במדבר ח:ז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי נזיר ונזיר

הלכה: סְתָם נְזִירוּת ל̇ יוֹם כול׳. כְּתִיב תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. הָא עָבַר חַיָיב. גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. כַּמָּה הוּא גִּידּוּל שִׂיעֵר. ל̇ יוֹם. עַד כְּדוֹן נָזִיר טָמֵא. נָזִיר טָהוֹר. וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ. מִיכָּן שֶׁהוּא חוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. וְגִילַּח. כּוּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ. מִיכָּן שֶׁאִם שִׁיֵיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא אָמַר כְּלוּם. תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא תַעַר. מְנַיִין לְרַבּוֹת אֶת הַמְסַפְסֵף וְאֶת הַמִּסְפָּרַיִם כְּבַתַּעַר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. אֵין לִי אֶלָּא תַעַר. כָּל הַמַּעֲבִירִין בְּמַשְׁמַע. מִיכָּן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר בּוֹ אֶלָּא בִלְבַד.

תנן התם שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה נזיר ומצורע ולוים וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו ולא כלום

קתני וכולן שגילחו שלא בתער בשלמא גבי נזיר כתיב תער לא יעבור על ראשו וגבי לוים כתיב (במדבר ח, ז) והעבירו תער על כל בשרם אלא מצורע בתער מנלן