בראשית א:כז ספרות בית שני: מדרשי פילון

מדוע ברך (אלקים) את נח ואת בניו לאמר: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה²³⁸ כך נוסף בשבעים καὶ κατακυριεύσατε αὐτῆς, כנראה תחת השפעת בראשית א, כח: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה", שהשבעים גם שם תרגמו תיבה זו: καὶ κατακυριεύσατε αὐτῆς כפולים ממין זה רווחים בשבעים ובתרגומים הארמיים.. ומוראכם וחתכם יהיה על החיות, העופות והרמשים והדגים²³⁹ פילון מקצר כאן את הפסוק. אשר נתתי בידיכם²⁴⁰ כך בשבעים: ὑπὸ χεῖρας ὑμῖν δέδωκα. ובמסורה: "בידכם נתנו"."? בקשה זו²⁴¹ ראה ברבינו מיוחס כאן: "והוא לשון ברכה ולא לשון ציווי". וראה בראשית א, כח בראב"ע וברמב"ן שם, ובתוספות יבמות סה, ב ד"ה ולא, ש"פרו ורבו" באדם הראשון היא ברכה ולא ציווי. (כבר) ניתנה לאדם שנברא בצלם, בראשית הבריאה ביום הששי. כי (הכתוב) אומר: "אלהים עשה את האדם²⁴² כך בשבעים, בחסרון תיבת "בצלמו"., בצלם אלהים עשה אותו, זכר ונקבה עשה אותם, אלהים ברך אותם לאמר: פרו²⁴³ מילולי: גדלו. מ. ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגים ובעופות וברמשי הארץ"²⁴⁴ במסורה: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אתם. ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ". (בראשית א, כז-כח). כלום לא הורה (ה') ב(מילים) אלו בבירור, שהוא מוֹנֶה את נח -שנעשה כביכול אבי היצירה²⁴⁵ יצירה, לידה, בריאה. מ. השנייה של האנושות²⁴⁶ ראה לעיל ח, יג שו"ת בראשית ב, מה.- כשווה־ערך לזה (האדם) אשר נברא ראשון בצלם?²⁴⁷ ראה לעיל ב, ז שו"ת בראשית א, ד ובביאור שם. וכשם שבנוגע לאדם הראשון, מבדיל פילון בין זה שנברא בצלם לבין האדם הגופני (שעל יצירתו מסופר בפרק ב), כן גם בהשוואת נח אליו, הוא לפעמים משווה אותו לאדם שנברא בצלם (ראה לעיל ז, כג. שו"ת בראשית ב, כה), ואחר כך, כשנקרא "איש האדמה" שווה הוא לאדם הגופני שנברא מאדמה. ראה גם להלן ט, כ שו"ת בראשית ב, סו, ההשוואה בין נח "איש האדמה" לבין אדם שנוצר "עפר מן האדמה", וראה גם לעיל ז, יא שו"ת בראשית ב, יז. אי לזאת, העניק (ה') במידה שווה שילטון על הברואים הארציים, גם לראשון וגם לשני²⁴⁸ מילולי: גם לזה וגם לזה. מ.. ועליך לדייק, שאותו הצדיק בימי המבול, שנעשה למלך לברואים הארציים, היה שווה־ערך לא לאדם הנוצר שיסודו מעפר, אלא לזה שהיה למען האמת בדמותו ובצלמו של האל, הבלתי־גופני, אשר לו ניתן השילטון ונעשה למלך... אך לפי השֵׂכל פתרונו כדלהלן: הוא (האל) רוצה שנשמות האנשים הנבונים תרבינה בבנין²⁴⁹ מילולי: גודל. מ. ובמנין ובצורות של מעלות טובות, ושצורותיהן תמלאנה את השֵׂכל כאילו היה זה התֵּבֵל, שלא יוָותר אף חלק ממנה פנוי וריק בשביל הסיכלות; ושהן תמשולנה ותשלוטנה בגוף הארצי והושיו; ותפֵּלנה מורא וחיתת על החיות, וזה הוא המאמץ של הרצון כנגד הרישעה, כי הרישעה היא פראית וגסה; ו(תמשולנה) על הצפורים, אֵלה אשר מתנשאים בקלילות במחשבתם ו(מלאים) גאוות־שווא ריקנית, מכיון שהם חמושים מקדמא דנא, ואין הפחד בולם אותן²⁵⁰ מילולי: אינם נבלמים על־ידי פחד־חתת. מ., והן גורמות נזק רב; אך (יִרדו) גם ברומשים, שהם סמל לתאוות ארציות, כי בכל נפש זוחלות²⁵¹ מילולי: רומשים. מ. תאוות ותשוקות וצער ומורא, והן דוקרות נוקבות ופוצעות אותה; ובדגים, אני אומר, (יש להבין סמלים) לשואפים ומשתוקקים לחיים לַחִים ונוזלים²⁵² שטופים בתענוגות. ראה להלן בראשית ט, ד שו"ת בראשית ב, נט והע' 262. מ., ולא ל(חיים) של כִּיבוּש היצר, בריאות וקביעות.^*שו"ת בראשית ב, נו
___________

ובמפרשי ימי הביניים: "ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א, כז), בריאה זו על הנפש נאמרה, כמו שאמר בצלמו, לפיכך אמר ויברא, להבדיל בין הגוף ובין הנפש. כי בסיפור יצירת גופו אמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, אין לשון יצירה נופל על הנפש, כי איננה גוף, אלא לשון בריאה, וכו'. בצלם אלהים, מלאך, כי צלם יתברך וצלם מלאך אחד, שהכל הוא שֵׂכל נפרד, אלא שיש לו מעלה גדולה על כל שֵׂכל נפרד, עד שאין כח בכל שֵׂכל נפרד זולתו מי שישיגהו על אמיתתו, כי הוא עילה והם עלילים, הוא בורא והם נבראים, לפיכך פירש אחר שאמר בצלמו, ואמר בצלם אלהים, שהוא בדמות מלאך" (רד"ק בראשית א, כז). "כתב רבינו נסים, שברא את האדם בצלמו, שהוא נשמתו השכלית, אבל לא בראו בבנין גופו וגשמו, כי זה היה מפועַל הארץ. ולזה אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו. ולפי שלא נדע למי חוזרת מלת בצלמו, אם אל הארץ או אל האל יתברך, כיון שנברא בצלם שניהם, לכן הוצרך הכתוב לפרש ולומר בצלם אלהים ברא אותו, ולא בצלם הארץ, ונכון הוא" (אברבנאל לבראשית א, כז).