא לה למצות השביתה, כאשר תעשה בששה שנים ותכוין שהיא מותרת עד הגיע תור השביעי ותשבות, יחשב לך למצות עשה שלימה, וכן הוא אחר כך בשבת בראשית ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, הכל כנ"ל. וזה שסיים למען ינוח שורך וכו', רצ"ל על כן אני מצוה לך עשיית המלאכה בששה ימים, שעל ידי כך אפילו מה שינוח שורך וחמורך, יחשב לך למצות עשה מעליותא. או דקאי אדלעיל שתעשה המלאכה בששת ימים ותגמור מלאכתך, ותהיה כוונתך למען ינוח בשביעי שורך וכו', והוא הנכון. ואם כן מתחלת מצות שביתת שבת תיכף בעשיית המלאכה בששת ימים ולמצות עשה יחשב, ונגמרה המצות עשה זו בהגיע עת האסור, וישמור את עצמו בלא תעשה שלא יעשה כל מלאכה. וז"ש ובכל אשר אמרתי אליכם תשמר"ו, והשמר הוא לא תעשה. ולפי זה תתבונן גם כן במקראי קדש בכאן, התחיל כי תבאו אל הארץ וכו' ושבתה הארץ וכו', תיכף תתחיל מצות עשה של השביתה ושיחשב לך למצות עשה, עשה כך שש שנים תזרע כו' תזמור ואספת כו', שבעשיות כל מלאכה ומלאכה בששת השנים, תכוין [שכעת] מותר לך בגזירות היוצר ותגמור מלאכתך, כי בשנה השביעית אסור לך הכל. וזה שכפל אחר כך ואמר שנת שבתון יהיה לארץ, רצ"ל בעשייתך באופן (הנזכר), יוחשב להויה ולעשיה השנת שבתון, הגם שהוא בשב ואל תעשה. והנה התחיל ברבים, דקידוש שמיטין תלוי בבית דין, וסיים בלשון יחיד, כי כל יחיד ויחיד מקיים תיכף התחלת המצוה בעשיית המלאכה בששה שנים באופן הנ"ל, והנה כל מה שיאסוף לצורך אכילתו ואכילת אנשי ביתו בכל הששה שנים, למצוה יחשב. וז"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, אם הבעל הבית מכוין כזאת כל מה שיאסוף לצורך אכילת הרבים וירבה לאסוף, למצוה יחשב. וז"ש לכם לאכלה, כל מה שתאסוף יהיה לו קדושת השבת, וביאר תיבת לכ"ם, היינו ל"ך ולעבד"ך וכו', והבן. וכאשר תדקדק תבין הענין לאשורו בעזהי"ת, ועיין בספר המצות להרמב"ם ולהרמב"ן ומגלת אסתר מענין מצות עשה של השביתה:

ובכל "אשר אמרתי עליכם תשמרו (שמות כג יג). "בכל תשובה תתאה, "אשר תשובה עילאה, "תשמרו בכל עת, נ"ל:

כִּי כָּל בְּחִינַת הַחִלּוּף הַנַּ"ל שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּחֱלַף בְּעֶבֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַחִלּוּפִין וְהַשְּׁקָרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמַּחֲלִיפִין הָאֱמֶת בְּשֶׁקֶר וְאוֹמְרִים לְצַדִּיק רָשָׁע וּלְרָשָׁע צַדִּיק וְכוּ' כָּל בְּחִינַת הַשֶּׁקֶר וְהַחִלּוּף הַזֶּה הוּא רַק בִּבְחִינַת הַשֵּׁם שֶׁמְּשַׁקְּרִין וּמַחֲלִיפִין אֶת הַשֵּׁם מִזֶּה לְזֶה כְּמוֹ בְּהַמַּעֲשֶֹה בְּעַצְמָהּ הַנַּ"ל שֶׁהֶחֱלִיפָה הַמְיַלֶּדֶת אֶת הַוְּלָדוֹת וְהִנִּיחָה אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֵצֶל הַשִּׁפְחָה וּבֶן הַשִּׁפְחָה אֵצֶל הַמַּלְכָּה וְעַל-יְדֵי זֶה טָעוּ הָעוֹלָם וְסָבְרוּ שֶׁבֶּן הַשִּׁפְחָה הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ וּבֶן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת הוּא בֶּן הַשִּׁפְחָה הִנֵּה עִקַּר הַחִלּוּף הָיָה רַק בְּהַשֵּׁם, כִּי בְּוַדַּאי גּוּף הַוְּלָדוֹת אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיף, כִּי בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת וְכֵן לְהֵיפֶךְ בֶּן הַשִּׁפְחָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוּא בֶּן הַשִּׁפְחָה, רַק עִקַּר הַשֶּׁקֶר וְהַחִלּוּף הוּא בְּהַשֵּׁם, שֶׁעַל-יְדֵי הַחִלּוּף גָּרְמָה שֶׁקָּרְאוּ לְבֶן הַשִּׁפְחָה שֵׁם שֶׁל שֶׁקֶר, כִּי קָרְאוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם בֶּן מֶלֶךְ, וְכֵן לְהֵפֶךְ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ קָרְאוּ שֵׁם בֶּן הַשִּׁפְחָה וְכֵן בְּכָל הַחִלּוּפִים וְהַשְּׁקָרִים שֶׁבָּעוֹלָם מַה שֶּׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁמְּפֻרְסָם בְּשֵׁם צַדִּיק בְּשֶׁקֶר אוֹ לְהֵפֶךְ שֶׁחוֹלְקִין עַל אֵיזֶה צַדִּיק אֱמֶת וְאוֹמְרִים עָלָיו שְׁקָרִים כָּאֵלּוּ הָיָה רָשָׁע, אוֹ שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, אֲבָל אֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת בְּלִי שִׁעוּר וְאֵצֶל הָעוֹלָם הוּא בְּהֵפֶךְ, שֶׁהַקָּטָן בְּמַעֲלָה הוּא גָּדוֹל וּמְפֻרְסָם אֶצְלָם מְאֹד. וְהַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה קָטָן אֶצְלָם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר הַשִּׁנּוּיִים וְהַחִלּוּפִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם וּבִפְרָטִיּוּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר, כָּל אֵלּוּ הַחִלּוּפִים וְהַשִּׁנּוּיִים הֵם רַק בִּבְחִינַת הַשֵּׁם, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוּא צַדִּיק אֲמִתִּי וְאוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ בְּוַדַּאי אֵינָם יְכוֹלִים לְהַחֲלִיף ח"ו, רַק עִקַּר הַחִלּוּף הוּא בְּשֵׁם שֶׁקּוֹרִין לוֹ שֵׁם שֶׁל שֶׁקֶר, שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שְׁקָרִים שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְכֵן כְּשֶׁרָשָׁע אוֹ קָטָן בְּמַעֲלָה מְפֻרְסָם בְּשֵׁם צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד בֶּאֱמֶת אַף-עַל-פִּי-כֵן זֶה הַמְפֻרְסָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא רַק עִקַּר הַשֶּׁקֶר וְהַחִלּוּף הוּא בְּשֵׁם שֶׁקּוֹרִין לוֹ שֵׁם שֶׁל צַדִּיק גָּדוֹל בְּשֶׁקֶר וְכָל זֶה מְבֹאָר וּמוּבָן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה עַל בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְֹרָאֵל (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן ס"ז), מְבֹאָר שָׁם שֶׁיֵּשׁ מְאוֹרֵי אוֹר וּמְאוֹרֵי אֵשׁ, עַיֵּן שֵׁם הֵיטֵב מְבֹאָר שָׁם שֶׁשֵּׁם הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם בְּחִינַת שֵׁם ה', כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ וְכָל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְפֻרְסָם יוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם גָּדוֹל בָּעוֹלָם יוֹתֵר נִגְדַּל בְּיוֹתֵר שֵׁם ה' וְכוּ' וּלְהֵפֶךְ ח"ו, כְּשֶׁנֶּעְלָם שֵׁם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְנִתְגַּדְּלִין וְנִתְפַּרְסְמִין בעולם שֵׁם מְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר אֲזַי נִתְעַלֵּם ח"ו, שֵׁם ה' וּמִתְגַּבֵּר שֵׁם הַטֻּמְאָה ח"ו, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאוֹרֵי אֵשׁ ח"ו, כִּי שֵׁם הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', הוּא בִּבְחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר וּלְהֵפֶךְ שֵׁם שֶׁל שֶׁקֶר שֵׁם הַטֻּמְאָה הוּא בְּחִינַת מְאוֹרֵי אֵשׁ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וּמוּבָן שָׁם שֶׁעִקַּר הַחִלּוּף וְהַטָּעוּת וְהַשֶּׁקֶר שֶׁבָּעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת הַשֵּׁם דייקו כַּנַּ"ל וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהוּא לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָאֱמֶת בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם יִשְֹרָאֵל עַם קָדוֹשׁ בִּכְלָלִיּוּת, בְּחִינַת שֵׁם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת בְּחִינַת (תְּהִלִּים קי"ז) וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְֹרָאֵל כֹּלָּא חָד, כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת הוּא בִּבְחִינַת הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יַחֲלִיף אֶת הַשֵּׁם כַּנַּ"ל וְכֵן בְּעִקַּר הָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּפִירוֹת, הוּא רַק בִּבְחִינַת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ד'), "אז הוחל לִקְרוֹא בְּשֵׁם ה'" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁהִתְחִילוּ לִקְרוֹת אֶת שֵׁם הָעַצָבִים בְּשֵׁם ה', לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים וְלִקְרוֹתָם בְּשֵׁם אֱלֹהִים וְזֶהוּ בְּחִינַת (שְׁמוֹת כ"ג) וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַּזְכִּירוּ וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה כ"ו), "לבד בך נַזְכִּיר שִׁמְךָ" וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא נַזְכִּיר שִׁמְךָ ח"ו, עַל שְׁמוֹת הָאֱלִילִים ח"ו, רַק בְּךָ לְבַד נַזְכִּיר שִׁמְךָ וְזֶה בְּחִינַת חֵטְא דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁאָמְרוּ וְנַעֲשֶֹה לָנוּ שֵׁם, שֶׁרָצוּ לְהַמְשִׁיךְ שֵׁם ה' עַל עִנְיְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם וְעַל כָּל כָּל הָעֲוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַיֵּצֶר הָרַע שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת אל אחר כְּפִירוֹת, עַל-כֵּן כָּל הָעֲוֹנוֹת נִקְרָאִין פּוֹגֵם בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ ח"ו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים דמשקר בִּשְׁמָא דְּמַלְכָּא וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בַּתְּפִלָּה וּתְמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְעַל-יְדֵי נֵר חֲנֻכָּה מַמְשִׁיכִין אוֹר הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת הַשֵּׁם דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיף שֵׁם ה' ח"ו, בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁהֵם הַכְּפִירוֹת וְהַחֲקִירוֹת שֶׁל הַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁמְּחַפִּין עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן וְעִקַּר הַכְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶם הוּא בְּשֵׁם ה' דַּיְיקָא, דְּהַיְנוּ בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא שְׁמָהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְעִנְיַן הַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִיִּית עַל כָּל דָּבָר שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁעִקַּר הַנְהָגוֹת כָּל הָעוֹלָמוֹת וְחִיּוּתָם נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שֵׁם ה' הַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כַּנַּ"ל. וְהֵם רוֹצִים לְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא וּבוֹדִים מִלִּבָּם עַל פִּי סְבָרָתָם כְּפִירוֹת גְּדוֹלוֹת בְּדַרְכֵי הַשְׁגָּחָתוֹ וְהַנְהָגָתוֹ וּמוֹפְתָיו הַנּוֹרָאִים וְכוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה' כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, שֶׁהֵם חָכְמַת יָוָן שֶׁאָז הָיָה עִקַּר חָכְמוֹת חִצּוֹנִיּוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת אֶצְלָם, עַל-כֵּן עָמְדוּ עַל יִשְֹרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּנַּ"ל, כִּי הֵם רָצוּ לְהִתְגַּבֵּר דַּיְקָא עַל שֵׁם יִשְֹרָאֵל דַּיְקָא, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן עָשֶֹה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנֵּס דַּיְקָא עַל-יְדֵי נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה כַּנַּ"ל. שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצְוָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת לְחַיּוֹתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה בְּעֹמֶק הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר בְּיוֹתֵר, כִּי אָז כְּשֶׁהָיָה הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה כְּבָר הָיָה בְּחִינַת גָּלוּת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה בִּתְחִלַּת בַּיִת שֵׁנִי, אַף-עַל-פִּי-כֵן גְּאֻלָּה שְׁנִיָּה לֹא הָיְתָה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה, כִּי הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים תַּחַת מַלְכֵי פָּרָס וְיָוָן וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַזַ"ל, עַל-כֵּן צָפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְגַּבְּרִים עַל יִשְֹרָאֵל, וְיִשְֹרָאֵל יִהְיוּ בְּגָלוּת זְמַן רַב מְאֹד, וּמִתְגַּבֵּר בֶּן הָעֶבֶד עַל בֶּן הַמֶּלֶךְ ח"ו, עַד שֶׁגַּם בֵּין יִשְֹרָאֵל בְּעַצְמָן מִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר עַל הָאֱמֶת, וְהָאֱמֶת תִּהְיֶה נֶעְדֶּרֶת וְאֵין יוֹדְעִין הֵיכָן הָאֱמֶת, עַל-כֵּן נָתַן לָנוּ מִצְוָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁל חֲנֻכָּה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָאֱמֶת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַגְדִּיל שֵׁם הָאֱמֶת בָּעוֹלָם לְבַטֵּל זֻהֲמַת הָעֶבֶד שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר וּלְהַגְדִּיל שֵׁם בְּחִינַת בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת שֶׁהֵם שֵׁם יִשְֹרָאֵל בִּכְלָל וְשֵׁם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ה' כַּנַּ"ל: