וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃
מדרשי פילון
לכל אחת מן התרדימות מביא פילון ראיות מן הכתובים. סוג א: "יככה ה' בשגעון ובעוורון ובתמהון לבב והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העוֵר באפלה" וכו' (דברים כח, כח-כט); סוג ב: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד" וכו' (בראשית כז, לג); "ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם" (שם מה, כו); "ויחרד כל העם45 כך בשבעים ὁ λαὸς. ובמסורה: "ההר". מאד" (שמות יט, יח); "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כד). סוג ג: "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם" (בראשית ב, כא). סוג ד: "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם ויישן" (מי היורש דברי אלקים רנ-רנא; רנז-רנח).
מדרשי פילון
פילון מפרש, שהאש אינה זו שבידי אדם, אלא שירדה מן השמים. וכעין זה דורש על האש שירדה על הקרבנות שבמשכן, אלא שנימוקו שוֹנֶה מן הנימוק שנותן כאן. על הפסוק "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כד), הוא כותב: